החלום שלי על הרבי

י"א ניסן
"שמע ישראל ה אלוקינו…" נרדמתי
אני מוצאת את עצמי יושבת באוטו ולידי יושב אבא שלי.
איפה אני? אני חושבת לעצמי..מסתכלת דרך החלון ומנסה לראות אם אני מכירה את המקום.
אבא שלי שותק. לא מדבר.
ופתאום לאט לאט המקום מתחיל להיות לי מוכר!
~רגע, הייתי פה כבר..אההה! איסטרן פארקווי!! 770! איך הגעתי לפה??~
אני חושבת לעצמי.. ופתאום הכול מוצף גשם. משום מקום..וזה הופך לברד!
כל הרחוב מתכסה בעלטה..לא ראיתי כלום..את האנשים..את הרחוב..הגשם כיסה הכול.
אני יושבת באוטו , ופתאום מתקדמת לעברי דמות. ~הרבי~
לוקח לי כמה שניות להבין איך בכלל אני רואה משהו בחוץ..איך זה הגיוני? את כל שאר הדברים אני לא מצליחה לראות..
הרבי מתקדם לעברי. בלי מעיל, רק חליפה וכובע.
הגשם עוקף אותו, לא נוגע בו.
~וסביבו הכול מואר~
ופתאום אני קולטת שזה הרבי! לא אף אדם אחר! הרבי מתקדם לעברי, יותר ויותר.
ואני מתחילה להתרגש. מה הרבי עושה פה? איך אני רואה אותו??? ולמה אני לא מצליחה לדבר???.
ישבתי בכיסא. והרבי התקרב והתקרב..הוא מול הפנים שלי. ממש כמה סנטימטרים.
אני רואה כל חלק בפנים שלו, כל תזוזה.
הגוף שלי מתחיל לרעוד. והרבי עושה צעד לאחור. ומסמן לי לבוא אחריו.
והולך.
אני יוצאת מהמכונית..הגשם נעלם לגמרי. והרבי נעלם.
~ לאן אני בכלל צריכה ללכת?..מה אני צריכה לעשות..?.
אני עומדת וחושבת..ומתחילה להתקדם לאן שהרגלים לוקחות אותי..ועיני נתפסות במחזה בהמשך הרחוב. אני מתחילה להתקדם לשם.
אני מסתכלת- ורואה 2 גברים חסונים! חזקים! כל גופם שרירים!
ואותם 2 גברים חזקים, ניסו לשבור קיר ענק מזכוכית! בכל הכוח! עם כל הגודל העצום של הגוף שלהם. מנסים ומנסים..ולא מצליחים.
הם כבר עייפים..מותשים..מזיעים..נגמר להם הכוח.
….~למה הרבי הוביל אותי לפה??.
אני לא יודעת מה אני עושה פה..לאן אני צריכה ללכת??.
אוטומטית חזרתי אחורה, לכיוון הרכב.
וחוץ מזה..איפה אבא שלי בכלל??.
אני מתקדמת לרכב, ומרחוק אני קולטת שהרכב כבול בשרשראות.
התקרבתי, ולא מצאתי את אבא..
פתאום משום מקום הגיעו חבורה של עשרות ילדים! והתחילו לנסות לפרוץ את השרשראות שהאוטו היה כבול בהם. וניסו וניסו..ולא הצליחו..והם לא התייאשו.
אך כעבור זמן..הם התייאשו. והלכו.
לא ידעתי מה לעשות ולאן לפנות..ושוב התחיל גשם. חזרתי אחורה..חיפשתי מחסה.
~מה זה? למה יש פה בור באדמה.?
נכנסתי.
נפלתי לבור עמוק במיוחד! כמו במגלשה ענקית! בצבע ירוק.
ונפלתי.
ישר לתוך חול לוהט.
איפה אני ????. אני קמה, מביטה מסביב, הבור נעלם. ואיתו גם הנעליים שלי.
אני מסתכלת סביבי. ואני במדבר, ומסביבי הכול הרים של חול!
ומרחוק אני קולטת הרי געש מתפרצים! לכל עבר! ענקיים למדי.
אני מתחילה להתבלבל..ואני יחפה. והרגליים שלי שורפות.
פתאום משום מקום צצה לידי אשה. ומסמנת לי לבוא איתה..אני עושה כדבריה.
אני מנסה לדלות ממנה מידע:
"איפה אני? מי את? מה אני עושה פה? מה זה ההרי געש האלו?
לא נראה שהיא מתכוונת לענות לי..
"לפחות תגידי לי איזה יום היום?!"
והיא לראשונה פותחת את הפה: "אנחנו לא בשום יום.."
אני עושה חושבים..ומבינה שאני לא סתם במקום מסויים. משהו קצת מעבר. אני בזמן ובמקום מעל משהו מוגדר.
אני מתחילה קצת לחשוש..אך ממשיכה ללכת ומפסיקה לשאול שאלות.
מרחוק מתקרב אלינו אדם, ובידו מקל מיוחד עם חריטות.
האדם הזכיר לי מראה של אנשים אינדיאנים.
וכשהוא מתקרב יותר, אני מבחינה שהוא מרחף.
האשה שלידי מתחילה להתקרב אליו, אך לפני שמתחילה כמה צעדים. אני עוצרת אותה מאחור, ושואלת אותה: "הוא הולך לעשות לי משהו?"
והיא עונה בשלווה:
"הוא דן אותך לחיים או מוות"
והיא עזבה אותי. ונעמדה לידו. והם התחילו לדבר..
לא שמעתי כלום..אך הבנתי שבנתיים עד גזר הדין שלי אני צריכה להתחיל לצעוד לכיוון הלבה הרותחת. שנמצאת בהמשך השביל.
אני לא יודעת מה לעשות..והתחלתי לפחד ממש. אך הבנתי שאם אני רוצה לחיות היום אני צריכה להקשיב להוראות..והתחלתי לצעוד. הרגליים שלי לאט לאט התחילו לבעור מחום! אני יחפה..ועוד רגע אני יתפוצץ מרוב חום.
אותו אדם. עדיין לא החליט את גזר דיני. אני חושבת לעצמי- אולי אני יגיד לו שאני יהודיה, וזה יציל אותי.! האשה- כאילו קראה את מחשבותיי אמרה לי: "תיזהרי. ככה הוא יהרוג אותך בטוח. אז שתקתי..והמשכתי לצעוד.
וכעבור כמה רגעים. של הליכה שמבעירה אותי עוד שנייה. אני שומעת קול מאחורי:
"אני דן אותך לחיים"
רצתי אחורה לפני שאני עוד רגע אפול ללבה..ורצתי לאחור מהר ככל האפשר.
רצתי רצתי..רציתי לברוח מהמקום המחריד הזה..והרגליים שלי בערו..
~~~~~~~
אני פתאום מוצאת את עצמי שוב ברחוב של הרבי.
מסביבי עומדים אנשים, ומסתכלים עלי.
~למה הם מסתכלים עלי ככה??~
ואני רואה שלידי עומד קיר מזכוכית. אותו קיר שהגברים החסונים ניסו לפרוץ, ובמאמצים רבים לא הצליחו..
~רגע..הם מצפים שאנסה לפרוץ את הקיר??..אין מצב. עם 2 הגברים החסונים האלו לא הצליחו..איך הם מצפים ממני??~
טוב..מה יש לי להפסיד..עמדתי. הפשלתי שרוולים. והתחלתי לדפוק על הקיר בכל הכוח והעוצמה שלי.
~~~~~~~~~~~~~~~הקיר נשבר!!.
מה??? איך הצלחתי???..הייתי המומה ויצאתי משם..המשכתי לכיון האוטו. למרות שידעתי שכבול בשרשראות.. הגעתי. והילדים לא היו שם כמו פעם שעברה..
ושוב. משהו בראש אמר לי "את יכולה בעצמך!"
ניגשתי לשרשראות..ולאט לאט הצלחתי לפתוח אותם. את כולם.
ואני רואה את אבא שלי מתקרב. אני רצה אליו. מחבקת אותו חזק חזק. ובוכה..
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
"בוקר טוב שרלה!! יאללה קומי!"
הבנתי באותו רגע מה הרבי רצה להראות לי על עצמי! למה הוא הוביל אותי בדרך הזאת!
וזה נתן לי כוח! שהתפקיד שלי בעולם חשוב יותר מכל דבר אחר!
אף אחד לא יכול לעשות במקומנו את התפקיד! גם אם זה נראה שזה תפקיד שמתאים לו בול!. יש לכל אחת מאיתנו כוח עצום! כוח לפרוץ!!! לפרוץ את כל המחסומים הפנמיים שלנו!!
להאמין בעצמנו!! ולגלות שאני מסוגלת לדברים שאף פעם לא חשבתי שאצליח לעשות!!
מה אתן למדתן מהחלום?