הבל וזבל

חיים של אמת

לאחר זמן לא רב, עבר החקלאי והנה ראה אפרוח קטן שהיה פעם זהוב וכעת שקוע בתוך ערימת גללים.
החקלאי התכופף ואמר לאפרוח: "אפרוח קטן, אפרוח מסכן, איך הגעת למצב כזה? בוא אוציא אותך מהלכלוך והזבל. אני אנקה אותך ותרגיש כמו חדש!"
אפרוחינו מיודענו ענה לו בתגובה: "חקלאי יקר, היצאת מדעתך?! ערימת הגללים שאני שקוע בה כעת זהו הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים! זה מה שהציל אותי! לא מוכן לצאת מהמקום הטוב הזה ויהי מה!"

בפרשת השבוע מסופר לנו על סיפורו העגום של קורח וכל מחזיקי המחלוקת.
הארץ פצתה את פיה ו"וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ.."
המילה שְׁאוֹל פירושה קבר.
כאן בפסוק, הקבר צמוד למילה "חיים". קצת פרדוקסלי, לא?

הרבי נותן שתי סיבות שבגינן המילה "שְׁאוֹל" צמודה למילה "חיים":
1. כשאדם שרוי בשאול, בקבר, בתחתית של התחתית של הרוע ולמרות זאת הוא בטוח שהוא "חי". הוא טוען שכל יהודי הוא קדוש אבל בגלל זה יש לו את הזכות להיות שקוע בתוך הררים של הבל וזבל.

2. אדמוה"ז מביא משל לא נעים: כמו שאדם טומן את ראשו של המלך ירום הודו בתוך אסלה (אהממ לפני שמורידים בה את המים) כך יש אנשים שלומדים את התורה הקדושה אך לא משתמשים בה כראוי וע"י כך הם מורידים את התורה- את החיים, לשאול תחתית.

הנקודות האלה של הרבי נגעו לי והזכירו לי את המשל המפוקפק שכתבתי למעלה:
יכול להיות שלפעמים אנחנו שקועות בתוך זבל אבל לא רוצות לצאת ממנו, כי אנחנו לא מדמיינות באיזה זבל אנחנו נמצאות, ועד כמה הוא גרוע?
יכול להיות שאני שקועה בתוך הדבר הכי מגעיל בעולם, אבל אני חבה לו את חיי ולא מוכנה לשום תחליף הולם אחר?

קורח טען טענה שעל פניו נראית נכונה: "כֻּלָּ֣ם קְדשִׁ֔ים..וּמַדּ֥וּעַ תִּתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל ה'?"
הבעיה של קורח הייתה שהוא היה נגד היררכיה אלוקית. הוא טען שהיררכיה ומעמדות בתוך העם אינם מוצדקים, אלא כולם חכמים כולם קדושים וכולם נבונים ולכן כולם יכולים לפסוק לעצמם מה מותר ומה אסור. לא צריך סמכות מעל.
אבל אנחנו כבר יודעות שסדר ומעמדות הוא דבר הכרחי. קומוניזם שרד רק כמה עשרות שנים, וגם הסוציאליזם ברובו נתפס כדבר שנוי במחלוקת.
ההיררכיה היהודית אומרת להשמע לפסק התורה, להיות בטלים לרבי, וזאת בשביל לא להיות שקוע בזבל אך לחשוב שבתוך הלכלוך נמצאים החיים האמיתיים.
צריך להרים מבט, לראות מי נמצא מעלינו ויכול לעזור לנו לצאת למקום טוב יותר, ולהמשיך להתקדם.
לא להיות שקוע בשאול ולחשוב שאנחנו חיים.
לא לחשוב שמי שנמצא בדרגה מעלינו הוא מתנשא. ההפך, הוא כאן בשביל לעזור לנו.

גוט שבת!
*מקור: ליקו"ש חלק ב'.