תפריט
מגיע היום למסיבת 'בית המקדש' של הבן שלי בגן, לא הייתי מודעת לכזאת מסיבה עד ששלחתי אותו לגן חב"ד…
מהגן הקודם לא היינו מרוצים ומשהי המליצה לנו, ב"ה הילד מאושר.
נכנסת לגן ללגום נחת, אחרי כך הריקודים, הצגות וסיום בניית 'בית המקדש' הסייעת, בחיוך ביישני, מבקשת את הרמקול.
"עשינו לגננת הפתעה, נכון ילדים?"
היא גורמת לילדים לחייך, מאושרים. ולנו, האימהות להסתקרן.
היא מביאה ל-3 ילדים זורחים רמקולים, ומעמידה את שאר הגן בחצי עיגול סביבם.
והילדים, בחיוך ביישני ומרוגש, מתחילים לשיר.
"א-ני מאמין א-ני מאמין א-ני מאמין"
הם שרים בקול פעמונים.
והגננת, אחת צעירה וחמודה, דומעת.
והדמעות שלה, מתמזגות עם הקול הצלול של הילדים, גורמות גם לי לבכות.
לבכות את הגלות, את הצפייה שלא הכרתי את עוצמתה.
"באמונה שלמה… בביאת המשיח בביאת המשיח א-ני מאמין"
ותוך כדי השירה הממיסה הילד האמצעי מתקרב לגננת, מניח לה יד על הכתף.
"והוא לא יתמהמה"
וכל הקטנים מצטרפים אליו.
"הוא לא יתמהמה אני מאמין"
והגננת, בוכה ללא מעצורים. מצטרפת בקול עדין, כאילו לא מהעולם הזה.
"והוא לא יתמהמה-
הוא לא יתמהמה אני מאמין"
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
2 תגובות
.
אין מילים.
זה..
פשוט יפה..
ואוו
צרמרמורת…
התרגשתי ממש.