המחסן של בת עין /4

בייבי סיסטר

לפרק הקודם

את בת אוזן אתן כבר מכירות. להזכירכן, בינינו כמה שנים, לטובתי כמובן… לפניכן קטע שהיא הייתה צריכה להגיש, ולא היה לה כח לכתוב… אז מי הפיתרון אם לא בת עין היקרה… והנה מה שכתבתי עבורה:

***
אחיות זה עם. כמה טוב שיש אחיות. ואם הן יותר גדולות ממך-עדיף. אחות גדולה זה חסד עליון. זה פשוט מתנת שמים, למי שהיא בת זקונים שה' אוהב.

ברור ומובן ובלתי ניתן לערעור שיש באחות גדולה גם מינוסים גדולים, כמו דברים הנושקים ל: השתלטות, סמכות, מבט מלמעלה, זלזול בערכים החשובים לי, וכולי.
אולם, אחות גדולה היא נכס יקר. נכס חשוב חשוב, (די עם הנכס נכס הזה… (מוקדש לקוראות טווח אפס)) דמות שתמיד תשמח לעזור, יש לה המון ניסיון אישי בתחומים רבים ומגוונים, והיא שמחה לתת אותו על מצע של כסף. הרבה פעמים זה פשוט להשתמש בפשטות ובקלות בדברים שהיא התאמצה עליהם ממש.. רוצים דוגמא? בבקשה.

בשנות התיכון יש להגיש הרבה עבודות, נכון? ואחות חרוצה וגדולה מקלידה הקלד היטב את כל עבודותיה, נכון? ואחות חרוצה וגדולה שומרת היטב על כל הגשותיה במחשב, תחת הכותרת 'פרויקטים', נכון? אז יופי. אז כשצריך להגיש עבודה, זה ממש ממש קצר. עד ארבע דקות גג. מבקשים רשות, פותחים את תיקיית פרויקטים, פותחים את הקובץ המבוקש, משנים את שם המגישה, את צורת ההגשה ואת שם המורה המתנגשת, ו-זהו. מדפיסים!

אחות גדולה היא גם מורה בשעת מצוא. מורה טובה, מבינה טקסטים מסובכים ויודעת להסביר  אותם טוב. רוצים דוגמא?

מוצאי שבת פרשת במדבר. מחר בבוקר מבחן ביהדות. ולא סתם מבחן ביהדות, אלא על הכרת הטוב. שו הדא? גם אני לא ידעתי. והעניין הוא שעלי לשטוף כלים כרגע. איך אני אספיק ללמוד??? אז קודם כל שטפתי את הכלים, אין ברירה. ואז ניגשתי לאחותי הגדולה והודעתי: "בת עין! יש לי משימה בשבילך!"

"משימה? מה משימה?"

"ללמד אותי!"

"ללמד?"

"מחר מבחן ביהדות אאאא!!!!" (משהו קרוב לבכי).

"על מה המבחן?" היא מיד נרתמה לעזרתי.

"אל תשאלי" בכיתי ממש, "על מאמר של הכרת הטוב".

"ואת כל שאר החומר כבר למדת?" היא לא הבינה.

"מה שאר החומר? רק זה".

היא נקרעה מצחוק. "מבחן רק על מאמר אחד??? חה! המבחנים של ט', נו..". כאן אנחנו נכנסים למעגל של זלזול, מבט מלמעלה, ושאר התארים שלעיל. אבל החלקתי את זה, כי אני באמצע שכנוע מאסיבי להירתמות ללמידה.

"טוב אז תחפשי את זה באחד הספרים, הכחול או הוורוד, אין לי מושג איפה זה.." כוונתי אותה.

והיא, כמו אחות גדולה ומסורה, הלכה, חיפשה, מצאה את המאמר, סחבה אותי לחדר, דיווחה לי כמה פרטים על החומר כמו שם המחבר (רבי חיים שמואלביץ) ואורך המאמר (ארוך), וכן הלאה.

בשביל שיהיה לימוד אפקטיבי, צריך לעשות סביבה כיתתית הכי שאפשר. מה שהיה בפועל זה שהיא עמדה על המיטה (בלי נעליים..), ליד החלון, חמושה בשלושה טושי לוח לא עובדים ובעוד אחד שמצליח לצלוע, ופקדה "שבי כיסא וקחי!".

"מה?" צחקתי לה בפרצוף בלי בושה.

"שבי כיס.. קחי כיסא ושבי!" היא תקנה במהירות, זועפת בי מבט נועץ.

לאחר אנחות אין ספור התיישבתי מולה. והתחלנו ללמוד.

וכל המילים האלו לא באו אלא להדגים לכם איזה אחות מסורה (איך שאני שונאת את המילה הזאת! אבל זה הכי מתאים כאן..) ומדהימה ונרתמת, ובזכותה יש לי ציון גבוה במבחן!!!

עד כאן דוגמא. סוף ציטוט.

יש עוד המון משימות שאני מטילה עליה. לא שאני תרנגולת, אבל באמת שהיא כמו אחות מסורה (גגררר…) ונרתמת, ממלאת אותן אחת לאחת. זה יכול להיות לגהץ לי תלבושת למחר, שברור הוא שאני הולכת לישון, והיא- תעשה את זה במשך הלילה. אני סומכת עליה… בבוקר חיכו לי חולצה וחצאית, כל אחד על קולב נפרד, מגוהצים ומוקפדים. לא צורף פתק איחול ליום מוצלח ומהנה. חבל. זה היה יכול להיות מאוד לענין. השוקולד שליד, הכוונה. מי קורא היום פתקים?!
בזמן האחרון עלתה תמיכתה התמידית בי דרגה. היא החלה לבצע עבורי עבודות, באצטלתי שלי. הכוונה, שהיא ממלאת את חובותיי באופן אלגנטי ביותר עד כי רק אני והיא מודעות לכך שלא אני עשיתי זאת, אלא היא. וזה כמובן כישרון נדיר להיכנס לנעליו של השני, לסתום את האף מהריחות, (מסיכה בודאי תעזור), ולהרגיש כמוהו ממש. לא לשכוח על קוג'ל.

***
זה לא היה פשוט, בת אוזן, אבל הנה, עשיתי את זה, ועוד בשמך…

ורגע, התייעצות:

לפני כמה חודשים כתבתי סיפור מצחיק, מוזר ותלוש, שמבוסס על היסטוריה בידיונית (?). שאלתי היא זו – האם אתן רוצות שאעלה אותו כאן, במחסן?