היה היתה..

היה היתה ילדה שקטה
שנשארה בכל הפסקה בכיתה
כולם חשבו שהיא אוהבת להיות לבד
לחשוב בשקט בלי אף אחד
כולם חשבו שהיא חכמה ועדיפה תרגילים על פני משחקי חברה
כולם חשבו שטוב לה בבית אז כיף לה שם בלי החברות
כולם חשבו שהיא בכלל לא רוצה חברות
אבל האמת
שהיא נשארה בכיתה בהפסקה- כי אף אחת לא קראה לה לבוא לשחק
והיא פותרת תרגילים כדי שהמורה לא תאמר שוב להורים שהיא צריכה עוד ועוד תגבורים
והאמת שהיא כן יוצאת מהבית, לבתים של מורות
והאמת שהיא רצתה חברות, אבל הרגישה שהן לא מעוניינות
היה הייתה ילדה שקטה
שנשארה בכל הפסקה בכיתה
צופה בחלון על כל הכיתה
על זוג חברות מדברות בהתרגשות, על הא ודא, סתם דיבור פשוט.
זה מה שהיא עושה כל הפסקה

מסתכלת ובוכה

היה היתה ילדה מקובלת
אחת שכל הפסקה משתוללת
אחת שכולם רוצות להיות חברות שלה
אבל מרגישות שיש לה המון חברות
מקנאות בה על כל הטוב והיחס

וכבר לא אכפת להן
שהמורות ממנה לא מרוצות
כי על הכיסא היא לא יושבת, וכל היום מסתובבת בכיתה
אבל האמת…
שהיא מרגישה שהיא לא מקובלת על עצמה
שזאת לא היא, זאת ילדה מוזרה
שמנסה להיות משהו אחר שהיא לא
האמת שאין לה בכלל חברות, שבאמת באמת רוצות, אותה כי היא- היא.
גם בלי מעמד, סתם כי היא אדם נחמד..
והיא כלכך מנסה ללמוד ולהצליח
אבל קשה לה לשבת וגם להבטיח
שהפעם לא תיכשל, שהפעם תקבל ציון טוב

היה הייתה ילדה מקובלת,
שכל ההפסקה הייתה מסתכלת
על זו שצופה מהחלון
והיא- היא בשלום
עם עצמה
למרות הטוב והרע.

.
ואיזה ערב אחד מתחת לגגון
כשיצאה ממורה לשיעור חשבון
ירד גשם וחיכתה לאיסוף, והגיעה אחת עם פרצוף…
שהיא מכירה, אבל לא באמת.
רק איך היא נראית..
אז זהו…
ואז הן דיברו ונהיו חברות
סתם חברות פשוטות..
שאוהבות זו את זו בלי קשר למה אומרים
ושתיהן זו לזו שומרות אמונים
המקובלת והשקטה חברות כבר שנים..