היאורה תשליכוהו!

קירבתי אותו אלי עוד קצת, ונשמתי עמוק את הריח.

דפדפתי בו ועיני נצצו.

יומן חדש.

ידעתי שאשתמש בו מקסימום עד חנוכה, ואז אתייאש.

כזו אני. אוהבת יומנים. לא אוהבת להשתמש בהם.

וכך זה היה כל שנה. כל שנה. כל שנה;

עומדת מול המדפים, בוחרת, מדפדפת, נושמת עמוק ומתרגשת. מבטיחה לי הבטחות:

השנה, עד הדף האחרון!

כותבת בו ביום הראשון בכתב מסודר. גם בשני וגם ברביעי וגם בעשרים.

אבל לאט ובביטחה כתב ידי מסתלסל ומתחרטם ומתעקם.

בחשוון כבר כותבת לי תזכורות בראשי-תיבות, בשורות יורדות למטה למטה אל השאול—

וזהו.

יום יבוא ואעמוד בבית דין של דפוס וניירת, ושורת יומנים חצי ריקים תביט בי בעיניים מאשימות: יכולת לנצל אותנו יותר! איך עבדת עלינו שנה אחר שנה וזנחת אותנו לאנחות.

לכן יום אחד התפקחתי. אזרתי אומץ ותעצומות. ולא קניתי יומן (אללי!!!)

תאמינו לי שהייתי צריכה אומץ לפרוק מעלי הרגלים נושנים ואהובים.

להסכים לומר לי; נכבדתי, זה לא עובד לך העסק. חבל על הכסף. תנשמי לך ריחות אחרים.

אז איך אני מתמודדת כיום? בטוח את סקרנית עד עמקי נשמתך 😜

ובכן, כיום אני משתמשת בערימת דפי טיוטה (וזה הזמן להעביר לי דפי טיוטה מכל הסוגים. לא ממש אכפת לי מה כתוב מאחוריהם).

כל יום שולפת דף, מקשקשת בו כל מיני רשימות ומשימות. בכתב חרטומים מעוצב להפליא, בשורות קופצות, עם חיצים וקשקושים. ו—

בסוף היום היאורה תשליכוהו! הפחה, התכוונתי.

כל מה שנעשה – אין לו זכר יותר והוא צולל לתהום הנשיה. ושולחני נשאר ריק לתפארה (מידי פעם אני לא מסיימת מה שאני רוצה, אל תדאגי, ושולחני מלא דפי חרטומים להנאתי).

אל תפחדי לנסות משהו חדש. אולי בסוף תגלי את השיטה המעולה בשבילך.

אגב, עדיין אני אוהבת לשוטט בין מחברות ויומנים חדשים לפני תחילת השנה, ולנשום את ריחם.

בחינם.

תחילת שנה רעננה ושמחה לכולן!

חני