היה ארוך..

עוד סימן שאת נורמלית

"בשנות נשיאותו הראשונות נהג רבינו הזקן לומר ברבים כי "יש לחיות עם הזמן". על-ידי אחיו המהרי"ל גילו זקני החסידים שכוונת הרבי היא: שיש 'לחיות' עם פרשת השבוע ופרשת היום של הסדרה השבועית. לא רק ללמוד את פרשת השבוע בכל יום, אלא 'לחיות' עמה." (היום יום, ב' מר חשוון)

אמרת חת"ת השבוע?
בואו נודה, היה ארוך. אני זוכרת שכשהיה רש"י ארוך בחומש, הייתי מסתכלת חסרת אונים ופשוט ממלמלת על מצב מרתון את כל הרש"י. כל הפילפולים על הניקוד היו נאמרים לא הכי מדויק שבעולם, והלע"ז? היה נשכח.
חברה שלי אמרה לי משהו כל כך אמיתי על כך הסיטואציה הזאת, שרק צריך לשנן את הרעיון הזה שוב ושוב:
כל פעם שיש חת"ת ארוך, יש לך פשוט הזדמנות יותר לעשות את רצון הרבי ולהתקשר אליו.
זה כל העניין.
זה די שינה לי את ההסתכלות על החת"ת.
במקום "לומר חת"ת", אני משתדלת היום "ללמוד חת"ת". במקום למלמל כשיש זמן פנוי, פניתי במיוחד לחת"ת זמן מיוחד, וכל המשמעות התהפכה, לטובה.
בפרשה שלנו יש המון משפטים.
כן, ככה זה כשפרשת השבוע היא משפטים.
התורה מביאה לנו בפרק כ"ב פס' ח' משפט לגבי גניבה של שור או חמור וכו', הולכים לשופט, הוא נותן את פסק הדין והגנב משלם.
רש"י על המילים "אשר יאמר כי הוא זה" מפרש לנו בסופו של הפירוש: "ללמד שאין מחייבין אותו בשבועה, אלא אם כן הודה במקצת"

מה זה בכלל שבועה?
מכירות את פרק א' בתניא בע"פ? ברור.
"משביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע".
הפירוש הפשוט הוא מלשון שבועה, להשביע אותו שלא יתנהג כרשע.
הפירוש השני של שבועה זה נתינת שובע. להשביע ולמלא את הנשמה בכוחות כדי שתוכל להתמודד בגבורה מול הפיתויים.

מה העניין של "מודה במקצת"?
כשאדם נפל בחטא, אפילו אם זה במזיד ונראה שהוא התכוון לגמרי לעשות את החטא הזה, הוא לא באמת עשה את זה במאת האחוזים.
הנשמה שלו לא הייתה שלימה בעשיית החטא, היא לא רוצה לעשות ביזנס עם החטאים.
"אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון". הנפש האלוקית שלהם עדיין דביקה בה'.

לכן, כשהיצר הרע מנסה להפליל ולקטרג על האדם שהוא חטא ונפל, עדיין האדם רק "מודה במקצת".
נכון, עשיתי עבירה, אבל לא הייתי שלם עם עצמי. הנפש האלוקית לא נפרדה ממני בכל הרגע הזה, והיא לא הייתה שלימה עם העבירה שעשיתי.

ועכשיו, לגבי פירושו של רש"י שמי ש"מודה במקצת" חייב שבועה- מי שהגיע למצב שהוא צריך להודות על עבירה מסוימת שעבר, סימן שבמובן ספציפי, הוא נפל לרשת היצר.
כאן, כשמגיעים למצב שנופלים לרשת של היצר הרע, צריך להישבע- צריך לקבל תוספת כוח מהקב"ה כדי לצאת מהבור ולהמשיך ללכת.
אז תזכרו, ליפול זה דבר אנושי. אנחנו מלכתחילה לא נועדנו להיות מלאכים שלא עושים טעויות.
הייתה לי מורה שהייתה אומרת בכל פעם שמישהי הייתה עושה טעות: "זה עוד סימן שאת נורמלית".
תכלס, לטעות זה דבר אנושי, רק צריך לדעת שאפשרי ליפול, וחייב לקום. מי שלא נופל, ממשיך להתבוסס ולהתפלש בבוץ, בבור למטה. צריך לקום, לנער את הבגדים, להיישיר מבט ולהגיד: "נכון. נפלתי, אבל הכי חשוב שקמתי, ואני ממשיכה ללכת".

אז שתהיה לכולנו גוט שבת, ושמלכתחילה לא ניפול, אבל אם קרה מקרה ונפלנו, שנדע ש:
1. זה ממש לא היה במאה אחוז כוונה. הנפש האלוקית תמיד שואפת לדבר הנכון והיא חלק ממנו, לכן תמיד יש לנו חלק ששואף לדבר האמיתי.
2. עכשיו כשנפלנו, יש לנו יותר כוח מלמעלה להמשיך ביתר שאת ועוז.
גוט שבת!
*מקור: ליקו"ש כרך ט"ז