תפריט
והנשמה שלי תוכיח!
אם הייתי גרה בקראונהייטס
והשנת לידה שלי הייתה התשל"א ומטה
בתור נערה מתבגרת
לא הייתי מחכה למשיח כמו שאני היום.
אם כל שנות הבגרות שלי היו עוברות בצל של הרבי
לא הייתי באמת רוצה משיח.
אם זה היה ככה
החיים היו יכולים להיות מושלמים
יש בעיה- כותבים לרבי
ומקבלים מכתב עם תשובה במיוחד בשבילי!
רוצה לקבל כוח- טסים לתשרי, נכנסים ליחידות כללית או פרטית.
רוצים להיזכר ברבי – הדולר שאני קיבלתי מציץ מהמגירה.
כל שבוע היתה יוצאת שיחה
והיו יוצאים מאמרים
וכל החיים שלי היו באידיולוגיה של רבי.
תגידו, מה חסר לבחור בקבוצה בשנים ההם
שמתפלל כל יום שחרית עם הרבי
מנחה עם הרבי
ערבית עם הרבי
שבת עם הרבי
חגים עם הרבי
התועדויות
חלוקות דולרים
חסידות בקצב מסחרר.
לא חסר לו כלום, כל החיים שלו היו בתוך חממה מלאת אידיולוגיה
סיפוק ותענוג אמיתי.
ומשיח?
לא היה רע לי מספיק כדי שאני באמת ארצה שהוא יבוא.
אז נכון הצפייה למשיח לא אמורה להגיע ממקום של רע לי, אבל הרע הזה הוא ממקום טוב.
אבל היום?
הכאב שלי שהרבי לא נראה בעיני בשר צובט לי את הלב כאילו משהו לקח מלקחיים של ברזל מלובן וצבט את פיסת הבשר שדופקת בקצב קבוע.
אפשר לומר שזאת אחת הסיבות המרכזיות שאני רוצה משיח.
אם היינו חיים בשנים היפות האלה, שבהם הקדיש הרבי את כל חייו, כפשוטו, למען מטרה אחת, משיח, לא יודעת אם באמת המטרה של הרבי הייתה חשובה לנו.
אם נמצא את נקודות האור בחושך הסמיך שאנחנו חיים בו, לפחות נדע שהצפייה למשיח התעצמה..
איך אפשר למען ה' לדרוש מדור כזה שלא ראה את הרבי, לא שמע שיחות לא קיבל דולר או מטבע ולא זכה למבט שנצרב בנשמתו, שיביא משיח? השאלה הזאת זועקת בתוכי ואני עדיין מחפשת תשובות.
אבל כן, אנחנו זכינו לקשר עצום הרבה יותר, קשר שלא מוגבל בזמן או מקום. ותאמינו לי, עם הרבה מאמץ אפשר להרגיש את הקשר הזה.
עם האמונה הזאת, העל שכלית לגמרי אנחנו צריכות לרצות משיח להתחבר לחלק העל שכלי שבתוכנו, החלק הזה שרק רוצה שיהיה לקב"ה דירה בתחתונים.
ולהביא אותו באמת.
כי כשיש אור, פחות מרגישים את הצורך לאור חזק יותר
וכשיש חושך?
הנשמה שלי תוכיח.
(אני חייבת לציין שאני מדברת בעיקר על עצמי, מתוך הכרה של תכונות האופי שלי, ניסיתי לדמיין את עצמי זוכה לראות את הרבי בעייני בשר. זאת המסקנה שהגעתי אליה חוץ מצמרמורת. חלילה וחס שבדור הקודם לא רצו משיח, כן?)והנשמה שלי תוכיח!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
וואוווו!
מדהיייםםםם!
אין מילים?
וואו וואו וואו
נועם זה מהמם!! זה כל כך נכון זה ממש מתאים למשפט שלא זוכרת מי העלתה אותו לקצרצרים משהו כמו שמי שלא הולך בחושך לעולם לא יגיע אל האור".
כי באמת כרגע אנחנו נמצאים בחושך עצום, ענק!!!
אבל בגלל זה נגיע אל האור- הגאולה!
ומה תאמרי על זה?
כל בעיה שיש כותבת לרבי ויש פתרון
כל שאלה שתעלה מיד תשובה בדרך נסי תתגלה
בעת ניסיון הוא תמיד ירפה
ואת דמעתי ימחה
אז איך ארצה גאולה?
ולא אני לא גרה בקראונהייסט ושנת לידתי היא איפה שהו בשנות הס' האמצעיות אבל את הרעבע אני רואה כל רגע בעיניים גשמיות.
תגידו איזה כיף לה שכך לרעבע היא קשורה,
אך צרות של עשירים לא קשות יותר משל האלו שלא…
אווף
אם יש לכם עצות מה לעשות אודה לכן מאד פליייייייז
היי לילוש מותק:)
מה זה אומר רואה בעיניים גשמיות
רגע נשמה, אני מנסה להבין בדיוק למה התכוונת.
את בעצם אומרת שאת מרגישה שהרבי איתך וטוב לך הוא עונה, מנחם ואיתך תמיד ולכן את לא מחכה למשיח מכל הלב? (אם כן מותק, אז אנחנו ביחד) הבנתי נכון?
כן משהו כזה אבל לא מכל הלב אני פשוט לא מחכה למשיח!
אז אני ינסה להסביר לך משהו, מקווה שתביני, זה סיכום של מחשבות במשך תקופה די ארוכה.
מקווה מאוד שאני מדייקת, ושהתגובה נקייה ואובייקטיבית.
מה זה אומר לרצות משיח?
זה אומר שאני רוצה שלקב"ה יהיה בית, שהאלוקות תהייה בגילוי, שאיכפת לי מזה שהשכינה בגלות והאור האלוקי שבויי בקליפות.
שאנחנו לא יכולים לקיים את תרייג המצוות, זה אמור להפריע לנו.
אנחנו לא אמורים לרצות משיח בגלל שהחיים קשים? מבינה, כי במקרה כמו של הרבה מאיתנו החיים מדהימים ואז לא רוצים ח"ו משיח.
בעייתי לא? החיים שלי צריכים להיות קשים בשביל שאני ירצה משיח?
אז לא.
ולרצות באמת משיח זאת עבודה קשה קשה מאוד.
הרי הרבי אמר שצריך מישהו אחדד! שיתעקש מספיק, שיהיה איכפת לו שמשיח יבוא, ואז משיח היה בא. זה מראה, שלרצות משיח זה לא דבר כל כך פשוט.
אז דבר ראשון,
עצם זה שאיכפת לך מהמצב הזה שאת לא רוצה משיח זה ראוי להערכה, את כנה עם עצמך ולא בורחת, זה מדהים.
אני תמיד שואל את עצמי איך למען ה' יהיה לי כל כך איכפת מהרצון של הקב"ה איך? אני בהמה, הרצונות שלי גשמיים, החיים שלי גשמיים, הכל.
בנקודה הזאת אני שוכחת משהו חשוב, אני = הנפש האלוקית שלי והיא בטוח רוצה משיח.
למרות שפיצול אישיות זה משהו שלילי לכאורה הוא מאוד מנחם, כי אני פשוט משייכת כל רגש לנפש המתאימה.
אני יודעת שהאני האמיתי שלי זה הנשמה, ומי שלא רוצה אצלי משיח, זה כולה הנפש הבהמית. אני לא מייחס לה כל כך חשיבות, כי היא לא האני האמיתי שלי.
ואני? ברור שאני רוצה משיח (במשמעות האני הפנימי, הנפש האלוקית).
לכן כדיי לרצות משיח, פשוט מגבירים את הקול של הנפש האלוקית וזאת עבודה עד שמשיח בא. זה קשה, זה לא מובן, לפי שכל זה פשוט לא מסתדר, זאת נקודה שבה מתבטאת האמונה הפשוטה של מעל להבנה והשגה, הקול הזה שרוצה משיח זועק, צריך להקשיב לו.
מתי שישאלו אותי אם ציפיתי לישועה, אני רוצה לומר כן.
דבר שני,
אני רוצה לתת לך דוגמא שיכולה להמחיש.
אנחנו בקורונה ויש אנשים שאומרים, אז נלמד בזום ונמשיך ללכת עם מסכות, מתרגלים להכל, פשוט נחייה עד שמשהו יקרה.
אבל לא. אנשים נורמלים יודעים שהמצב הרגיל והאמיתי של העולם הוא בכלל לא מצב שמסתובבים בחוץ עם מסכה, כל ילד יודע שלא אמורים ללמוד בזום, המצב הנורמלי הוא עולם בריא, ולא שכולם מתחבאים מוירוס.
ממש ככה זה גם גלות וגאולה, אנשים מתרגלים, ובגלל שאנחנו נולדנו למצב הזה, הצפייה פחות בוערת בנו. (תחשבי על ילד שעולה לכיתה א' בזום, מבחינתו לימודים בבית ספר = זום. הוא לא מבין בכלל שיכול להיות משהו טוב הרבה יותר)
דבר שלישי
יש וידאו של הרבי לתשעה באב בו הוא אומר דבר כזה
כתוב בגמרא שבכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו הוא חרב בימיו.
עכשיו כל יהודי, גם היהודי עם לב האבן הכי קשיח שיש, יעשה הכל, ימצא את היכולות שלו, יהפוך את העולם, אם הוא היה רואה מול עיניו את ביהמ"ק עולה בלהבות.
ההוראה – הפוך את העולם היום! (ממליצה לך מאוד לראות את הוידאו הזה, הוא מצמרר)
תנסי לדמיין את ביהמ"ק בימינו, את הרכבת הקלה בתחנה שקוראים לה ביהמ"ק שער יפו, את גשר המיתרים, עולה באש ליד בית המקדש, את רואה את כל זה, מה, זה לא היה מפריע לך? ברור שכן.
דבר רביעי
אצלי לפחות החוסר רצון הגיע מפחד.
ופחד מגיע מחוסר ודאות.
אם רק לומדים עיניי גאולה ומשיח, כל התודעה משתנה.
אני הבנתי שהגאולה זה לא הוקוס פוקוס והמשיח הוא לא קוסם. לומדים מבינים ולאט לאט הרצון משתחרר. מה זה משיח, מה זאת אומרת גאולה, מה הקשר של לוייתן, יין המשומר, למה משיח נקרא מצורע ואלפי נקודות שמסבירות את מהות הגאולה.
הלוואי הלוואי שנרצה משיח באמת, הלוואי שהוא יבוא כבר ויפתור לנו את כל הבעיות, שהנשמה שלנו לא תהייה מכוסה בכל כך הרבה קליפות שמפריעות לה להבין מה באמת הכי טוב.
ואם הרבי שהוא אבא שלנו וכל כך רוצה שיהיה לנו טוב, זועק כל כך משיח, אז מי אנחנו שנגיד לא. גם להבנה מה זה טוב יש גבול ובתכלס אנחנו לא מבינים כלום. זה רק אמונה, קבלת עול ושמחה.
אבא, בבקשה, משיח. אני רוצה לרצות משיח הלוואי שנצליח הלווואי.
ואת לילוש נשמה, תזכירי לעצמך מי את באמת. אוהבת אותך ומזדהה יותר ממה שאת חושבת.
אהבתי מאודד את הכתיבה שלך!
נועם!
אין דברים כאלה!
היי נועם דבר ראשון הכתיבה שלך מבטאת מושלם את מה שרצית להעביר!! אלופה!!
דבר שני גם לי יצא לחשוב על זה!! וזה נכון לגמרי!!