הכל חוזר אלי

?
הכל חוזר אלי/יהלי? (שם בדוי)
ושוב המילה שאותך מפילה
ושוב הדמעה שאת הלב מנקה
ושוב הכל חוזר אלי כמו פעם.
כל הדיבורים, הלחישות, המבטים המאשימים…
כולם חוזרים אלי.
שוב פעם את נועלת את עצמך בחדר,
סגורה בין קירות.
בוכה, צועקת, חונקת את הדמעות.
נאבקת בינך לבין עצמך עם המחשבות. שלא עוזבות אותך.
שלום לא עזבו אותך.
נשכבת על הרצפה
בוכה כמו ילדה קטנה
עושה סיבוב בחדר
מחפשת משהו שירגיע את הנשמה
שירגיע את התסכול שלי כלפי עצמי…
ושוב אני צריכה את הלבד
הפעם חזק מתמיד
מחכה למלאך שיבוא להציל אותי
אבל נזכרת שכולם צבועים,
ואף אחד לא באמת פה בשבילי.
מפילה על עצמי את האשמה.
האשמה על הכל.
על כל הרגעים שניסיתי להרים לעצמי.
על כל הפעמים שחיבקתי את עצמי חזק.
על הפעמיים שהקמתי את עצמי מהמיטה,
שיצאתי לבלות לבד.
על העידוד שניסיתי לתת לעצמי.
על כל אותם הרגעים שפשוט עצרתי את עצמי.
על כל הזמנים שנלחמתי בעצמי.
על הכעס, התסכול, העצב, הבדידות, ומעל הכל על האמון שהתנפץ, שכבר לא מה שהיה.
ובפנים בלב זו כבר לא אותה ההרגשה.
זה הרגשה של אגרוף בפנים,
שאחרי שלא עשית לאף אחד כלום, זה היחס שאת מקבלת מהעולם?
שכל אחד מכאיב לך בצורה משלו,
ובלילה כשאת לבד את רק בוכה וחושבת למה כל זה מגיע לך.
מעולם לא עשית רע לאף אחד.
אז למה?
והתשובה היחידה שאת מקבלת זה השקט שהקירות מחזירות לך.
ושוב את צוללת לתוך לילה מלא סיוטים, לילה שבו כל החלומות שלך מלאים בבכי, בכאב, בצעקות, בדם….
לילות שלא ישכחו לעולם….
???