כשאני מסיימת לימודים אני מרגישה כאילו נגסו בי חתיכה.
אני עייפה.
מרוטה.
הלימודים והחברה מצריכים ממני כמויות אגדיות של כוחות נפש.
להשתתף בשיעורים, שזה התגברות על הנטייה הבלתי נשלטת שלי לשקט.
לנסות ליצור קשר עם חברה, אפילו כשאני זוכרת את האכזבה מאתמול.
לעשות את כל מטלות הלימודים,
להקשיב בשיעורים.
ואחרי כל זה – לחייך.
צהריים טובים – החיוך שלי שאחרי הלימודים.
ואז אני שוב אלך לפינה שלי.
לחדר שלי.
למחשב שלי.
לחשוב ולעשות הרבה הרבה דברים מוזרים.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
אווי גם אני!
כל הלימודים חולמת בהקיץ על המיטה,
מדמיינת בעפעפיים עצומים את הרגע שאגיע הביתה.
בפועל- חוזרת הביתה, חוזר המרץ…..
על המחשב, מדברת עם חברה, או סתם משהו שונה…
וואיי מזדהה עם כל מילה
גם לי הלימודים והחברה סוחטים המוווון כוחות, פתאום אחרי חופש ארוך (פסח לדוג') אני מוצאת את עצמי ממממממש לא רוצה לחזור ולא בגלל בילויים כאלו ואחרים, אלא בגלל שבבית אני מרגישה הרבה יותר טוב ובלימודים ועם החברות אני צריכה להתאמץ, וזה מאמץ גדולל!
ובבית מכירים אותך ואפשר אפילו לצרוח (כן אני יודעת לצרוח, וזה כיף) כשעם החברות ישלך את התווית של הילדה השקטה והביישנית והחכמה (כלל: מי ששקטה היא חכמה) והנחמדה שמחייכת לכולם והרגועהה. ואת רק רוצה להגיד הלווווו אני יכולה להכניס את כולכם בכיס הקטן שלי, מה זה הבעיה שלי שהחיכוך איתכם גורם לי להוציא פי שתיים כוחות ממשהי רגילה???
בקיצור קבלי הזדהות, ותביני את עצמך ושיש לך המווווון מעלות (בטח ישלך יותר סבלנות והרבה בנות מוצאות בך את המקום לפרוק ואת רגישה יותר לאחרים וזה מושלם!! אבל תהיי רגישה גם לעצמך!)
ואת מממש לא מוזרה, אז מה עם העיסוקים שלך הם לא תמיד חברות ומסיבות. יש עוד המון דברים ומותר לך!
אוהבת