החמצן שמרגיש לי לפעמים כמו רעל

האם גם אצלך החיים בתוך המסך אצלנו בדור שלנו אי אפשר בלי מכשיר מול העיינים זה ממש אצלינו כחמצן!
אך … מתישהו אני מרגישה גם ש..די!!! מספיק!!! אני לא מסוגלת אני מרגישה שאני בבועה וזה מפריעעע איפה כל העבר שהייתי מדברת זמן איכות אני ואחותי .. ועכשיו זהווו השיחות של היום מתקצרות להנהון הראש של הכן והלא
די חייבת לעשות משהו! אך אני לא מסוגלת אני לא מצליחה לוותר על זה וזה מעצבן כי כל היום אני חושבת על כל מיני דברים .. בלימודים יושבת ורק מחשבות על מה שראיתי אתמול כולי ב .. מה בסוף איתם? איך הם? וכו' … אני עוברת בקריית צאנז שליד הבית שלי ואני מתפלאת איזה מושלם זה שכולם גרים ביחד ומנותקים מהעולם אין דאגות אין מחשבות חיים ממש כמו שהיינו ילדים הייתי באמת רוצה להצליח להתנתק ! אשמח אם תתנו לי עצות

היי יקרה,
וואו! הטלת פה חתיכת פצצה! אחת ה-שאלות. הרבה אומץ צריך לבוא כדי לשאול את השאלה הזו. כי בדרך כלל שואלים ומבקשים עצה כשרוצים לעשות עם עצמנו משהו. ורק עבור זה אחותי, מגיעות לך מחיאות כפיים. הכי סוערות שיש. סוף סוף מישהי אמיצה שמוכנה לבוא ולדבר בשפה קצת שונה.
בגילוי לב אני כותבת לך שכבר כמה דקות אני מנסה לכתוב את התשובה שמתגבשת לי בראש. כותבת ומוחקת ושוב. ושוב. מנסה למצוא ריכוז לענות לשאלה כה חשובה ולא מצליחה. ובצעד סמלי משהו, אני הולכת לחדר, עם המחשב הנייד. שמה ניגונים ברקע ופשוט מעבירה את הפלאפון למצב טיסה. זהו. שקט פה. בערך.
ומה בנוגע לתשובה? לעצות?
אז קודם כל, בדרך כלל כשמדברים על נושא הפלאפון, מיד מפציצים במלאאא מידע שאמור להרתיע אותך. בת הנוער. בכמה המכשיר מסוכן. ממכר. משתלט על החיים. גורם ל…מה לא בעצם? הוא האחראי הכמעט בלעדי לירידה בקשרים משפחתיים וחברתיים (מהסוג האיכותי, לא אלו המסתכמים בפטפוט אינסופי וסתמי לתוך הלילה), חוסר השקעה בלימודים, שעות שינה מועטות (אם בכלל) וכתוצאה מכך השמנת יתר (הפלתי את הפצצה האמיתית, אה? ;-))
אז כן, כל אלו הם חלק מהתוצאות של בהייה במכשיר הפלאפון במהלך שעות היום. ואפילו לא התחלתי לדבר על התופעה המדאיגה של התגברות הצורך בעדכונים עד כדי לקיחת המכשיר לשירותים. קצת פרטיות גבירותיי 🙂

להישיר עיניים למציאות
אבל את כל זה את יודעת. פנית אליי בדיוק בגלל זה. בגלל התסכול המוצדק כל כך שלך! שדי, כמה אפשר? את רוצה לחיות את החיים שלך בצורה אחרת. בדיוק לכן פנית. אז מה עשיתי בזה? פשוט הדגשתי את המצב הטוב שבו את נמצאת. זה הכל.
את יודעת! בחרת לדעת! לא להעלים עין! את יודעת כמה טוב זה??
פה מתחיל הפתרון שלך! בידיעת מצבך!
רוב הבעיה שלנו. של כולנו אגב. לא רק בני הנוער. היא ההתעלמות מהמציאות וההתכחשות לה.
"מה..? אני? מכורה…? אויש, הגזמת. כולן ככה! אני בכלל לא הרבה זמן על הפלאפון. מתי שאני רק רוצה, אפסיק".
טוב שלא הוסיפה, "שניה אחת מעלה את הסטטוס הזה ואני אתך". כדי להפוך את זה ליותר אמין…
אבל אני לא מאשימה אותה. הכי כיף להתעלם. לא לדעת. להמשיך הלאה בלי מצפון. להיות בעניינים. חלק מכולן. לא זו המוזרה שמגבילה את עצמה מול המכשיר ה"חכם" הזה.

לקחת אחריות אישית
להיות בעלת הבית על עצמי, זו אמירה. אמירה במשפחה. בחברה. מול עצמי. זה נותן תחושה טובה, מאוד! לחיות נכון, מאוזן. בריא. כמו שצריך. אבל זה גם דורש התמודדות בדבר שהכי קשה לנו. לשים גבולות לעצמנו. להבין שזה בסדר שהעולם יתקדם גם אם לא אגיב בזה הרגע ולא אדע בדיוק מה קורה.
אז איך עושים את זה? פשוט עושים. אין פה משהו להתחכם אתו. אין פתרון קסמים לאיזון או כפתור שלוחצים עליו (צר לי לאכזב…) ומשתיקים את תגובות הסביבה (שבינינו, למי אכפת מה חושבים? אני עושה מה שטוב לי!)
אבל מה שכן… כדאי לשלב הדרגתיות וסבלנות. תכירי את עצמך. תביני שאם את הרבה בפלאפון, יהיה לך קשה להרגיל את האדם הכי יקר לך (את בעצמך) לעשות משהו אחרת. תתאזרי בסבלנות ותפחיתי לאט לאט את הזמן במהלך היום בו את נמצאת עמוק בפלאפון. קבעי שעה שבה הפלאפון נסגר. כן, נסגר.
ועוד משהו… בחייאת, בלי תירוצים ועיגולי פינות. את מכירה הכי טוב את עצמך. את לא צריכה שיגידו לך שאת עובדת על עצמך. ואם קצת קשה לבד… אפשר להיעזר באחות גדולה או הורים. ולא לחכות שהם יבואו ויעשו את זה מעצמם 😉 תוכיחי לעצמך. ואך ורק לעצמך שוואלה? את יודעת לפרגן לעצמך את הכי טוב עבורך.
נכון…יהיה קשה בהתחלה ואולי גם בהמשך, אני יודעת. אבל… אני לא מכירה דרך אחרת. וזה באמת שווה את זה.
מקנאה בך כבר מעכשיו על חיים איכותיים יותר. ועשית לי חשק לעשות משהו בנידון גם אצלי.
אז תודה על כך,

מעריכה, בהצלחה!

איתך בדרך, שמחה

editor@shutafotbaderech.co.il