הולך לי מעולה עם הלימודים

זה לא סוד שכולנו היינו מעדיפות שלא יחייבו אותנו ללמוד.

הרבה מאיתנו מתמודדות עם הדרישות הלימודיות. מבחנים וציונים פוגעים לנו בדימוי העצמי ומתסכלים אותנו.

כמה טוב החופש!!!

ובכל זאת, יש כמה פה ושם תלמידות שהלימודים לא מאיימים עליהן בכלל, והציונים שלהן – לקנא, ובשיעורים – משעמם להן.

לגיטימי לתת להן מקום? בטח. לכל אחת מגיע.

אז התכנסנו כאן היום כדי לקרוא מה יש להן לומר על כל הדבר הזה ששמו בית ספר – שיעורים – מבחנים….

מעניין לראות, שיש המון תשובות דומות (והן ענו כל אחת לבד) – ועדיין יש הבדלים ביניהן. מסתבר שאנחנו שונות אחת מהשניה בכל מצב.

יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"?

שלחי למייל המערכת: posts@shutafotbaderech.co.il

לפי מה החלטת שמעולה לך בלימודים???
מסטיק מנטה: דבר ראשון הציונים (אפילו שהם לא תמיד מעידים). אני מבינה מהר מאוד את הנלמד בכיתה, אני זוכרת טוב, קל לי במבחנים גם בלי שאני אלמד מלא, ובכללי אני מוציאה תעודות מעולות בלי להשקיע את נשמתי. ויכול להיות גם שאני טיפטיפה נהנית בבית ספר 🙂

חיה 1: את האמת? זה לא אני החלטתי. זה המבחנים, והשיעורים, קצת המורות.. והתוצאות, ב"ה.

קיווי: אני פשוט לא צריכה 'לחרוש' מדי על החומר, אני מבינה אותו בקלות (חוץ ממקצוע אחד ששנוא עליי ביותר…), מקבלת ציונים גבוהים יחסית.

סוזן: הקב״ה החליט בשבילי, כנראה. ואני רק מרוויחה מהתוצאות ב״ה, ונהנית מהן.. קל לי בלימודים, אני לא נלחצת מהם בכלל, ויש לי ציונים מצוינים ב״ה.

חיה 2: לא אני החלטתי אלא החברות. והמורות. והמבחנים… (והתעודות כמובן:))

רחלי: בעצם, אף פעם לא החלטתי את זה, הסביבה שלי אמרה לי את זה.

מקלות בגלגלים: כי באמת מעולה לי:)

מתי שמת לב שאת חכמה והכל בא לך בקלות?
מסטיק מנטה: נראלי בכיתה ח'. עד אז הלימודים היו קצת בדיחה, לא רציני. או שהם היו רציניים ופשוט לא שמתי לב כי הלך לי בקלות.. עזבו, בכיתה ח' שמתי לב.

חיה 1: ממ.. מתחילת התיכון, כיתה ט'. ביסודי הייתי בלימודים מינוס מינוס.. זה לא שלא הבנתי, פשוט הייתי די עצלנית ולא היה לי כח ללמוד רציני. כשעליתי לט', היה לי ברור שמשהו כאן הולך להשתנות. לא היה לי מחשבה אחרת מלבד להשקיע בלימודים. בהתחלה לא הבנתי מה אני עושה, פשוט הייתי רובצת מאז שהגעתי מהבית ספר עד אחרי חצות על הספרים והמחברות, ככה כל יום.. מטורף. אחר כך קצרתי פירות, ראיתי ציונים שבחיים לא ראיתי בעיניים שלי ורק שמעתי עליהם, ולקח לי זמן לקלוט שאני יודעת, ומצליחה. ואז התחלתי ללמוד פחות, אולי לשרוץ פחות על הלימודים.. וראיתי שהציונים שלי גבוהים מאוד, מושלמים, גם בלי ללמוד למבחן. שאני יודעת לצטט מה למדו בכיתה גם אם הייתי בפנים חמש דקות.. קרדיט ענק לחברות שלי שאמרו ואומרות לי את זה, כי בלעדיהן אני לא הייתי מגיעה למסקנה הזאת:)

קיווי: בכיתות הנמוכות היה לי מובן מאליו ש'לכולם' ככה. כולן מקבלות מאה או תשעים, ללמוד למבחנים? מה זה בכלל? הייתי ילדה שקטה ומופנמת ולא היו לי חברות, כך שלא באמת יכולתי לדעת מה קורה אצלן, אבל בנות שמו לב שיותר קל לי בלימודים ולאט לאט התחלתי לשמוע אמירות כמו 'לך הכי קל בלימודים' או 'מה זה הציונים האלו, את גאון!'.

סוזן: לא זוכרת מתי בדיוק. (עוד מהיסודי..) אבל אף פעם לא הייתי חושבת שאני מדי חכמה או משהו כזה. רק ביחס לאנשים אחרים, אני מבחינה שבהחלט יש הבדל.

חיה 2: תמיד אמרו לי את זה, אבל שמתי לב לזה בעיקר לפני מבחנים רציניים, כשהייתי קולטת בקלות ובכמה דקות חומר שבנות חרשו עליו שבועיים… (בוא נאמר שאף פעם לא הייתי חרוצה מדי. מחברות מושלמות, שיעורי בית- לא, לא אני. אבל איכשהו לפני כל מבחן הייתי משלימה את הפער ודי בקלות, ומוציאה איזה 98 צנוע… חח בלי עין הרע)

רחלי: זה לא ששמתי לב לזה ואמרתי לעצמי וואי אני חכמה וממש טובה בלימודים, זה שאמרו לי את זה.

מקלות בגלגלים: לא חושבת שיש רגע כזה שפתאום שמתי לב אליו, כמו שאין רגע כזה שפתאום שמתי לב שהעיניים שלי כחולות או משהו בסגנון. זה משהו שהוא חלק ממך.

באמת קל לך, או שאת חרשנית?
מסטיק מנטה: קל לי. אני זוכרת מעולה בדר"כ, ומבינה מהר. גם לי קורה לפעמים שאני חוטפת היסטריה ולומדת כל היום וכל הלילה, אבל לרוב פשוט קל לי.

חיה 1: וואו, שאלה מתקילה;) אז באמת אני חרשנית, או או… בשושו אני אגלה לכן ששבועיים וחצי כזה לפני המבחן אני יודעת לדקלם את החומר ישר והפוך מרוב שינון… אבל אני כן חושבת שאני חכמה, ואני קולטת דברים מהר ויודעת. קרה לי כבר כמה פעמים שלא למדתי למבחנים, והוצאתי ציונים גבוהים מאוד. אז.. זה חצי חצי אולי?

קיווי: חרשנית? לקח לי שניה להבין מה המילה הזו אומרת:) אני אגלה לכן סוד: אני אוהבת לימודים! (אל תתפוצצו עליי!) כבר עכשיו, שלושה ימים אחרי שקיבלנו את ספרי הלימוד לשנה הבאה, גמרתי לעבור על ספר היסטוריה ועל ביולוגיה אבל אני לא מהסוג שמכרסם מתמטיקה בחופש! בצלצול אני הראשונה שקמה מהמקום. את הזמן החופשי שלי אני לא מוכנה להעביר לפתירת תרגילים! אבל היסטוריה וביולוגיה אני מאוד אוהבת. תכל'ס – כן. קל לי בלימודים גם בלי 'לחרוש'.

סוזן: באמת באמת, לרוב. (ב״ה) אבל גם יש דברים מסויימים שכן דורשים ממני סוג של מאמץ.

חיה 2: קל לי ב"ה. היו תקופות שהייתי חרשנית יותר אבל זה נבע מלחץ חברתי-לימודי, ולא מהאופי שלי או מהצורך לדגור כדי להצליח.

רחלי: באמת קל לי.

מקלות בגלגלים: באמת קל לי, ב"ה. אני ממש לא בכיוון של לחרוש, אולי בעתיד כשאקנה טרקטור.

זה בא מחינוך או מכישרון?
מסטיק מנטה: אממ, וואי אין לי מושג. כולם אצלינו חכמים, מי יותר ומי פחות, אבל טיפשים אין. אבל אני לא חושבת שזה קשור לחינוך. יכול להיות שזה הרבה כישרון מולד, וקצת חינוך ועידוד מההורים.

חיה 1: אופס. חינוך, ממש הרבה. אצלינו בבית לימודים זה מעל הכל. לא משנה מה תהיי, העיקר להוציא 'מאות'. מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי רק מדברת איתי על זה שכמה חשוב הלימודים, ולהקדיש את כל היום והזמן לזה.. אז יש בי משהו שאני לומדת כי ככה החדירו בי. לדעתי זה משהו כמו, 60% חינוך ו40% כישרון.

קיווי: כנראה מכישרון. אמא שלי אמרה לי לא פעם: אם שמונים אחוז הוא המאה שאת מסוגלת להשיג, אני גאה בך שהשגת אותו.

סוזן: ההורים אף פעם לא התייחסו לזה במיוחד, מבחינתם זה מובן מאליו. לדעתי יותר כישרון, אולי תורשתי

חיה 2: כישרון, תודה להשם. החינוך שלי בנושא הזה די נכשל אם כבר, אם להזכר במחברות הריקות ובשיעורי הבית שאף פעם לא נעשו בזמן או מקסימום חורטטו ברגע האחרון…

רחלי: אהממ, אם נהיה כנים, כישרון.

מקלות בגלגלים: כישרון.

אוהבת את זה? היית מעדיפה להיות כמו רוב הבנות?
מסטיק מנטה: כןןן. אני אוהבתת. כיף לי שאני לא לחוצה מהלימודים, שאני לא צריכה להשקיע את כל חיי בשביל לקבל 90. ובכללי כיף לקום בבוקר וללמוד. תאמינו או לא, אני אוהבת ללמוד.

חיה 1: אוהבת את זה, מאוד מאוד. בלי שום ספק. אוהבת לפתוח מבחן, לחייך, להגיע הביתה ולשטוח את המבחן על השולחן. לראות עוד חיוך מרוצה של אמא שלי. אוהבת להצליח…בכללי:) יותר נכון, אוהבת לא להיכשל.

קיווי: כן. אני אוהבת להצליח בלימודים. אני אוהבת לעזור לבנות שקשה להן. אני לא אוהבת לחרוש ו'לשבור את הראש' על החומר.

סוזן: ב״ה כן. בתיכון עצמו בזמן הלימודים אולי יותר קשה ליהנות מזה, כי משמעם ולפעמים אפילו מעצבן,
שכבר הבנת את המושג בפעם הראשונה שהסבירו, לפעמים אפילו לפני שהתחילו.. אז הראש מתחיל להתעסק בדברים אחרים ואני מאבדת את זה לגמרי. אבל, לא אכחיש שדווקא טוב לי ככה, שאני לא צריכה להשקיע מדי בלימודים אז יש לי זמן לדברים אחרים שעושים לי טוב גם.

חיה 2: אוהבת, למה לא. תשאלי מישהי ששרה יפה אם היא היתה רוצה להיות "כמו כולן" ולוותר על הקול שלה… חוץ מזה שאני חושבת שרוב הבנות חכמות פחות או יותר, ואף פעם לא הרגשתי חריגה. והחברות הטובות שלי די דומות לי:)

מקלות בגלגלים: הרווחתי מזה הרבה דברים בא נגיד… ככה שאין לי מה לא לאהוב את זה.

איך תרגישי אם תקבלי 70?
מסטיק מנטה: זוועה. ממש. אני אחטוף שוק. אני אולי אבכה. אני… אני לא אדע מה לעשות עם עצמי. אבל אחרי כמה דקות, מקסימום כמה שעות, זה יעבור ואני אקבל פרופורציה ואבין שזה בסה"כ הכל מבחן.

חיה 1: גרוע. אאוץ, אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.. אני ארגיש אפס, כלום אחד פיצפון.. אני שונאת להתאכזב, לא מסוגלת לאכזב את עצמי.

קיווי: קיבלתי את הציון הזה לא פעם ולא פעמיים. בכיתה שלנו (שכבה של אחרי קורונה…) זה נחשב ציון גבוה. יש לנו מורה שמורידה נקודה על כל שגיאה או אי דיוק קטן…

סוזן: שנכשלתי. וואי ועוד איך.

חיה 2: תלוי במה. מבחן שלמדתי והשקעתי אליו- ברור שאתאכזב. מאוד אפילו. זה נשמע לי מתסכל ברמות. מבחן שזלזלתי בו ולכן נכשלתי- לא יזיז לי כל כך. כלומר, ידעתי מראש שזה מה שיהיה, לא?

רחלי: הייתה פעם שקיבלתי שבעים, הייתי מאוכזבת מאוד. [חברות שלי היו בטוחות שקיבלתי 99 ולכן האכזבה]

מקלות בגלגלים: לא משהו מיוחד, אני לא נוהגת לקחת קשה ציונים ולימודים בכללי.

יש לך זיכרון משמעותי מפעם שנכשלת ואיך הרגשת עם זה?
מסטיק מנטה: כן. תצחקו אבל בכיתה ו קיבלתי 58 בספרות, ואני הייתי מזועזעת מעצמי. זה ממש צרוב לי בלב.

חיה 1: כן, מאוד. כאילו זה קרה אתמול.. זה היה מבחן בתנ"ך. מבחן שהיה ממש ממש חשוב לי, אני אפילו לא זוכרת למה. וגם אהבתי את המורה ורציתי להרשים אותה… (במחילה). זה היה ביום שישי נראה לי, ומשבת לפני כבר ישבתי לדגור על המחברת+סיכומים+מחברות+כל מה שצריך בשביל לימוד טוב. זוכרת שכבר ביום ראשון ידעתי את החומר ישר והפוך, וכל השבוע רק חפרתי אותו למי שרק רצה לשמוע וגם למי שלא… אני לא ממש יודעת מה קרה לי, אבל לא הרגשתי טוב ביום של המבחן, ורציתי כבר לבוא הביתה… אז עשיתי את המבחן בחצאי מילים ואפילו לא ניסיתי לשלוף את כל החומר מהראש, ולא פירטתי כלום (זה הדבר הכי חשוב במבחן, ככה המורה לתנ"ך אומרת. לכתוב ולכתוב ולכתוב ולפרט. אז אוי לי ואבוי לי..) קיצר, קיבלתי בו ציון מזעזע. זוכרת את הבטן שלי שמתכווצת, את הדמעות בעיניים, הלב.. המבט המאוכזב של המורה, של אמא… אוףף.

קיווי: כן. אני חושבת שבערך בכיתה ה', קיבלתי בהלכה 75. הייתי בהלם. הכרתי עד אז רק שמיניות ותשיעיות ומאיות… מיהרתי לדחוף את המבחן לתיק פשוט כדי לשכוח ממנו (כמו טמינת ראש בחול…) וכדי שאף חברה לא תראה. פעם קיבלתי באנגלית 69 וכמעט בכיתי.

סוזן: ביסודי פעם קיבלתי 7 ובכיתי כל היום בלי הפסקה.. כנראה לקחתי את זה קשה מדי חח. אבל מאז לא, ב״ה.

חיה 2: כן. מבחן בחשבון בכיתה ו', על כפל וחילוק שברים –החומר הקשה ביותר במתמטיקה כידוע לכולןXD , שקיבלתי בו 60. ככה, עגול. הייתי בהלם, אבל ההורים שלי היו בהלם יותר ממני- מי שמע על ילדה בת 12 שמעולם לא חלמה שצריך ללמוד לפני מבחן, ופעם ראשונה בחייה מקבלת פחות ממאה??? למדתי לקח מאז, לפחות;)

רחלי: כן. הרגשתי ממש גרוע עם עצמי. ועד היום אני לא יודעת את החומר של המבחן ההוא.

מקלות בגלגלים: קיבלתי פעם פחות 60, נחשב? לא הזיז לי במיוחד, וזה גם בכלל לא היה סוד וכל ההקבצה ידעה מזה, או רובה לפחות. זרקתי את המבחן לפח (אחרי שקרעתי אותו לחתיכות כמובן) והמשכתי הלאה בחיי. ובכלל לקבל 60 במבחן זה אומר שידעת יותר מחצי מבחן, את יודעת כמה זה? זה מלא. אהממ עוד כמה משפטים בסגנון הנ"ל ועוברים לדבר הבא.

את בקטע של לעשות מבחנים חוזרים עד שתקבלי את הציון שאת רוצה?
מסטיק מנטה: לא. אי אפשר להוציא לעצמך את המיץ ממבחן אחד קטן. אם על כל נקודה אני אעשה את המבחן שלוש פעמים ימאס לי מהר מאוד. הכי טוב ללמוד ולהקשיב בשיעור עצמו, ללמוד כמה שצריך לפני המבחן, ולגשת עם חיוך. מתכון בטוח, תנסו:)

חיה 1: לא. רועדת ממבחנים חוזרים, הם כמו אות קלון בשבילי. אני יעשה מבחן חוזר רק לציון גרוע גרוע גרוע (בסביבות השבעים..)

קיווי: לא. הלימודים (תתפלאו אולי, אבל כן.) לא עד כדי כך חשובים לי כשי שאני אשגע מורות… חוץ מזה, מה זה 'הציון שאני רוצה'? מה שיוצא – אני מרוצה:)

סוזן: אם היתה לי האפשרות אז בשמחה..

חיה 2: לא. אולי כי אף פעם לא הייתי במצב כזה… אני משתדלת להיות מרוצה עם כל ציון, גם אם קצת נמוך ממה שרציתי.

רחלי: אם קיבלתי ציון נמוך, כן.

מקלות בגלגלים: עדיין לא יצא לי שעשיתי מבחן חוזר, בכלל בכלל לא בקטע, אפילו אם הציון נמוך במיוחד.

למה כשאת מקבלת 90 את לא מגלה וכשאת מקבלת פחות מ90 אז בכלל זה הסוד הכי חשוב בתבל?
מסטיק מנטה: דבר ראשון, אני בכלל לא בעד כל השיתופי ציונים והנפנופים האלה. לא אוהבת שישר אחרי שהמורה מחלקת ציונים כולן שואלות אותי מה קיבלתי. מה זה עניינכן?! איך ה96 שקיבלתי משפיע לך על החיים או עוזר לך בעבודת ה'? כמובן שאם שואלים אותי אני עונה, אבל בכללי אני לא אוהבת את זה. לא משנה מה הציון.

חיה 1: אויש, מה זה לא אני.. אני בקטע לספר לכולם, ברור שלא להכריז את זה במסדרון. אבל אם מישהי תשאל אותי אני אענה לה. בין אם זה מאה וגם שזה שמונים..

קיווי: הציונים שלי הם לפעמים סוד בלי קשר לגובה המדויק שלהם, פשוט כי נמאס לי מתשומת הלב שאני מקבלת – 'תראו אותה! כולן קיבלו ארבעים והיא קיבלה שבעים!' כן, ציוני נעליים כאלו שכיחים אצלנו, לצערי…

סוזן: אצלי זה בכלל לא ככה.. אין לי עניין לא לגלות ציונים.

חיה 2: אולי פעם הייתי כזו, אבל היום אני מראה לחברות דווקא את המבחנים הלא מושלמים שלי, כדי לתת להן הרגשה טובה עם הציונים הלא מושלמים שלהן…

רחלי: אני בד"כ לא כל כך מגלה את הציונים. והאמת היא שההצלחה שלי בלימודים מתבטאת יותר בלימודים עצמם, ופחות במבחנים, [בד"כ הרוב 90 – 100. ויש כמה שפחות אפילו].

מקלות בגלגלים: הציון שלי בכלל לא סוד ואני בדרך כלל עונה כששואלים אותי כמה קיבלתי. במקרים שלא זה כי אני מאוכזבת מהציון ואין לי חשק לומר, מותר לא? בכל זאת זה הציון שלי…

החברות מפרגנות לך?
מסטיק מנטה: כן, ב"ה. כמובן שיש את אלו צרות העין, אבל הרוב חמודות ומפרגנות.(בעיקר אם אני משלימה להן חצי מהחומר לפני המבחן)

חיה 1: יאא בריאה על החברות שלי!! מפרגנות ממש:) תמיד הן מעודדות, אומרות מילה טובה, מרימות. אתן פשוט מדהימותת.

קיווי: דווקא לא כל כך:( יש כאלו שכאילו מקנאות, ויש כאלו שלא מצליחות להבין איך קיבלתי שבעים וחמש ולא תשעים, כי אני 'החרוצה של הכיתה'. כן, יש עלי סטיגמה:)

סוזן: לא. אולי מעירות על זה שאני כמעט ולא לומדת למבחנים ושכיף לי. אבל לא מעבר.

חיה 2: אני חושבת שכן. אני מקווה שכן. בואי נאמר שלפחות כלפי חוץ…

רחלי: כן

מקלות בגלגלים: אולי כן אולי לא. עדיין לא בניתי מכונת מחשבות ואין לי דרך לדעת מה החברות שלי חושבות… (בדגש על העדיין כמובן;))

את מרגישה שמקנאים בך לפעמים? לפי מה?
מסטיק מנטה: כן. יש בנות שאני רואה בברור איך כל פעם שאני מרימה את היד לענות מתחשק להן להחטיף לי. אבל זה לא כל כך משנה לי. בנות שבמקום להשקיע במה דורש השקעה רק מסתכלות על הדשא של השכן ודואגות שהפרצוף החמוץ שלהן יהיה יותר ירוק ממנו, יכולות להמשיך.

חיה 1: דווקא לא.. חברות מפרגנות לי, לאחים שלי אין עניין בזה.. אז אין מי שיקנא.

קיווי: 'מה, קיבלת כזה ציון? את לא מרוצה?' אמממ… זה סוג של קנאה?

סוזן: ברור. בעיקר כשחברות שלי לומדות יומם וליל ואני מעבירה את הזמן בכיף, בכאילו. אפילו אם הציונים בסוף הם דומים, הן השקיעו את כל נפשם וגופם בשביל זה, ואני קיבלתי במתנה.

רחלי: לא

מקלות בגלגלים: לא מרגישה ככה ב"ה:) בכללי יש לי חברות נשמות אחת אחת. (חוץ מהעובדה שהן גם חכמות בעצמן, אז אין כל כך על מה.)

המורות מעריכות את זה?
מסטיק מנטה: יותר מעריצות ממעריכות. חחח אני צוחקת. פשוט הכיתה שלנו כל כך לא משתפת פעולה ואני היחידה שמשתתפת בשיעור, אז אם לא אני, הן היו אבודות. חוץ מזה שבחלוקת תעודות הן ממטירות עלי את כל הברכות שבעולם, זה לא בולט הרבה.

חיה 1: וואי, לא יודעת. אני מאמינה שכן, לפחות קצת. אבל הייתי רוצה שהן יראו לי את זה יותר, שיגידו. שהמחנכת תגיד לי שהיא מעריכה את ההשקעה, הרצינות. היו לי מלא פעמים שהתאכזבתי, כי כל כך חיכיתי לאיזו מילה מהמורה…וזה לא הגיע.

קיווי: מורה אחת קראה לי לשיחה וביקשה שאני אשפר את הציונים שלי, כי ההקשבה שלי בשיעורים גבוהה יותר משבעים אחוז… אבל רק כשהתחלתי לקחת ריטלין זה קרה. (אופס, גיליתי לכן את סוד ההצלחה שלי:) סתם, הייתי מצטיינת גם לפני כן, אבל המבחנים נהיו קשים מדי בשבילי לאחרונה, בלי קשר לכמה למדתי. אז התחלתי לקחת וזה עזר.)

סוזן: ב״ה כן. בשנים האחרונות אני לא מפסיקה לקבל מחמאות מצד המורות, וזה מחמם את הלב, ממש.

חיה 2: כן, אבל לא בחינם. כלומר, מורות שהרגישו שאני מזלזלת- לא העריכו את המאיות שקטפתי במבחנים, אולי להפך. ובצדק גמור. ואילו מורות שראו שאני משקיעה וחשוב לי, נהנו גם מהציונים שלי ומההצלחה החלקה, ב"ה.

רחלי: תלוי את מה… מעריכים מאוד את הידע שלי, וברוב השיעורים אני שותפה פעילה. אבל גם מאוכזבים מזה שהוא לא עובר למבחן.

מקלות בגלגלים: כאמור לעיל המכונה עדיין לא הומצאה, אני לפחות לא חושבת שיש על מה. להעריך צריך ילדה שמתאמצת ומנסה לא ילדה שבא לה בקלות. (כאילו להעריך כן, אבל על דברים אחרים…)

את לומדת ומצליחה כי צריך או שיש לך חלום כלשהו עם כמות השכל שלך?
מסטיק מנטה: אני לומדת, כי לפעמים זה מענין אותי. בשאר הזמן, כי צריך. למרות שיש לי חלום לעשות מצוינות בסמינר ולחסוך להורים שלי מלאן כסף, אבל אני מאמינה שהמצוינות לא קשורה לציונים שלי בכיתה ט..

חיה 1: אני חושבת שיש בי איזשהו כיוון שאני משקיעה ולומדת כי זה המחויבות שלי בתור תלמידה. עושה ומקשיבה, כי ככה צריך… אבל אני בעיקר פרפקט בלימודים כי אני שונאת לא להצליח במשהו, להיכשל, לא לנצח 100 %. פשוט… קוראים לזה פרפקציוניזם;) והחלומות שלי בקשר לעתיד רחוקות מידי מכל עניין של רמת משכל..

קיווי: כמות השכל… משעשע, הביטוי. גם וגם. אני לומדת כי זה הזמן שלי ללמוד, וכשאני אצא עם תעודת בגרות טובה אני אוכל ללכת אתה לכל כיוון…

סוזן: החלומות שלי הן בכלל לא בתחום הלימודים.. יש לי ב״ה עוד כישרונות ואני מתכוונות להמשיך בכיוון ולפתח אותם.

רחלי: כי זה פשוט ככה. אני לא לומדת מאוד מצד אחד, ומצד שני, החלומות המשמעותיים שלי הם בתחום אחר.

מקלות בגלגלים: אני לומדת כי זה מה שעושה כמעט כל ילדה בגילי, ככה שאני לומדת כי צריך. וחוץ מהעובדה שיש לי חלומות מה לעשות בעתיד.

במה את מתכננת לעבוד כשתגדלי?
מסטיק מנטה: שליחהההה אמן אמן אמן אמן. הדבר הכי טוב שאפשר לעשות עם תעודת בגרות מעולה, אני יודעת.

חיה 1: חחח זה יחשוף אותי:) אבל אני יגלה שרק לא הוראה!

קיווי: אולי להיות מחנכת.

סוזן: עדיין לא חשבתי, האמת. אבל יש כמה עניינים שמושכים אותי.

חיה 2: תכנות בעז"ה:)

רחלי: מורה.

מקלות בגלגלים: תחום המחשבים די קורץ לי, אבל איך חברה שלי אומרת? בסוף כולן יהיו מורות…

אם היית המנהלת מה היית מוסיפה בבית הספר?
מסטיק מנטה: הייתי בודקת שהמורות שותות מספיק קפה לפני שהן נכנסות לשיעור, כי זה נראה שהן עוד שניה נרדמות לי על השולחן.

חיה 1:י ותר תמיכה מהצוות. ללא ספק. זה ממש חשוב לתלמידות, לדעתי. וזה ידרבן בנות ללמוד יותר, ולהצליח.

קיווי: הייתי לוכדת תלמידות חזקות יותר ומושיבה אותן ללמוד עם תלמידות חלשות יותר. זה היה טוב לכולן.

סוזן: חוגים, הזדמנות לתלמידות לפתח את האינטליגנציה שהן טובות בה, ולא לקטרג אותם עם ציונים.

רחלי: הפסקות קצרות בין השיעורים לאוורור.

מקלות בגלגלים: שיעורי מתמטיקה ועוד מלא מלא שיעורי בית… חחחח ממש לא. יותר בכיוון של להאריך את ההפסקות ולהוריד שיעורים מיותרים, ואם כבר דיברנו על שיעורי בית, באמת לטעמי זה דבר מיותר לחלוטין, אז נוריד גם את זה;)

את אוהבת ללמוד לבד או עם חברות? ולמה?
מסטיק מנטה: לבד. לבנות יש נטיה לפתוח ספר ולשכוח אותו. ואני לא אוהבת לדחות דברים, אם צריך ללמוד אז לומדים. שלא תבינו, אני מאוד חברותית ויכולה לדבר עם בנות במשך 5 שעות נונסטופ. אבל ללמוד אני מעדיפה לבד, להיות בקצב שלי, בלי הפרעות.

חיה 1: לרוב אני אוהבת ללמוד לבד. אני חייבת שקט כשאני לומדת. וריכוז. יש לי ריכוז והשראה ממש  טובה במקום שקט, ורק אני ועצמי. ברור שלפעמים אני לומדת עם חברות. אחרי הכל.. יותר כיף לצחוק ולהשתגע מאשר לשנן חומר לימוד…

קיווי: אני אוהבת ללמוד עם חברה אחת. יותר מזה עושה לי בלגן בראש.

סוזן: לבד!! תמיד לבד. יש לי את הקצב שלי, ואני מתחילה וגומרת. לא אוהבת למשוך את בזמן בלימודים.

חיה 2: לבד. ככה אני יכולה לתקתק את החומר בחצי מהזמן, וללמוד בדרכים שלי. (דרכים כפשוטו, אגב. טיולים חובקי סלון-מטבח-פרוזדור עם החומר ביד, כשברקע מוזיקה, רעש ובלגן. אתן מבינות שפחות אפשרי לעשות את זה עם חברה…)

רחלי: לבד . ככה אני מספיקה את החומר בקצב שלי, בצורת הלימוד שנוחה לי, ויכולה לשים דגשים על מה שנראה לי.

מקלות בגלגלים: לכל אחד יש את המעלות שלו, לבד מסיימים מהר, עם חברות יותר נחמד למרות שאז החומר נמרח ובקושי מספיקים. מה שכן אני ממש מעדיפה ללמוד עם חברות, כי הרבה פעמים אם אני לא לומדת איתן אז אני לא לומדת בכלל.

כולם במשפחה שלך כאלו או שאת יחידה?
מסטיק מנטה: אני מהגדולים בבית, ובנתיים כולנו ב"ה מסתדרות בלימודים. מקווה שגם כל השיירה שתחתינו תעשה חיל כמונו.

חיה 1: אח שלי מעלי כזה.. פרפקציוניסט ומשקיע בלימודים (אחרים משלי.. ישיבה, אחרי הכל). אחים שמתחתי עדיין קטנים. אז נחיה ונראה;)

קיווי: יש לי אחות שהיא מצטיינת בלימודים, ויש לי אח שלא…

סוזן: כולם. יש אלו שיותר ואלו שפחות, אבל ב״ה כולם מוצלחים מאוד.

חיה 2: כולם חכמים ב"ה, יש לנו גנים טובים:)

מקלות בגלגלים: כולם.

איך ההורים והאחים מרגישים עם ההצלחה שלך?
מסטיק מנטה: אני לא חושבת שהם שמים לב. אמא שלי היא היחידה שבכלל רואה את הציונים שלי, היא תמיד מפרגנת וגאה בי, אבל לא משהו מיוחד.

חיה 1: ההורים שלי גאים בי ברמות. הם לא מופתעים ממני, כי הם יודעים שככה אני. הם מודעים לזה שאני פרפקציוניסטית ולא יוותר על המטרה שלי בחיים, ותמיד יצליח. קצת כואב לי שהם לא עושים עם זה משהו.. ומדרבנים את החרדת לימודים שלי, שלפעמים מטריפה את הדעת ומאיימת להוציא אותי משפיות…:/

קיווי: ההורים שלי גאים בי כשהם יודעים שאני ממצה את היכולות שלי. לא קשור לאיזה ציון אני מקבלת.

סוזן: לא מעריכים אותה במיוחד. אולי אפילו לא שמים לב מרוב שהם רגילים לזה.

חיה 2: ההורים שלי גאים ושמחים בי, ואת אחים שלי לא מאוד מעניינת מידת ההצלחה שלי בלימודים;)

רחלי: אף פעם לא בדקתי את זה.

מקלות בגלגלים: לא משהו מיוחד. כי כולם כאלה ואני לא איזה תופעת טבע מוזרה ומשונה.

את מרגישה שזה מביא אותך לגאוה לפעמים? אם כן, מה את עושה כשזה קורה לך? איך את מתמודדת?
מסטיק מנטה: האמת, לא שמתי לב למשהו כזה עד עכשיו. אבל עכשיו כשאני חושבת על זה, יכול להיות שלפעמים אני מרגישה דרגה מעל, צריך לטפל בזה. תודה שהערת את תשומת ליבי:)

חיה 1: אחרי כל הצלחה אני מוצאת לעצמי פינה שקטנה, בצד. מרימה עיניים לשמיים ופשוט אומרת תודה לקדוש ברוך הוא. השכל שלי ממנו, הכישרון שלי הוא שלו, ההצלחות שלי הם נטו שלו, וממנו. אין לי במה להתגאות כי הכל שלו, זה רק אני השליחה שמנצחת את הנצחונות שלו.

קיווי: כן, ואני מנסה לדכא אותה. 'אלו הכישרונות שבהם ה' חנן אותי וזו לא סיבה להתגאות. החברות שלי, שמשקיעות יותר ממני, צריכות להיות גאות בעצמן למרות הציונים הנמוכים שהן מקבלות' (כן! אתן! אתן! מעריכה אתכן, באמת.)

סוזן: לא חושבת. מבפנים אני כן מרגישה שמחה ולפעמים אפילו גאה, אבל בכלל לא מראה את זה כלפי חוץ.

חיה 2: ביני לביני, לפעמים כן. אבל ישר אני מזכירה לי שלא אני בראתי אותי, ולא אני נתתי לי את השכל והחכמה והזיכרון והכל, וממילא זה לא קשור אלי, אלא רק מתנה שקיבלתי משמים ואני צריכה לעשות בה את השימוש הטוב ביותר.

רחלי: אולי כשקיבלתי ציון גבוה במבחן קשה במיוחד. אני לא עושה כלום, זה עובר מאליו כמה דקות אחר כך.

איך את מסתכלת / מתייחסת לחברות שהלימודים לא קלים להן כמוך?
מסטיק מנטה: אני לא נכנסת לקישקע של חברות שלי. והלימודים זה לא נושא שיחה כ"כ פורה אצלינו. מי שמבקשת ממני עזרה, אני אעזור לה בשמחה. מי שמעדיפה לא לדבר על זה, אני אדבר איתה על מצב החסה בשטחים. לא חושבת שאם מישהי קיבלה ציון 70 במבחן האחרון אז צריך להגיד לה בוקר טוב בצורה אחרת.

חיה 1: מעריצה אותן, אוהבת. לא משהו מיוחד. מעודדת אותן שזה לא הכל בחיים, צוחקת איתן על מבחנים ובית ספר. מתי כבר יבינו אנשים שאין הבדל בין ילדה שמוציאה מאה לילדה שמוציאה ארבעים? לשתיהן נפש, לב חם וחלק אלוק. זה באמת, לא משנה.

קיווי: אני מקשיבה לרטינות שלהן על ש'לא מתחשבים בבית הספר הזה' ו'מה המורות חושבות לעצמן, יש לנו עיסוקים אחרים חוץ מללמוד', ושותקת. מה יש לי לומר? זה מה שהן מרגישות…

סוזן: ברור לי שהן לא פחות טובות ממני, ואולי אפילו יותר. זה שהן לא טובות בלימודים זה לא אומר עליהן שום כלום.

חיה 2: קודם כל אני מודה להשם על המתנה שנתן לי ומבינה עוד יותר כמה זה לא מובן מאליו. ולחברות עצמן אני משתדלת לתת הרגשה נוחה ונעימה, לעזור במה שאני יכולה והכי שבעולם לא להיות מתנשאת או משהו.

רחלי: אני לא מודדת את חברות שלי לפי זה. והאמת שאין לי כל כך מושג מה הציונים של חברות שלי.

מקלות בגלגלים: איך אני אמורה להסתכל עליהן? אני טובה במשהו אחד, הן טובות במשהו אחר, כל אחת והכישרונות שלה. אני לא אמורה להתייחס אליהן אחרת או בצורה שונה.

מה את אומרת לחברה שנכשלה במבחן?
מסטיק מנטה: כובשת את פני ובורחת לשירותים. מה אני יכולה להגיד? לפעמים אני באמת מרגישה חסרת אונים מול הקושי של חברות שלי. זה לא אשמתן שקשה להן, אבל בטח ובטח שזה לא אשמתי שלי קל.

חיה 1: תלוי לפי הבת, הציון, ובעיקר מה שהיא רוצה לשמוע. יש פעמים שאני אומרת שלא קרה כלום, והכל בסדר.. יש פעמים שאני מסכימה איתה שהציון גרוע, ובואי הכל בסדר תעשי מבחן חוזר. רוצה ללמוד ביחד? ולפעמים צוחקת איתה שמה זה חתיכת דף עם קשקוש בצבע כחול?!

קיווי: 'ששים זה ציון נכשל?? הצלחת יותר מחצי מהמבחן, אלופה אחת!' לחברה אחת שלא למדה וקיבלה עשרים אמרתי פעם: 'הצלחת חמישית מהמבחן רק מידע כללי… וואו!'

סוזן: מזכירה לה שהציון לא מגדיר אותה, ושיש עוד מלא דברים חשובים יותר שהיא טובה בהם.

חיה 2: אני לא מהאלה שיצקצקו בלשון ויתנו לה הרגשה של אחת שראויה לרחמים. כן אשתתף איתה, ואחווה איתה את התסכול והאכזבה, ואולי גם אשתף אותה מחויה של כשלון דומה שהיתה לי כדי לתת לה הרגשה טובה יותר ומעודדת. (צרת רבים וכו')

מקלות בגלגלים: לא אומרת:( מה אני אמורה להגיד? לדעתי זה מגוחך כאילו לקבל ציון גבוה ואז להגיד למישהי שקיבלה נמוך לא נורא וכל הדברים בסגנון, זה מרגיש לא אמין כזה לא? כאילו את קיבלת ציון טוב ברור שתגידי שזה לא נורא. בקיצור הסתבכתי בלהסביר אבל זה נראה לי מובן, מקווה.

האינטליגנציה השכלית אצלך באה ביחד עם אינטליגנציה רגשית? או שברגש חסר לך משהו?
מסטיק מנטה: יש לי אינטליגנציה רגשית רגילה ומקסימה בה חח. לא חסר לי כלום בתחום הרגש.

חיה 1: באמת בלי גאווה, אני מחשיבה את עצמי למישהי רגישה. יודעת מה להגיד, מקשיבה, תומכת.. אז לא, הרגש והשכל ב"ה מעולים אצלי…

קיווי: הרגש שלי נשלט מאוד על ידי השכל, בדרך כלל. למשל, אין לי את הדיכאונות וסערות הנפש הידועות של גיל ההתבגרות. אבל אני יכולה להתרגש מאוד גם, לפעמים. זה יכול לצאת מכלל שליטה, אבל לזמן מוגבל.

סוזן: אפילו הייתי אומרת שהאינטליגנציה הרגשית היא החזקה אצלי.

חיה 2: מקווה שברור לך שאין קשר בין השתיים, כן? אבל ב"ה אני חושבת שיש לי אינטליגנציה רגשית די מפותחת.

רחלי: או או, שאלה רצינית. האמת היא שאין לי מושג מה האינטליגנציה הרגשית שלי.

מקלות בגלגלים: לא מרגישה ככה, אבל אין הנחתום מעיד על עיסתו וכו'… אולי, אבל את זה צריך לשאול את החברות שלי.

ההצלחה שלך בלימודים מתבטאת בעוד תחומים או רק בלימודים?
מסטיק מנטה: ההצלחה בלימודים עצמם לא מתבטאת, אבל הסיבה שבגללה אני מצליחה בלימודים גורמת לעוד דברים. אני מאוד אוהבת לקרוא, גם טקסטים עיונים. אני אוהבת לכתוב(יכול להיות שזה קשור) וההבנה המהירה שלי מתבטאת בכל דבר כמעט.

חיה 1: לא, רק בלימודים. במסגרת בית הספר. מחוץ לתחום הלימודי אני די נאנקת מול ספרות או מילים לועזיות.. ההצלחה המדהימה שלי היא רק בגלל שאני מפחדת להיכשל, מפחדת להתאכזב, ובגלל איזה פרפקציוניזם אחד מעצבן.. נטו:) רק בגלל זה התעודה שלי 'משעממת'.

קיווי: יש לי הרבה תחומים שבהם אני מוכשרת, חוץ מהלימודים, ויש לי גם הרבה ידע כללי כי אני אוהבת ללמוד.

סוזן: אני חושבת שזה משפיע גם על תחומים אחרים.

חיה 2: ההצלחה בלימודים מתבטאת בלימודים, במה עוד היא אמורה להתבטא? בעזרה בבית? (צוחקת, צוחקת)

רחלי: כרגע בעיקר בלימודים, מקווה שבהמשך אני אגיע לעוד תחומים.

מקלות בגלגלים: אני קולטת דברים מאוד מהר, ככה שזה רלוונטי לכל תחום בחיים. חוץ מכל החידונים והמבצעים שמהם אני מרוויחה מלא.

מה את עושה כתוספת ללימודים כשמשעמם לך?
מסטיק מנטה: כמו כל ילדה רגילה: קוראת, מציירת, מנגנת קצת, אופה אם ממש משעמם לי. זה שיש לי ציונים טובים לא אומר שבשעות אחה"צ אני הולכת לטייל במוזיאון המדע ומנסה להרכיב חלליות.

חיה 1: אוו, יש לי מלא מלא תחביבים. כל מה שאני אוהבת לא סותר את ההשתעבדות שלי ללימודים. אבל כן, אני בהחלט מפספסת את החיים הכיפיים בגלל השיגעון הזה…

קיווי: אני תולעת ספרים, ויש לי גם כישרונות שאני מפתחת ונהנית מהם.

סוזן: מציירת, כותבת סיפורים או קוראת ספרים.

חיה 2: המון דברים, אבל ממש לא כאלו שקשורים ללימודים. זה שאני מצליחה בלימודים לא גורם לי לאהוב אותם. אני כן אוהבת ללמוד דברים חדשים ואני מתעניינת בהרבה תחומים, אבל שוב- לא כאלו שקשורים ללימודים דווקא.

רחלי: קוראת ספרים, מתכתבת עם חברות.

מקלות בגלגלים: אני לומדת בתוכנית למחוננים של האוניברסיטה הפתוחה.

את אוהבת את החופש?
מסטיק מנטה: כןכןכןכןןכןכןן. הרבה יותר מהלימודים. תצחקו. עם כמה שאני חכמה, אני עצלנית ברמות, והדבר הכי קשה בסדר יום שלי זה להפרד מהכרית.

חיה 1: וואי, לא. זה מצחיק אבל אני מתגעגעת ללמוד, לאיזה מבחן קשה, אתגרים בדמות בוחן באנגלית ומכשולים על הלוח שהם איזה תרגיל מסובך במתמטיקה. מתגעגעת גם לראות ציונים, להרגיש מאושרת וסיפוק אדיר. מרגיש לי ריק בחופש הזה… זה נורמלי?

קיווי: לא:( אין לי מסגרת ואין לי חברות…

סוזן: אין על חופש בעולם!!

חיה 2: מאוד. מאוד מאוד מאוד. בקורונה היתה לי בערך שנה וחצי של חופש מוחלט מהלימודים, ומצידי הוא היה נמשך עד היום. לא סותר את זה שנהניתי לפתור תרגילים במתמטיקה מפעם לפעם ולעזור לאחותי בלימודים שלה…

רחלי: בערך.

מקלות בגלגלים: יש תלמידה שלא? אולי יש כמה כאלה אבל בכל אופן אני לא ביניהן…

עכשיו בחופש, את מוכנה ללמוד כרגיל או שזה לא קשור?
מסטיק מנטה: לא. אני לא אשרוד אם גם בחופש נצטרך ללמוד.

חיה 1: תכננתי לעשות סדר יום קשוחח. זה היה אמור להיות מתשע בבוקר עד ארבע, כל שעה תרגול במקצוע אחר. אבל כמו שכולנו יודעות אמור זה רק שם של דג, וחלומות טובים בלילה.. אז הם התנפצו להם באכזבה על הבקרים שלי שאני יושנת וקמה באיזה אחד בצהריים… מזכירים לי מבוישים שהייתי אמורה להיות עכשיו באמצע לפתוח שורש כפול איקסים, למדוד צורות ולנקד מילים ארוכות כאורך הגלות…

קיווי: הייתה לי ולחברות שלי פעם תכנית לקצר את החופש הגדול בשלושה שבועות, ולפזר אותם במהלך השנה. תחשבו שפתאום, באמצע תקופת מבחנים, יש לכן יומיים-שלושה חופש… איזה כיף זה!

סוזן: אני מחו״ל אז אין לי חופש עכשיו לצערי. אבל בחופשות בכללי לא לומדת.

חיה 2: אני לומדת כרגיל, אפילו שחופש. ולא כיף לי עם זה בכלל, אם לזה התכוונת.

רחלי: ממש לא!

מקלות בגלגלים: אוי לא, ממש לא. אולי רק אם ישלמו לי איזה שכר מינימום של 21.45 לשעה (אני לא אוותר על החצי שקל!) זה ייצא משתלם האמת. (ועכשיו אתן יכולות גם לדעת בת כמה אני;))

מה עוד היית רוצה להוסיף לסיום ולא שאלנו אותך על זה?
מסטיק מנטה: גם אם הולך לי בלימודים, זה לא אומר שאני מתנזרת מכל דבר שלא כולל בו ספרים ומחברות. אני אוהבת מאוד את החברות שלי, יותר מאשר את המורות, ואין צורך להתרחק ממני כי אני חננה.

חיה 1: על הפרפקציוניזם, ועל הרעד לפני כל מבחן. והאכזבה השורטת מעצמי, והמבט של הסביבה. והלחץ, הלילות ההזויים בלי שינה, ועל המלחמות הפנימיות, והכלום שאני מרגישה בציון מתחת לתשעים. והילדה הטובה והמושלמת שאני צריכה להיות, ואני כזאת, כל החיים. והדמעות, והתסכול. והקושי. ועל כל המבחנים מתחילת שנה שקיבלתי בהם רק מאה. ורציתי שתשאלו אם טוב לי ככה. ולא, לא טוב לי, בכלל. אם שאלתן. רע לי.

קיווי: רק להגיד לכן שאני מעריכה מאוד את המאמץ שלכן, ואוהבת אתכן מאוד גם ככה!

סוזן: לכל אלה ששונאות את ההצלחה שלי, באמת שאין מה לקנא בי, בבקשה. כל אחת קבלה מתנות מהקב״ה, והן המדוייקות בשבילה. תתמקדי בהם ,תפתחי אותם, ותראי את ההצלחה שלך! שיהיה בהצלחה!

חיה 2: אולי להגיד תודה, ושהיה לי נחמד לענות על השאלון הזה. ושתזכרו כולכן ששכל לא קובע כלום לחיים, וההצלחה בחיים לא נמדדת לפי הציון בבגרות במתמטיקה. אה, ותנצלו את החופש טוב טוב, כי אוטוטו חוזרים ללימודים…

רחלי: הרבה פעמים אתן מסתכלות עלי כעל גאונה מהלכת, אחת כזו שיודעת הכל ובטוחות שכל המבחנים שלי הם בין 99 ל100. אז האמת היא שאולי הולך לי דיי בקלות הלימודים ואני מבינה מעולה, ומסכמת טוב. אבל זה לא אומר שהכל תותים אצלי. אני אולי יודעת הרבה, אבל זה לא אומר שאף פעם לא עשיתי מבחן חוזר או קיבלתי אפס. בבקשה בבקשה, כשאתן רואות מישהי שנראית לכן גאונה ומבריקה, אל תהיו כל כך בטוחות שהכל קל לה.

מקלות בגלגלים: וואו. טוב, זה משהו שלא קרה לי כי כמו שכבר ציינתי יש לי חברות נשמות, אבל בכללי זה דבר קצת נפוץ וממש לא יפה. הקטע הזה שהבת החנונה לא מעניינת אף אחת וכולן עם החברות שלהן, אבל פתאום לפני המבחן כולן נזכרות בה ורוצות ללמוד איתה ונהיות חברות שלה, ואז שוכחות ממנה עד המבחן הבא וחוזר חלילה. חוץ מהעובדה שזה ממש לא יפה ואפילו מגעיל, אבל סתם קלטו איזה קטע, לבת הזאת יש עוד תכונות חוץ משכל! וואלה לא חשבתן על זה נכון? היא יכולה להיות מצחיקה, חמודה, נעימה, היא יכולה גם לדעת לצייר יפה או לשיר או לרקוד או לשרוף חביתות, זה לא משנה. תסתכלו גם מעבר, אתן יכולות להתחבר עם מי שאתן רוצות, אבל להיזכר בה רק כשאתן צריכות אותה זה ממש לא יפה, וגם אם היא מחייכת ואומרת שהיא תסכים בשמחה תדעו שזה פוגע.

עד כאן נאומי להיום??