הפלא הוא אני/2

נעים להכיר, רונית

כבר כשהמורה הודיעה על העברת מקומות לא התלהבתי. שיהיה ברור, אני דווקא טיפוס חברותי, ובעד לגוון ולהכיר בנות חדשות. והאמת, יש בכתה כמה וכמה בנות שנראות נחמדות, אבל בכל זאת..
זה אמנם גיל שלא עושים סצנות ועדיין היה מתח בכיתה בעוד הבנות נקראות למקומותיהם החדשים.
"רונית עוזרי ומנוחי שלום".
התיישבתי ליד החלון (איזה כיף! אפשר יהיה לנצל לרחף לפעמים) ורונית לידי. היא חייכה אלי בשלווה ובביטחון שלמדתי כבר להכיר. קוקו גבוה וגב זקוף, רונית עשתה רושם של בחורה בוגרת עם ערכים ועקרונות. שמחתי על המיקום ועל השכנה החדשה.
הסתכלתי לראות עם מי דיני שובצה ושמחתי בשבילה שהיא שודכה עם חנהלה. בת מעניינת שהתחברנו אליה.
תוך כמה דקות שקענו בפטפוט עליז עד שהמורה השתיקה אותנו.
"המילה 'הקשבנה' זה בטח הסטטוס של המורה" כתבה לי רונית על הדף.
"מה זה סטטוס?" כתבתי בלי לחשוב פעמיים.
רונית הסתכלה עלי כאילו פספסתי שיעור משמעותי מכיתה א'.
"אסביר לך בהפסקה." חתמה וסימנה שכדאי לחזור לשיעור.
הרגשתי את הסומק עולה ונלחמתי איתו.
זאת לא הפעם הראשונה שאני שומעת את רונית זורקת מילים שנשמעים לקוחים מארץ אחרת.
כעסתי ששאלתי. כעסתי שהראתי התעניינות להיכנס לעולם שלא שייך אלי. כעסתי שנתתי לה להרגיש עליונות של ידיעה. כעסתי על עלבון שלא הבנתי למה אני חשה אותו.
בהפסקה ברחתי עם דיני לאיזו פינה בחצר נחושה לשמור על עצמי מפני איזה ריח קלוש של הוויה זרה שהחלה לחדור לעולמי.
כשנכנסנו אחרי ההפסקה ראיתי על פניה של המורה מירי שהיא לא עומדת לבקש להוציא תורה כנכתב במערכת. הפנים שלה מאד מביעות וזה משהו שאני נהנית לעקוב אחריו בשיעורים ולנסות לנחש את התגובות שלה. הרבה מאד פעמים בהצלחה.
היא אכן פתחה באמירה מפתיעה:
"בתיכון שלנו שמים דגש לא רק על לימודים, אלא על ערכים והווי חסידי בבית הספר, וגם מחוצה לו. לכן, כל בת מחויבת לאורך השנה לתת מעצמה, ולהקדיש זמן להתנדבות במסגרת 'מבצעים' וכדומה. גם בתעודה תקבלו הערכה על כך. דרך אגב, הפעילות הזו היא גם הכנה מצוינת לשנה הבאה, בה תהיו מחויבות לתרום 60 שעות במסגרת של 'מעורבות חברתית', שהיא חלק בלתי נפרד מתעודת הבגרות".
בכיתה קמה סערה. בנות כעסו שמנדבים אותנו בלי בחירה. התמרמרו והתנגדו. הגדילה חנהלה לעשות כשקמה ואמרה: "מספיק יש לנו שיעורי בית ומבחנים ללמוד אליהם אחרי בית הספר. מה פתאום יש להנהלה סמכות להגיד לנו מה לעשות אחרי צהריים? זה ממש לא הוגן".
הרגשתי שהויכוח לא נכון. שהוא לא מכבד את מי שאנחנו. אבל לא רציתי להצטייר צדיקה מידי.
הייתי כל כך שקועה שממש נבהלתי ששמעתי את רונית נעמדת לידי ואומרת: "חבר'ה, מה קורה לכן? בסך הכל ביקשו מאיתנו לעשות קצת טוב לאחר.
באופן אישי ידעתי על זה עוד קודם, ובחופש דיברתי עם דודה שלי שאחראית ב'יד שרה' והיא סידרה לי אפשרות להתנדב פעם בשבוע".
רונית התישבה ובכיתה הושלך כזה שקט שהיה ניתן לממש אותו.
מי היא רונית? שוחה בעולמות שזרים לי ומצד שני מפגינה שאר רוח שאפילו למורה מירי נראה לרגע שנעתקו המילים.
לבסוף היא התעשתה ואמרה: "תודה רונית על המילים שלך שניכר שהגיעו ממקום מאד אמיתי. בטוחה שהגל הזה שעבר כאן וסחף את אווירת הכיתה בשניות היא ילדותיות שהשתלטה לרגע. וזה קורה לכולנו". מבטה עבר בינינו במן הבנה ואהדה. ראיתי בנות משפילות ראשיהן, גם אני. היה קשה לחוות את הרגעים האלה.
"אני בטוחה שהמקום הבוגר שבתוך כל אחת ירים את ראשו ברצון להצטרף למיזם הנפלא הזה שמרגיל את הנפש בנתינה", היא המשיכה ונתנה מגוון של אפשרויות התנדבות, וחתמה באיחולי הצלחה לכולן.
האווירה עדיין היתה קצת מעיקה, כשהמורה מירי ביקשה להוציא תורה ולפתוח פרק י"ט פסוק א'. הקול שלה התרכך לפתע והיא אמרה "בנות, זה בסדר. מה ששמענו היה קולה של הנפש הבהמית. בהמשך, הנפש האלוקית אמרה את שלה ועכשיו כשהאמת ברורה אפשר לעבור הלאה!". היא סיימה ומיד החלה ללמד בשטף, המאפשר לעבור הלאה מכל האפיזודה הלא נעימה ולצמוח ממנו קדימה ולמעלה.

מילה של חנהל'ה:
למה? למה? למה הייתי חייבת להיסחף???
אני ממש מתביישת שבלי לחשוב פעמיים הצטרפתי לקולות נגד. הרי בלאו הכי התכוונתי להגיש מועמדות להיות מדריכה בבת מלך!
מעצבנת רונית בדרך שבה דיברה. היא כמונו ואפילו לא ממש אז מה היא מדברת כאילו היא רבנית? ומקסימה המורה מירי שהצליחה גם לעורר בנו את מקום הבושה מעצמינו וגם נתנה מקום לסליחה עצמית.

לפרק הראשון של הסיפור

לפרק השלישי של הסיפור

לכל הפרקים של הסיפור