המחסן של בת עין /10

62
בת עין

עייפות זה כרוני

לפרק הקודם

 

הסיפור הוא כזה. באחד מימי הלימודים המשמימים, אי שם בי"א המשמימה, הפציעה בכיתה מורה חדשה, עתירת שנים ולמודת בנות רבות מספור.

היה לה הרבה מה לתקן בכיתה, הרבה דברים לא מצאו חן בעיניה.

דא עקא, בחרה אותה מורה דווקא להתמקד בנושא אחד כאוב במיוחד.

א-י-ח-ו-ר-י-ם.
כל יודאלפית ממוצעת יודעת שדי מסובך להגיע לכיתה בשעה שנקבעה, לא ברור מדוע, בידי הנהלת התיכון. שנתיים היא סבלה זאת בחירוף נפש, וכעת הגיע הזמן להרפות. לדידה, עצם ההגעה לתיכון הינה כבר מעשה רב ערך שאפשר וצריך להסתפק בו ואין צורך לרדת לקטנות כגון שעת ההגעה (או אופן ההגעה, ראה ערך תלבושת, אבל זה כבר נושא אחר).
מעניין, אך המורה ההיא הזכורה ל.., ל.., ל…ללא משנה, לא הצליחה להיכנס לראשן של הבנות, או שלא הייתה תלמידה מעולם, ולכן החליטה שהיא תוקפת ת'בעיה בכל הכוחות. היא הייתה מגיעה לכיתה עם ניגונו של צלצול, ואם לא היה צלצול (לא נדיר בכלל…) הייתה מפציעה בדיוק שוויצרי שלא ברור מאין סיגלה לעצמה בתור יוצאת עדות המזרח, ונעמדת בפתחה של הכיתה, ממתינה שהכיתה תעמודנה בשקט במקומן.

האמת גם לזה היה לנו קצת קשה להתרגל אבל בסוף עמדנו.

היא הייתה משיטה את מבטה על דלילות האוכלוסין שפקדה את צאן מרעיתה בחוסר שביעות רצון, לא מבינה כיצד דבריה חוצבי השלהבות לא פעלו את פעולתם במוחות הבנות.

מה לעשות, כמו שזה היה מעניין שהיא לא הבינה אותנו, כך זה מעניין איך אנו לא הבנו אותה.

ואז החלו להגיע הבנות בזרזיפים עדינים, אחת פה אחת שם, באיחורים קטנים של עשר דקות.

המורה, חרף המצב, החליטה ליטול את שרביט הענישה בידיה, למען תראינה ותיראנה ולא תזידנה עודנה.

וכמו שבהכל היא אהבה להיות יצירתית וללכת בדרך שונה מכל המורות שאיפשרו לנו לאחר, כך סגול סיגלה לעצמה המורה דרך מעניינת במיוחד לענוש את הזקוקות (לדעתה!) לעונש.

 

***

 

בידתה (בדוי) פתחה את דלת הכיתה בחשש ובשקט. זה לא עזר לה, הדלת החורקת בת המאות בשנים לא סתמה פיה. המורה העיפה מבט על האובייקטית התורנית, מעיפה תוך כדי את שאריות האופטימיות מבידתה. לאחר מכן העיפה המורה מבט בשעון והעיפה זעקה לאויר "בידתה!! שמונה עשרים וחמש!! את מאחרת בעשר דקות תמימות".

בידתה נדמה במבוכת מה על המרצפות הראשונות בכיתה.

"בידתה!" עברה המורה לעונש, "איחרת עשר דקות, היום עליך לומר במשך עשר דקות פרקי תהילים, במשקל איחורך!"…

 

***

 

בפעם הראשונה ששמענו את העונש הסגלגל שסיגלה לה, שטף גל צחוק גדול את פינו.

עם הזמן הצטמק הצחוק, ועבר ל"די זה לא צחוק הטרור הזה עם האיחורים".

ואני משקיפה מהצד, מגיעה עם הסעה ומגיעה בזמן בלית ברירה. ולא יכולתי לסייע בעד חברותיי כי אם לכתוב להם שיר מחורז ועליץ שיבכה בכאב את כאבן הכואב בכאב.

עם שחר הגעתי חמושה לכיתה עם השיר החדש, הכיתה הייתה ריקה למעט בנות נוספות המגיעות בהסעה.

נטלתי טוש מחיק, וכתבתי את השיר כולו על הלוח.

כשהמורה הגיעה חיכתה לה הפתעה שלא ציפתה לה אפילו בדמיונותיה. היא קראה ונקרעה. מצחוק.

אבל זה לא עזר.

שגרת התהילים שכפתה הפכה מטרד עד שעזבה אותנו מכורח חופשת הלידה של קודמת, שתמה.

ואז חזרנו לשיטפון האיחורים הגדל כבימים ימימה.
עד כאן "מאחורי היצירה".

לקריאת שיר 'אין תקוה' הקהל יעבור לדום. קאאאאהל דום!
השעון מתקתק

אך השמיכה נעימה

החלום מרתק

ועוד לא נראית חמה

אז למה לקום

הפיהוק משתפך

הן כל היקום

במיטה עוד מתהפך

וכמו דרך קבע

את פתע נזכרת

אחרי 'ורבע'

אני מאחרת

את נוטשת מהר

את שמיכת הקטיפה

ובשעון הזוהר

רק הצצה חטופה

השעה שקצה

זה שעל ידך

מבהיר שהמצב

לא טוב לדידך

במהירות בחלון

מבטך את זורקת

ומול הכישלון

את בוכה וזועקת

את רואה מבחוץ

את ירוק הזנב

זה הקו הנחוץ

שחמק כארנב

וממתינה עייפה

עוד עשרים דקות

בנשימה טרופה

צריכה לחכות

בשערי התיכון

נכנסת מבוהלת

ובצעד נכון

מתחמקת מהמנהלת

בחשש, בזהירות

פותחת הדלת

ואין אפשרות

שהמורה לך מוחלת

"איחור!!!" היא זועקת

בשעונה מביטה

וכולך מצטמקת

מול כל הכיתה

ובכוחותייך הכלים

עליך לה להסביר

ופרקי תהילים

לומר למכביר

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
דיאלוג 🤔🤓
ציפור
שני הקולות שבאו מן הספסל האחורי באוטובוס היו נרגשים: -יכולנו להיות גדולים- אמ...
תזכורת קטנה..🩷
15
השם תגביה אותי עוד, אני רוצה לגבוה". ככה הייתי מתפללת, מבקשת. בקשה אחת, ...
newEmotionIcon_21
ההבנה הזאת שכל השירים, המשפטים החזקים, המילים היפות, שיכלו להוריד לי דמעות. ש...
תווי מכחול /4
new-emotion-icons_36
פרק ד': אופיר הלכה, ועל אף שאין ילד נוסף היום שצריך לבקר בקליניקה, עדנה נותרת...
בחיים. לא.
newEmotionIcon_22
לא מפריע לי כלום כמעט. מאז שדיברתי טיפה, ויצא לי שטף. במקום לשתוק הקאתי מילים...
אהבה ללא אינטרס
72
אישה ניגשה לרבי ושאלה אותו, רבי. זה ממש קשה לי, שאני מסתכלת על אנשים, על חברי...
להשיג את השעון...
icon_set_3_48
בערב יום העצמאות, שחררו אותנו, ילדות כיתה ד'. בשעה בערך-12:30. אז עלינו על הה...
כי תשרי זה מהות
72
והנה ממש כמו בסיפורים המונית מתקרבת ל770 עומדת ולא מעכלת שאני כאן סווענסווענט...
פוסטים חדשים
יֵשׁ, אִם. טוֹוֶה.
יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּרְגִּיעַ לִרְאוֹת, אִם אַתְּ רְגוּעָה. יֵשׁ דְּבָרִים שׁ...

עיניים של ים

להפוך למישהי שאת לא
כאב זה להפוך למישו שאתה לא? ואנחנו הבעיה כשאין פיתרון? לזכור על מה נלחמים בשב...

הלוואי ולא

נשימה.
הִבַּטְתָּ אֶל הָאֹפֶק הֵם שָׁמְעוּ אוֹתְךָ: נוֹשֶׁמֶת, נוֹשֶׁמֶת. הִתְקָרַבְ...

שולינקה

חברות, אני, והאתר
יש לי כמה שאלות: 1- יש לך משתמש נוסף באתר שבו את משתפת? 2- חברות שלך יודעות א...

אנוכי:)

מקום לפרוק_3
היי שותפות! זה בדיוק המקום שלכן לפרוק:) והפעם בסגנון קצת יותר קליל, כסףף שפכו...

ניילונית

ממלכה לחיים 61
"כאשר עומדים מול אויב הרוצה לראות את דמך ודם עמך נספגים באדמה – אי...

רעואל

מתי חברות טובה נקראת קשר בריא ומתי היא חוצה את הגבול?

מישהי

ככה?
לא נראלי שכל לב שבור הוא לב טוב אבל כל לב טוב הוא שבור..?

LOVE

17 תגובות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *