לעמוד לפניו יתברך באמת
לפרק הקודם
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק שליט"א מה"מ:
"ביומני רשומה באריכות, המסורה מרבי לרבי, הפתגם רב החריפות והעומק של רבנו הזקן בשנות נשיאותו הראשונות, בשובו ממעזריטש: חסידים שאינם עוסקים ב'עבודת התפילה' תוך התמסרות – הינם 'בעלי הפרדה'. אלה, אומר אבי [=הרבי הרש"ב (אב חמיו של הרעבע)], שראו ושמעו את הרגש הפנימי וההתלהבות איך היו בעלי ה'עבודה שבלב' חוזרים על פתגם זה, השפיע עליהם הדבר בושה כללית לנוכח מהותם, הלא מהותי, העצמי".
—
למה מי שלא עוסק ב'עבודת התפילה' הינו בעל הפרדה? מה זה בכלל בעל הפרדה?
בעל הפרדה מלשון פירוד, הכוונה שחב"דניק שלא מתפלל באריכות מתוך התמסרות (התמסרות כלומר שמתפלל קבוע באריכות) הוא מפריד את עצמו מחסידות חב"ד ובעצם נקרא חב"דניק רק בחיצוניות
וזאת מדוע? משום שכל הבסיס של חסידות חב"ד זו ה'תפילה בעבודה', על זה רבנו הזקן ביסס את החסידות, זו המהות שלה, ללמוד בשביל להתפלל, וחסיד זה בעצם מי שמתנהג עפ"י החסידות.
אז חב"דניק שלא מתפלל הוא בעצם בכלל לא נקרא חב"דניק, יש לו רק כובע, סירטוק, גארטל, מתפלל בנוסח האר"י ז"ל, כותב לרעבע, טס לרעבע, לומד חסידות, לא יותר מזה… חב"ד אצלו בכלל לא בתמונה.
ללמוד חסידות זה בשביל להיות שייכים לרבי, שייכים לחסידות, אבל להיקרא חסיד חב"ד, זה רק מי שמתפלל בקביעות באריכות. אני מצטערת אם יש כאן בנות שנפגעו שהן לא חב"דניקיות, אבל זה לא אני כתבתי את זה, זה רבנו הזקן מייסד כל תורת חסידות חב"ד, ומי שלא שמעה על זה, זה לא הופך את הכלל הזה לסתם שקרי.
כי כפי שאתן רואות יש כ"כ הרבה בתי כנסת חב"ד שבימי החול גומרים בהם תפילה תוך 45 דק', מה הבעיה להמשיך עוד רבע שעה להתפלל ואז זה יקרא המינימום של תפילה באריכות?! לא יודעת, אבל זה כמו מנהלת סמינר שמציבה תקנון איך מתלבשים ומתנהגים בסמינר ומי שלא מתנהגת על פיו, היא לא בסמינר.
יכולות להיות בנות שלא שמעו כלל על תקנון זה אז כתוצאה מכך הן לא מתנהגות על פיו. והמנהלת רואה אותן בכל יום איך הן לבושות בסמינר שלא כ"כ עפ"י התקנון שהיא הציבה, והיא מחייכת, היא לא אומרת דבר ולא מסלקת אותן, היא מחכה שהן תגלנה על קיומו של התקנון. בינתיים הן נקראות "שייכות לסמינר" אך לא "בנות הסמינר".
אז הנה, זה התקנון של רבנו הזקן, את בכלל לא צריכה להיות בבית חב"די עם מתנהגים חב"דים בשביל להיות חב"דניקית, את פשוט צריכה ללמוד חסידות (נגיד פרק תניא) לפני התפילה ולהתפלל שעה שחרית. זה הכלל וזה כרטיס הכניסה לחסידות.
—
יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ הַשֵּׁם אֱלֹקַי וֵאלֹקֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּצִלֵּנִי הַיּוֹם וּבְכָל יוֹם מֵעַזֵּי פָנִים, וּמֵעַזּוֹת פָּנִים, מֵאָדָם רָע, וּמֵחָבֵר רָע, וּמִשָּׁכֵן רָע, וּמִפֶּגַע רָע, מֵעַין הָרָע, מִלָּשׁוֹן הָרָע, מִמַּלְשִׁינוּת, מֵעֵדוּת שֶׁקֶר, מִשִּׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, מֵעֲלִילָה, מִמִּיתָה מְשֻׁנָה, מֵחֳלָיִם רָעִים, וּמִמִּקְרִים רָעִים, וּמִשָּׂטָן הַמַּשְׁחִית, מִדִּין קָשֶׁה, וּמִבַּעַל דִּין קָשֶׁה, בֵּין שֶׁהוּא בֶּן בְּרִית, וּבֵין שֶׁאֵינוֹ בֶן בְּרִית, וּמִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם:
—
אם אתן שמות לב הברכה מתפילה בבקשה אישית מהקב"ה שיציל אותנו מאנשים גסים, שאנחנו לא נהיה גסים, שיציל אותנו מאנשים רעים, כנ"ל חברים ושכנים.
שיציל אותנו ממקרה רע, שלא יסתכלו עלינו שלילי, שלא ידברו עלינו שלילי, שלא ילשינו עלינו, שלא יעידו עלינו דבר שקר, שלא ישנאו אותי, שלא יעלילו עלי עלילות שקר. ברכות טבעיות שכל בן אדם חפץ בהם ללא ספק.
ובמעבר חד פתאום הופכות הבקשות לנושא אחר בכלל: תציל אותנו ממיתה לא רגילה (רצח, תאונה וכדו' ח"ו), ממחלות קשות, מאירועים לא טובים, מקטרוגי השטן, ממשפטים סבוכים ומייגעים, מבעל דין עקשןאלים יהודי, ומכזה שאינו יהודי, ושלא אגיע לגיהנום.
מה הקשר ביניהם? כאן אנשים מבקשים להיות אנשים טובים, ומיד אח"כ מבקשים שהשם ישמור עלינו מכל מה שפירטתי להלן.
הקשר ביניהם הכ"כ פשוט אבל העמוק, הוא שאם נהיה אנשים טובים כמו שראויים יהודים, בנים של מלך להתנהג, אז אוטומטית אנחנו מבקשים שבזכות זה הקב"ה ישמור עלינו, יציל אותנו מכל הדברים הרעים שיש ל"ע בעולם הזה, והכי חשוב – הבקשה שסוגרת את הברכה – תציל אותנו מגיהנום.
אבל ישנה כאן עוד סתירה! אי אפשר לבקש שהקב"ה יציל אותנו גם בעולם הזה וגם בעולם הבא, או שסובלים בעולם הזה ונהנים בעולם הבא, או שלהפך.
העניין הוא שיהודי שיש לו לב טוב, אומרים חכמי ישראל, יש לו הכל יותר מכל התורה כולה. אז מי שיש לו לב טוב והוא לא עושה את כל הדברים הכתובים בברכה – זוכה לעונג גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
—
הוד כ"ק אדמו"ר הרה"ק הריי"צ נ"ע:
"בשנת תרמ"ו בערך בהיות הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [מוהרש"ב נ"ע] ביאלטה [נאות-דשא] היה מתפלל בקלויז של חסידי פולין. כאשר הגיע חודש אלול התנהג שם הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק כמו שהתנהג בליובאוויטש כדרכו בקודש.
בבית הכנסת היה גבאי ושמש, והוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק היה נותן מזמן לזמן תרומה עבור בית הכנסת ועבור השמש. בליל ראש השנה נשאר אבי בבית הכנסת להתפלל באריכות, אחרי שהקהל כבר גמר את תפילתו. השמש צוה לגוי, להבדיל, הממונה על נקיון בית המדרש, שלא יכבה את הנרות ושלא ינעל את בית הכנסת, והוא בעצמו הלך לו הביתה.
אחרי שהשמש אכל סעודת יו"ט, התחיל מצפונו לנקפו, איך השאיר יהודי תלמיד חכם לבד בבית הכנסת. השמש חזר לבית הכנסת לראות מה נשמע. נכנס לבית הכנסת ורואה את הגוי עומד בחדר הכניסה ובוכה בכי רב. מה אתה בוכה – שאלו השמש. עומד לו אדם – עונה הגוי – וכלה כנר ואיך לא אבכה?! רגיל אני – ממשיך הגוי – לשמוע איך שמתפללים בשמחה ושרים בתוך התפילה, ואילו כאן עומד אדם (הכוונה על הוד כ"ק אאמו"ר הרה"ק [הרש"ב]) וכלה כמו נר, נזכרתי על צרותיי, הדוד מת, הבהמה מתה, אמי הזקנה חולה, ולכן אני בוכה.
כשנכנס השמש לבית הכנסת והאזין לתפילתו של הוד כ"ק אאמו"ר – נפתחו אצלו שני מעינות של דמעות."
—
אני בטוחה שגם אם יש כאן מישהי, כמוני למשל, שלא יודעת איך בוכים, וכבר תקופה ארוכה ששום דבר בעולם לא מוריד לא דמעה, אם הייתה ולו 5 דק' רואה תפילתו של הרבי הרש"ב נ"ע – הייתה מיד שופכת ליבה כמים, לא דמעה אחת, אלא מעיין.
להגיע לדרגה של הרבי זה לא המטרה שלנו, אנחנו אפילו לא צריכים להרהר בדבר זה, אנחנו צריכות להתפלל שעה שחרית. לא צריך שום דמעות, רק צריך שתכווני בתפילה.
המלצה שלי למי שאפילו מתפללת את כל התפילה, ועדיין מוצאת את עצמה גומרת אחרי חצי שעה – תתחילי להיעצר אחרי כל קטע ולנסות לחשוב מה קראתי כאן, כשאת מתפללת תעשי את הדבר הכי פשוט, כמו שלא קוראים ספר מתח בלי להבין מה קראת, ככה תתפללי כשאת מנסה בשורות להבין פחות או יותר מה קראת, תנסי להתחבר למילים, את תראי שאם לא תעצרי את עצמך אחרי שעה, זה יכול להימשך שעות על גבי שעות כמו הרבי הרש"ב, תפילה זה פשוט עונג. והתפילה היא משפיעה –
הרבי שליט"א אומר שמי שמתפלל באריכות הוא נר להאיר, הוא שליח, כי כאשר רואים, בעזרת נשים למשל, בת שמתפללת הרבה זמן ולא גומרת כמו כולן, היא גורמת, במינימום, אפילו במקצת, לעוד מישהי להתפלל קצת יותר בכוונה. ובאמת העצה הידועה של הרבי שליט"א לכוונה בתפילה ולסילוק המחשבות הזרות – היא לשים אצבע בסידור כשמתפללים, פשוטו כמשמעו, זה פשוט גורם לך לקרוא יותר לאט וגם לאחוז במילות התפילה.
—
לסיכום בקצרה:
*הכרטיס כניסה לחב"ד זה תפילה באריכות בקביעות.
*מי שיש לו לב טוב, הוא נהנה גם בעולם וגם בגן עדן.
*תביני מה קוראת, כי התפילה מדבקת יותר מקורונה.
יחי אדוננו מורנו ורבנו מלך המשיח לעולם ועד
