הבית ברחוב פרזידנט

כ"ב שבט

זה מוזר, אבל כ"ב שבט אף פעם לא אמר לי משהו מיוחד.
הוא סיפר לי על כנס בת מלך בעבר, על יום הפטירה של הרבנית חיה מושקא וזהו.

ויותר גרוע מזה, מה אומר לי הרבנית חיה מושקא?

לא הרבה, אני קרויה על שמה, וחצי מהחברות שלי גם, היא הייתה צנועה, ענווה, ובזכותה יש לנו את הרבי וזהו.

מצד אחד, זה לא אשמתי, באמת הרבנית ברחה מהכבוד, והייתה מי שעמדה מאחורי הקלעים של כל פעילות הרבי, מה שאף אחד לא ידע.

אבל מצד שני, אחרי שהמשב"קים סיפרו קצת, התגלה צוהר למה שהתרחש בבית שברחוב פרזידנט.

לא טסתי מעולם לכ"ב שבט
ולצערי אני עדיין לא שליחה שבאה לכינוס השליחות, אבל הרבנית שייכת לכולם. לכולן ליתר דיוק.

כ"ב שבט אמור לתת לי יותר מזה, המצב טעון שיפור, ואני מחפשת קשרים קטנים שיקשרו אותי יותר לרבנית. מצאתי מלא סיפורים, ואני בטוחה שאתן מכירות אותם, והסיפורים חידדו לי כמה נקודות.

(כשאני חושבת על זה יותר, זה נורא ואיום שמושקא שכמוני מקבלת ביובש את כ"ב שבט.)

הרבנית הייתה בן אדם נדיר.

אני לא רוצה לספר בצורה כזאת גשמית על אשתו של הרבי, אבל חייבים מילים כדי לבטא רגשות.

כדי שתבינו למה בכלל אמורים להתרגש, כל אחת מכן מביאה כוס קפה (ולקורונתיות שבייננו כוס תה עם לימון) וממשיכה לקרוא.

י"ד כסלו התרפ"ט – ורשה פולין.
זה היה אחד הימים הגדולים בהיסטוריה, לפני מלחמת העולם השנייה, הרבי הריי"ץ, האדמו"ר השישי של חב"ד, מחתן את ביתו חיה מושקא, עם בנו של רבי לוי יצחק – מנחם מענדל, מי שאנחנו מכירות בתור ראש בני ישראל, הרבי.

זה היה מאורע שמח. הרבי הריי"ץ רקד, אמר מאמר לכבוד האירוע, יחידי סגולה השתתפו בחתונה המיוחדת הזאת.

וזה יותר מסתם חתונה, גם יותר מחתונה של אנשים צדיקים, ואיך שהרבי התבטא על זה בהמשך – "היום שקישר אותי עם החסידים".

י" שבט, התשי"א – ברוקלין ניו יורק
שקט שורר באולם של 770. הרבי מתחיל לומר מאמר, באתי לבני אחותי כלה.

החסידים רוקדים סעוון סעוונטי גועש, יש לנו רבי!

זה היה שמח, אחרי שנה של שכנועים והפצרות, שנה של סירוב מצד הרבי לקבל את הנשיאות. פתאום הרבי שינה את דעתו, והחליט להמשיך את העבודה של החסידות בעולם – להוריד שיכנה כאן למטה.

בעצם, זה לא קרה פתאום.

החסידים מספרים שמי השפיעה על הרבי לקבל את הנשיאות הייתה אישתו.

"לא יתכן שמסירות נפש של אבא במשך שלושים שנה תרד לטמיון"

גם הרבי כנראה חשב שלא יתכן, וחייבים להמשיך את העבודה של הרבי הריי"ץ.

ה' טבת התשמ"ז ברוקלין ניו-יורק
אפילו האבנים האדומות של סוואן סווענטי, שספגו לתוכן  כל כך הרבה שמחה שמיימית וריקודים, לא ספגו כזאת שמחה אדירה.

הויכוח על הספרים – בית המשפט הפדרלי של ניו יורק החליט שהספרים היקרים, רכוש חב"ד מדורי דורות שייכים לחסידים.

שופט גוי, שם לב לאלוקות, שופט גוי הבין, שרבי זה משהו ששייך לחסידים וגם הרכוש של הרבי שייך לחסידים.

ומי עזר לשופט להבין את זה? בתו של הרבי הריי"ץ.

"האבא היה שייך לחסידים ורכושו (הספרים) שייך לחסידים"

הקשר של הרבי עם החסידים – בזכות הרבנית

קבלת הנשיאות – בזכות הרבנית

ניצחון הספרים – בזכות הרבנית

וזה לא נגמר פה.

זה הרבה יותר מעבר לשלוש אירועים משמעותיים, שבהם הרבנית נתנה לנו את הרבי.

זה כל יום וכל רגע מחדש במשך כל שנות נשיאות הרבי, וגם לפני, הרבנית ויתרה על הרבי בשבילנו.

בשביל אנשים, שלא תמיד יבינו את הקורבן הזה.

ולא, הרבנית בכלל לא חשבה שזה קורבן. אלפי סיפורים, ממחישים לנו מי הייתה הרבנית באמת. כל רגע מחדש, של ביטול עצום כלפי בעלה, כלפי היעוד שהרבי מצעיד לקראתו את החסידים והעולם כולו. היא כל כך הרבה מסרה. רגעים של כאב, שעות שינה, הכל כדי לא לגרום לרבי צער, הכל כדי שלחסידים יהיה רבי שיוכל להתוועד איתם.

ה – כ – ל.

והכי מטורף זה, שאף אחד לא ידע כלום.
במשך כל השנים האלה, היה חסיד שישב בהתוועדות וחשב שלרבי מחכה בבית אישה, שכל הבוקר העלימה ממנו את הכאב שהיה לה כדי שהרבי יוכל לצאת אל החסידים?

היא ברחה מהכבוד, הכבוד בכלל לא רדף אחריה, לא היה לו מציאות "האמיני לי שאינני זקוקה לכבוד ושכבוד אינו תופס אצלי כלל".

ענוות אמת, פשטות אצילות. הרבנית באמת לא החשיבה את עצמה ראויה לכבוד בכלל, ואנחנו מתחתית הפירמידה מסתכלים למעלה ואומרים – אם לה לא מגיע כבוד, למי כן?

היא הייתה הרבנית מליובאוויטש, האימא של כל החסידים, של כל השלוחים. בהתוועדויות של בעלה היא לא השתתפה, כדי שלא לקבל את הכבוד שמגיע לה, והוא הגיע לה בצדק.

ככה זה נכדה של רבי בת של רבי, אישה של רבי.

אני בטוחה  שאתן מכירות הרבה סיפורים על הרבנית, בכל כך הרבה תחומים

צניעות, ביטול, ענווה, אופטימיות, הסתכלות על הטוב שבכל דבר, רגישות לזולת, אהבת ישראל, ומענטשיות. וכל המילים לא יספיקו לתאר מי היא באמת הייתה, וכנראה שלעולם לא נדע.

כי את האמת מי הייתה הרבנית, רק הקב"ה יודע, וזה מספיק.

אבל יש דברים שאנחנו כן יודעים, וכמו שהרבי אומר בהרבה הזדמנויות, אם שמענו את הסיפור הזה, כנראה שיש לו שייכות אלינו.

איזו שייכות?

את בוחרת.

"והעיקר הוא שכל אחד ואחד יעשה כמיטב יכולתו ללכת בעקבותיה, דבר שיגרום נחת רוח לנשמתה, תועלת מרובה לכל אלו שימשיכו את ארח חייהם בדרכה".