המלך ואני19

"על כל אחד לעשות כפי יכולתו ואת כל מה שמוטל עליו, כדי ללמוד בהתמדה ושקידה נגלה דתורה ופנימיות התורה, לקיים מצוות בהידור, ויסוד עיקר ושורש הדברים – הוא עבודת התפילה".

—

בדר"כ כשמביאים את המילה "שורש" מתכוונים שזה הקומה הראשונה. בוודאי הרבי שלנו לא אמר סתם "יסוד עיקר ושורש", אלא באמת זו הקומה הראשונה בעבודת השם שאליה צריך להגיע, אם מגיעים אל קומה זו, מצליחים לבנות גם את כל הקומות האחרות. כגון לימוד, מצוות בהידור וכו', מה שהרבי אמר.

טוב, את בטח לא רוצה לבנות בניין שאין לו יסודות.. זה ברור מאליו שאי אפשר לבנות קומה שנייה ללא קומה ראשונה, הבניין יקרוס! את מבינה? לזה הרבי התכוון. את רוצה יסודות חזקים שיחזיקו את מי שאת ביראת שמים? תלמדי להתפלל. זה עיקר עבודת השם.

תמיד מתחילים מהבסיס, אז גם אם עד עכשיו היה לך בניין גבוהה ללא קומה ראשונה, והוא עדיין חי וקיים, הזהרתי לך כי ללא קומה ראשונה אוטוטו הוא נופל! אי אפשר בלי לדבר עם אבא שלנו.

—

וידבר השם אל משה לאמר: דבר אל אהרן ואל בניו לך תמסור לאהרון ולבניו לאמר, כה תברכו בנוסח זה תברכו את בני ישראל, אמר להם: וכך תאמר להם שיברכו את ישראל יברכך השם יברך אותך השם בכל הברכות וישמרך: ישמור ויקיים בך את הברכה, שלא יחסר ממנה מאומה יאר השם, פניו אליך, השם יראה לך פנים מאירות ויחנך: ויתן לך חן בעיני כולם ישא השם, פניו אליך, ישמע תמיד לתפילתך וישם לך שלום: ויתן לך שלום ומנוחה אמיתית ותמידית ושמו את שמי הכהנים יברכו את ישראל בשמי הקדוש על בני ישראל, ואני אברכם: ואני, הקדוש ברוך הוא, אצטרף אליהם לברכה.

—

לכאורה יש כאן דבר מאד בלתי מובן. איך יכול להיות שכתוב שהשם יברך אותנו בכך ובכך בכך כאשר רואים שהרי לכל יהודי כלפי חוץ חסר לו דבר מה בחיים, כל אחד מרגיש שישנם דברים, ולפעמים הרבה, שהשם לא נותן לו.

ישנן שלוש אפשרויות איך כל זה מסתדר:

1) הקב"ה אכן מברך בכל הברכות אך הן נסתרות, הטוב הוא באמת הכל מכל כל, אך הוא לא נראה אלינו, ובאמת השם מברך כל יהודי בחייו בטוב הכי טוב שרק אפשר מכל הבחינות.

2) הקב"ה מברך כל נשמה בכל הברכות שאפשר, אך בכל גלגול רואים בגלוי רק חלק מן הברכות.

3) זו בכלל נבואת הגאולה האמיתית והשלימה, שהקב"ה אומר שהוא באמת מברך אותנו בכל השפע שבעולם, אך יבוא יום ובו תקבלו את כולו, בינתיים תעבדו, תתמסרו, השכר נאגר, עוד מעט כל השפע העצום יבוא אליכם.

ואשמח לשמוע דעת קוראות הבלוג בעניין.

—

"חסידי רבנו הזקן הרב החסיד ר' פנחס רייזעס והרב החסיד ר' בנימין קלעצקער, היו נוסעים ליריד בעיר לייפציג.

שני חסידים אלו, היו מתלמידי חדר א' של אדמו"ר הזקן.

כשהיו באים ללייפציג, היו מסדרים לעצמם "מנין" לתפילה. בדרך כלל לא היו מתחשבים ולא היו מתפעלים מההתנגדות, למרות שהיה להם דרך ארץ כלפי למדנים ולמדנות. וכמו כן למתנגדים היה דרך ארץ כלפי היראת-שמים שלהם. האשכנזים [יוצאי גרמניה], אינם מכירים שום חילוקים [והתחכמויות].

פעם נכנס יהודי מגרמניה למנין חסידי. תפילתם מצאה מאד חן בעיניו. בכלל, בתי הכנסת והמנינים היו אז  כדין השולחן ערוך, בענין מקום העמוד והשולחן וכו'. אך התמיה אותם מדוע לא רשום על העמוד "דע לפני מי אתה עומד", כפי הנהוג.

שאל אותו הרב החסיד ר' בנימין קלעצקער אם הוא יודע את פירוש הפתגם הזה? ויאמר לו אותו יהודי את הפירוש כפשוטו. אמר לו הרב החסיד ר' בנימין הפרוש הוא כך: המילה "מי" מבטאת [על פי הקבלה] את ענין ההבנה (ר' בנימין לא היה יכול לבאר לו כיצד תיבת "מי" מתייחסת לספירת ה"בינה", שכן אותו יהודי לא היה שייך להבין את ענינים הללו).

ופירוש הפתגם הוא כך: "דע", שתדע, ש"לפני מי" – לפני ההבנה, "אתה עומד", עדיין אוחזים לפני ההבנה. את זה על המתפלל לדעת קודם התפילה. די בכך שהאדם יפנים זאת בינו לבין עצמו, אולם להביא זאת ברבים על גבי עמוד התפילה, זוהי ממש חרפה.

מאמרה אגבית שמשמיע אדם בדרך אגב, ניתן להכיר עוד יותר מאשר מהבעה שכלית או גילוי מידה מכוונת. ואמרה זו נאמרה בפשיטות אצל זקני החסידים".

—

תדעי לך שלא משנה באיזו מדרגה את נמצאת בעבודת השם, נמוכה או גבוהה, העיקר זה שאת מתקדמת. "שניים עמדו על סולם, אחד בשלב שני וראשו כלפי מעלה ואחד בשלב חמישי וראשו כלפי מטה.." (הרה"ח ר' שלמה חיים קסלמן), מי יגיע ראשון לפסגת הסולם? מי שבשלב השני וראשו כלפי מעלה!

אז תביני שאת לא מבינה כלום, אבל את צריכה תמיד להתקדם בעבודת השם, כי אנחנו לא מבינים כלום בקב"ה. ישנם יהודים שחושבים ש"אם נעשה כך וכך.." אז הם יגיעו לראש הפסגה בעבודת השם, הם לא מבינים שאת משה רבינו אי אפשר לעקוף לעולם, אנחנו רק הצאן, עלינו הוטל פשוט להתקדם, לא משנה איפה את, תתקדמי.

—

*השורש לכל בניין עבודת השם הוא עבודת התפילה.

*השם מברך אותך תמיד אך ורק בטוב, בכל הברכות.

*דע שעדיין אוחזים לפני ההבנה, צריך פשוט להתקדם.

—