הלב שלי /2

התנגשות חזיתית

לפרק הקודם

 
"ראיתי אותו בדרך לעיר",

מיכאל מתערב בדיון. "אותו?", יפתח מביט בו בשאלה. "את יצחק סנגורי. הרב היהודי… אני ואדנאן, כשהלכנו להביא מים מהבאר שליד השביל". בראשו של מיכאל חולפת תמונות של הרב, פניו ההדורות,  זקנו הלבן.

האישיות, שכבשה אותו.

הוא רוצה ללכת אחריו. ללמוד ממנו.

להיות יהודי כמוהו.

"אבא", קולו של שלוואן מעורר את מיכאל מהרהורו, "מתי אנחנו ניסע לעיר הבירה?", הוא מעולם לא היה שם, רק שמע תיאורים מסוחרים שעברו בכפר שלהם.

תיאורים שציירו לו עיר מהחלומות…

"אנחנו לא נוסעים!!!", יכין מנחית מכה על השולחן, פרצופו מאדים מכעס.

"לא נהיה במעמד הגדול?", מיכאל שואל בחשש.

"לא! איני מתכוון ללכת אחר גחמותיו של המלך", יכין מנמיך את כולו באחת. רק שלא ישמעו אותו, ויאשימו אותו במרידה במלך.

"אני כן", מיכאל אומר, ומיד משפיל את עיניו. מתאר לעצמו מה תהיה  התגובה של אביו.

"אתה מה?", יכין נוהם, עיניו החומות גדלות להבעה מפחידה.

"אני רוצה להתגייר".

יכין מאדים מכעס, עיניו יוצאות מחוריהם, יפתח מביט באחיו במבט שחלקו השתוממות, חלקו בוז, שלוואן משפיל מבטו אל הצלחת.

ומיכאל, מביט באביו. מבט נחוש בעיניו. בטוח בהחלטתו.

"מיכאל בלי שטויות", יפתח נוזף בו. לובש על פניו את ארשת האח הגדול, המבוגר האחראי.

"אלו לא שטויות", מיכאל נעצר לרגע, לוקח אוויר. "מאז החל המלך לחפש  אחר האמת, עקבתי אחרי השמועות מעיר הבירה.

כשראיתי את רבי יצחק, ידעתי שמצאתי אותה.

ואני מוכן ללכת אחריה. ואחרי הלב שלי".

כשהאמת מול השקר, היא קלה לזיהוי, אבל מה אם הערכים נוגדים?