הגעתי עד הנה

שבוע טוב שותפות יקרות
ורד היא בחורה מיוחדת במינה. מוכשרת, אמיתית ובעלת אישיות.
וגם, חוזרת בתשובה.
היא קיבלה את השאלות שלכן אליה באהבה ובהערכה וענתה עליהן בשמחה וברצון.
ואפילו השאירה לכן הפתעה בסוף. תודה ורד!

*רעיון חדש את מי לראיין? רוצה שנראיין אותך? שתפי אותנו ב: posts@shutafotbaderech.co.il

באיזה גיל חזרת בתשובה? זו היתה החלטה עצמאית או קבוצתית? החלטה של רגע או תהליך?
התחלתי את מסע ההתקרבות שלי לפני 10.5 שנים, כשהייתי בת 26.5 והוא עדין בשיאו.
התהליך היה עצמאי, אבל לא חושבת שהיתה החלטה. לפחות לא בהתחלה.. זה די קרה מעצמו. אירוע מתגלגל כמו שנהוג לומר לאחרונה.
התהליך הוא הדרגתי ונמשך עד היום וכנראה שימשך לנצח.

מה גרם לך לרצות לחזור בתשובה? מה היה לך חסר בעולם שלך שעשית מהפך כזה?
אני חושבת שמנקודת המבט שלי דאז לא היה חסר לי כלום, חייתי בתנאים גשמיים ממש טובים והייתי בנאדם ממש שמח רוב הזמן. היה לי באמת כל מה שהייתי צריכה. לא היה גורם שעורר רצון. פשוט הגעתי לסעודת שבת בבית חב"ד בבנגקוק, התאהבתי במשפחה המארחת, באנשים שהם, בלב הגדול שלהם. אורח החיים הזה קסם לי, העובדה שהם פותחים את ביתם כמו את ליבם לכל כך הרבה זרים שונים ומגוונים. ידעתי שאני רוצה בית כזה, לאו דווקא דתי, אבל של נתינה ושל אחדות. מהפעם הראשונה נקשרה נפשי בנפשם וזו היתה נקודת הפתיחה לחזרה בתשובה.

איך וויתרת על כל העולם הזה?
זו בטח תישמע לכן קלישאה אבל אני מרגישה שרק הרווחתי. בשום שלב מאז שהתחלתי לחזור בתשובה לא הרגשתי שויתרתי על משהו.

מאיפה מצאת את האומץ ללכת נגד כל מה שאת מכירה ולעשות שינוי?
אני חושבת שכשנמצאים בתוך סיטואציה, לא באמת קולטים שהיא קורית. כשמישהו שאל אותי בתחילת הדרך אם אני חוזרת בתשובה עניתי שממש לא. פשוט היה לי כיף להגיע לסעודות שבת בבית חב"ד. היתה אוירה מאוד ביתית ושמחה. רק אחרי שזה כבר התקבע בהסתכלות לאחור, קלטתי איך זה התגלגל. אז לא נראה לי שהיה דרוש אומץ, זה די קרה מעצמו.
כן היתה לי נקודה אחת שקלטתי כבר שדברים אצלי משתנים ובכיתי. פחדתי קצת שכל החברות שאני אוהבת יעזבו אותי כי הבילויים שהיו לנו לפני כן כבר לא רלוונטיים לי עכשיו. אבל למזלי השם שלח לי שליחה טובה שאמרה לי "מי שאוהב אותך, ישמח באושרך. ומי שלא, תחשבי אם את באמת רוצה אותו בחיים שלך".

מה מצאת בתורה ומצוות? בשביל מי זה טוב?
אמת. בשביל מי זה לא טוב?

האמת באמת חזקה מהכל? למה?
בהמשך לתשובה הקודמת (שנכתבה לפני שראיתי את זו), אני שואלת אותך בחזרה: מה יכול להיות יותר חזק מהאמת?

איך המשפחה/החברים קיבלו את זה? תמכו במהלך או התנגדו?
האמת שהשם עשה לי חסד גדול וזיכה אותי לעבור את התהליך המשמעותי של ההתקרבות
בחו"ל. שנה בתאילנד צמוד לשליחי חב"ד המדהימים שם ועוד שנה וחצי בקראון הייטס במדרשה. אז יצא שהנגשתי מאוד מאוד למשפחה ולחברים שלי מרחוק את ההתקרבות באופן המתקבל. הקול שלי לא השתנה, אז בשיחות טלפון חוו אותי אותו דבר. תיבלתי את זה בהרבה הומור כשדיברתי על זה, ודי השתדלתי לשמור על האופי שלי למרות השינוי בהרגלים, אז חוויתי המון המון פרגון מהסביבה. פתאום גם כל ההפרעות החיצוניות של הבלי העולם התפוגגו ונהיה תוכן יותר עמוק בשיח בעיקר מהצד השני. הבודדים שיצאו נגד זה, כבר לא חלק מהחיים שלי היום, לא בגלל ההתנגדות לדת כמו זה שהם לא פרגנו לי במשהו ששימח אותי. אבל ב"ה כמעט ולא היו כאלה.

הפסדת קשר עם בני משפחה סוג של 'על החשבון'?
לא. תודה להשם! ההפך הוא הנכון. התשובה הביאה אותי למצב של קרבה למשפחה שלי הרבה מעבר למה שהיה ביננו קודם.
יש דוד אחד שממש כעס ואמר לי "את לבושה כמו נשות הטאליבן/ חב"ד זה כת" וכו' וגם כעס מאוד שלא הסכמתי לחבק, למרות שהתלבשתי תמיד בסטייל והסברתי שאני לומדת לחבק במילים.. הוא לא התרצה, אבל זה לא שלפני כן היו ביננו יחסים קרובים ואני בטוחה שיום יבוא וזה יסתדר. לא ויתרתי עליו.

מי היה זה שתמך בך במהלך הלא פשוט הזה?
ב"ה אני זוכה לליווי צמוד ממשפחת וילהלם – השלוחים של בית חב"ד למטיילים בבנגקוק מהיום הראשון של ההתקרבות שלי ועד היום. בהמשך גם גיליתי גם שיש לי משפחה חב"דית שלא הכרתי לפני התשובה ואני מאוד מאוד קרובה אליהם. זכיתי ובמהלך הדרך בעשור האחרון ה' גלגל אותי לחיבורים עם אנשים ממש מיוחדים ואכפתיים שדואגים ואוהבים ונמצאים שם בכל עת, אז אני די עטופה ומוקפת תמיכה מכל הכיוונים.

את מרגישה יותר טוב עכשיו? כאילו, אומרים שהחוזרים בתשובה עושים את זה ממשבר זהות, אז את באמת מרגישה שמצאת את עצמך עכשיו?
לא הייתי במשבר זהות אף פעם למזלי. אני כן בטבע שלי בנאדם מאוד סקרן שאוהב לחקור ולחוות ולגלות ולשנות. אני מרגישה כמו כל בנאדם חי, יש ימים שיותר טוב ויש ימים שפחות. הרבה תלוי בנסיבות. אני כן מרגישה שהתמודדות עם הרבה דברים הרבה יותר קלה כשיש אמונה שיש מי שמנהיג את העולם ושאם ככה הוא בוחר להנהיג אותו אז כנראה שהוא יודע מה הוא עושה גם אם נדמה לי שאני הייתי פועלת אחרת במקומו.
"לו ידעתיו – הייתיו".

את חושבת שזה עדיף לעשות את התפנית הזו מעצמך, בתור בוגרת מאשר להיוולד כך? (לו הייתה לך בחירה)
יש מצבים שאני רואה אצל חב"דניקים מבית שאני אומרת "הלוואי עלי לגדול ככה מינקות" ויש מצבים שאני אומרת "אם הייתי גדלה ככה, בדוק הייתי מורדת ויוצאת בשאלה".
מניחה שאני הייתי בוחרת לעבור את התהליך בדיוק כמו שקרה, אבל הייתי שמחה להתחיל אותו בגיל צעיר יותר.

ובהמשך לזה – את תחנכי את הילדים שלך בצורה של 'שומרים מצוות כי ככה אבא ואמא'. או שאת כן רוצה שהם כמוך, יבחרו באיזו שלב?
בעז"ה אחנך את ילדיי באהבה, תבונה ורגישות על טהרת הקודש, על יסודות התורה והמצוות כפי שמוארים בתורת החסידות, פשוט כי זו האמת. אבל אני גם אחנך אותם להכיר את העולם ולדעת שיש להם בחירה תמיד. ושלא משנה במה הם יבחרו אני אוהב אותם אהבה ללא תנאים.

אני פשוט לא מבינה את החוזרים בתשובה למה הם רוצים להיות חסידים ואנחנו שנולדנו ככה לא רוצים, חלקנו. יש לך מושג איך להסביר את זה?
"הדשא של השכן אולי"?! יש בתוך כל אחד ואחת מאיתנו אש שגורמת לנו לרצות להיות בתנועה ויצר שגורם לנו לחשוב שמה שאין לנו יותר טוב ממה שיש לנו אני מניחה.
אני זוכרת שפגשתי חב"דניקית מבית שכשראיתי אותה בתחילת התשובה שלי, אמרתי שאני רוצה להיות בדיוק כמוה, מלאת חיות חסידית, שיושבת ללמד אחרים שיחות של הרבי. כמה שנים אח"כ היא עזבה הכל וסיפרה לי שאז, כשאני רציתי להיות כמוה היא כבר היתה מלאת ספקות פנימיים. לימים היא חזרה לעניינים ברמה שמתאימה לה ושאלה אותי "איך יכול להיות שנולדת לתוך העולם הזה וויתרת עליו?" והתשובה האינטואיטיבית שלי היתה "איך יכול להיות שנולדת עם כפית זהב של חסידות וויתרת על כל האור הזה בשביל הבלי העולם הזה?"…

מה הדברים שהפסדת על חשבון זה וזה מציק לך לפעמים?/ מה הקשיים העיקריים שלך?
אני לא מרגישה שהפסדתי משהו, אבל כן יש לפעמים סיטואציות מאתגרות כמו למשל שאני לא יכולה לאכול אצל המשפחה שלי, או שיש רק כמות מאוד מוגבלת של מסעדות שאפשר לשבת בהן. ממש קשה לי שאני לא יכולה לרקוד בחתונות של חברות קרובות ממש שלי כי זה מעורב.
הכי קשה היתה ההתמודדות עם הרווקות המתמשכת. עם הבדידות. עם הנדידה בשבתות ובחגים.

יש רגעים של חרטה? מה גורם לך להשאר חזקה ברגעים כאלו?
הבדידות של הרווקות שעליה כתבתי בשאלה הקודמת הביאה איתה רגעים של חרטה ולפעמים גם מחשבות וגעגוע לעבר, לזוגיות (גם אם לא מחייבת). מה שגרם לי להישאר חזקה זה אמונה פנימית שהכל לטובה ולימוד חוזר ונשנה על כל נושא הביטחון והשמחה. גם מסדנאות וגם מספרים.

מה הדברים שאת מרגישה שהרווחת?
את עצמי בעיקר. מול עצמי, מול הסביבה, מול הבריאה ומול הקב"ה.

שמרת על קשר עם אנשים מלפני התהליך?
לא רק ששמרתי, הקשרים התהדקו ממש ביני ובין הסביבה שלי מלפני התשובה.

האם לפעמים את מוותרת לעצמך על דברים כי את סוג של אומרת 'אני בתהליך'? או שאת דואגת להקפיד על הכל?
"הלוואי בינוני". התהליך הוא בלתי פוסק ואינסופי. זה שילוב של גלגל ענק ורכבת הרים. קצת למעלה וקצת למטה. משתדלת להיות הגרסה הכי טובה של עצמי, לפעמים מצליחה, לא תמיד. משתדלת להיות בהוספה ולא לוותר לעצמי בכל מיני אמתלות, אבל אם קרה שכן, אני בעיקר משתדלת לא לכעוס על עצמי ולהזכיר לעצמי שכל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.

מה עוזר לך להיות שלמה עם עצמך גם בלעשות דברים קטנטנים שלא תמיד מבינים מה הבעיה בהם?
הידיעה שיש מישהו שמבין יותר ממני. כשאני קונה מכשיר חשמלי חדש וקוראת הוראות יצרן אני עושה מה שכתוב גם בלי להבין. כשאני לא מרגישה טוב ורופא נותן לי תרופה, אני לוקחת גם בלי להבין. אז מה זה לעומת בורא העולם ומנהיגו?

שונאת שמזכירים לך את היותך בעלת תשובה? אדישה לזה? אוהבת את זה?
זורמת עם הכל. החיים שלפני התשובה הם חלק ממני, הם בלתי ניתנים לניתוק והם הם אלה שהביאו אותי להיות מי שאני היום. שמחה כשמזכירים לי ושמחה גם כשטועים לחשוב שנולדתי ככה.

יש דברים שהיית רוצה להכניס מהעולם הכללי לעולם החרדי? אם כן, מה?
מניחה שאם היה ביכולתי, הייתי מכניסה קצת יותר פתיחות בשיח על דברים שבד"כ במגזר נמנעים מלדבר עליהם, כל מיני התמודדויות שמשתיקים כדי ש"לא יפגע בשידוכים" וכו'.
הייתי יוזמת מפגשים בין בני אותו גיל משני העולמות לשיח מקרב.
וגם.. הייתי מביאה מקצבים שקצת יותר כיף לרקוד איתם.. מלבישה אותם על הניגונים והשירים היהודיים. שלא יהיה כזה עולם מוסיקלי מקובע ומצומצם.

איך ידעת באיזה זרם בתוך היהדות לבחור?
הובילו אותי מלמעלה. ניסיתי לבדוק גם דברים אחרים אבל אחרי שהגעתי לרבי בפעם הראשונה (שזה סיפור בפני עצמו), ידעתי שהלב מרגיש שלם. שזה הבית. לא הייתי צריכה לחפש יותר.

לא היה לך קשה לשנות את הלבוש? את ההתנהגות עם אנשים זרים (שאסור לגעת בגברים)? את עדיין רואה סרטים?
את הלבוש לא היה לי קשה לשנות, תמיד אהבתי חצאיות ושמלות, יש לי עד היום כמה ששמרתי מלפני התשובה. זה גם תמיד היה נראה מאוד אצילי בעיניי על כל הנשים החשובות והמלכותיות של העולם.
שמירת הנגיעה לא היתה לי קשה, אפילו במצבים מסוימים ראיתי בזה יתרון שאני שמורה וכל מי שמסביבי יודע שאני שומרת נגיעה ומתנהג בהתאם. ככל שעברו השנים והרווקות נמשכה המקום של הזוגיות היה חסר לי. היו לי מחשבות לפעמים על אולי לוותר על זה, אבל ידעתי שאני רוצה לשמור את הרגע המיוחד הזה לאדם שאיתו אקים בית. אז לא היה שווה לי לבזבז את זה על אף אחד אחר.
תקופה מאוד ארוכה לא ראיתי סרטים בכלל. בקורונה – נכנסתי לחל"ת ומצאתי את עצמי בשעמום מתמשך אז לצערי יצא לי לראות כמה סדרות בתקופה הזו. אבל אני כן יכולה להגיד שממש השתדלתי לבחור מה שיותר מתאים ופחות סותר את העולם האמוני שלי, ולפעמים כשהיו סצינות של דברים שלא ראיתי הרבה זמן זה טלטל אותי והבנתי למה הרבי עודד להשתמש בחמשת החושים שלנו רק לעניינים שבקדושה.

יש מוסכמויות בציבור החרדי שאת לא מסכימה איתן ולמרות זאת חיה לפיהן בגלל החברה?
לא משהו שעולה לי. המצפן שלי הוא מה השם רוצה ממני ולא מה החבר'ה. אני פחות בנאדם שאכפת לו מה יגידו עליו כמו להיות שלמה עם מי שאני מול עצמי, מול הרבי ומול הקב"ה.

בתור אחת שהגיע מהצד השני, מה את אומרת על מה שקורה כרגע בין החרדים ללא דתיים??
תלוי למה מהדברים את מתכוונת.
אם זה הפירוד שקורה בגלל כותרות בתקשורת, אז הלב שלי נשבר כי אני יודעת שרב הנסתר על הגלוי ורב המאחד על המפריד.
אבל אני מעדיפה להסתכל דווקא על הטוב שיוצא מזה. על הפופולריות של ההסברה הבלתי פוסקת שמקרבת לבבות, על עשיית הטוב שבין המגזרים ובעיקר על זה שבהרבה מצבים המגזר החילוני יוצא להגנת המגזר החרדי, כמו שהיה עם הרב פירר, עם שטיינמץ וגם עכשיו בתקופת הקורונה שכל אושיות הרשת מעלות התקהלויות חילוניות שלא מקבלות כותרות כקונטרה לפרסומים על חרדים כדי להוכיח שיש פה הקצנה מגמתית בפרסום ובניסיון לפלג.

את חושבת על החתונה שלך? מה יהיה שם? לא באלך לא להתחייב בית יהודי על יסודות התורה אלא להתחתן החיים תותים וביי?
האמת שמעולם לא חשבתי על החתונה שלי כמו בימים אלה. ב"ה בכ"ז שבט האחרון השתדכתי בשעה טובה, מוצלחת ובעיקר ניסית. ואנחנו בעיצומם של ארגונים כדי להספיק להתחתן לפני פסח בעז"ה.
הכי חשוב לחתן שלי ולי שיהיה קידוש השם בחתונה הזו, כי בהנחה והשם יסדר שאפשר להזמין בלי הגבלה, אז רוב האורחים של שנינו מהעולם החילוני וזו כנראה החתונה החסידית הראשונה ואולי היחידה שהם ינכחו בה.
אני מאמינה בכל ליבי שההתחייבות על בית יהודי על יסודות התורה – היא היא זו שכבר גורמת ועוד תגרום לחיים שלנו להיות תותים.

לא באלך לפעמים לדבר על דברים שבחילוניים היה מותר ופתוח ופתאום כובלים אותך?
אני מדברת על הכל. משתדלת כמובן שזה ישמר בתוך הגבולות המותרים, אבל לא מאמינה בלהימנע מלדבר על דברים שנוגעים לנו בפנים. כשאוגרים בלי לתת מקום, זה עשוי להוביל לפיצוץ.

שאלה שאני חיבת לשאול. הקטע הכי קשה היה האיסור לגעת בגברים ולדברים איתם, ובכללי להיות איתם בקשר. נכון? אני צודקת? איך התמודדת עם זה??? היית רוצה לחזור בתשובה אבל שאת זה יהיה אפשר לך?
אחרי שהכל היה לכאורה מותר לפני התשובה, ואחרי שלמדתי מה הדרך הנכונה לחיות לפיה, אני רק מבינה את יוקר שמירת הגוף שלי לאדם אחד יחיד ומיוחד. גם אם היו רגעים של קושי בגלל החסר, ידעתי שכשזה יקרה, זה יהיה שווה את ההמתנה.

תמיד שאני שומעת סיפורים על בעלי תשובה אני שומעת רק משפטי קליאשות (במחילה…): "גיליתי עולם אמיתי בלי השקרים שבחוץ", "איך אפשר לחשוב על חיים בלי האמת הזו?" אני רוצה פעם אחת לשמוע באמת! למה?! מנערה חופשיה ומשוחררת כבלת עצמך בעול כבד. מכביד. (כן… מכירה כבר בע"פ.. עול שגורם לנו להיות הכי משוחררים שיש, עול שאי אפשר בלעדיו וכו'. כבר אמרתי שאני מכירה את כל הקלישאות הקיימות בע"פ?) תכלס! ויתרת על ארון מהמם! לטובת בגדים שמהצד נראים חונקים. ויתרת על חברים! לטובת חתונה עם מישהו שאת מכירה מ4 פגישות… וכנראה על עוד דברים ויתרת… אז למה עשית את זה?? מה חסר לך בחיים??
מזמינה אותך לפשפש בארוני ולהגיד לי אם את חושבת שויתרתי על ארון מהמם.
מזמינה אותך לפגוש אותי ואת החתן המדויק שלי ולהגיד לי אם לדעתך ויתרתי על משהו. (אגב, החיבור שלנו היה מיידי מהפגישה הראשונה ותכל'ס יכולתי לסגור איתו תוך 4 פגישות, אבל בפועל זה לקח חודשיים וחצי של פגישות, הפסקה של שנה ותשעה חודשים ועוד שתי פגישות עד שזה קרה וזה יותר טוב מכל מה שהעזתי לדמיין אי פעם).
לא חושבת שיש משהו אחד שתתני כאן כדוגמא שאני רואה בו עול מכביד ולא חושבת שיש משהו אחד שתתני לי מהעולם החילוני שאני אראה בו ויתור.
כנראה שהזוית שממנה מסתכלים קובעת מה רואים.

מה יש לך לומר לבנות שבדרך החוצה, למקום שאת היית בו?
שאני מאחלת להן שיהיה להן תמיד טוב בנראה ובנגלה!
שהעיקר זה להיות שלמות ושמחות בבחירות שלהן.
שבסופו של דבר מדובר בחיים שלהן והן המחליטות הבלעדיות על איך להוביל אותם.
ושהכל בידי שמים, חוץ מיראת שמים.

מוזמנות להמשיך לכתוב לי חופשי ובכל עניין למייל: vered.kaddosh@gmail.com
ורד ❤