הבוחר בנביאים טובים /48

אליאב בן ישי.

כבר דיברנו (נראלי חפרתי אבל אתן מתמודדות יופי..) על האח הקטן שלו…
היום נדבר על הבכור.
אליאב היה אדם גדול. תלמיד חכם עצום. פיקח וסמכותי מאוד. כל כולו אמר מלכותיות.
הוא הבכור. גאווה של המשפחה.

יום אחד שמואל הנביא מגיע.
המטרה למשוח מלך חדש על ישראל.
הוא קורא לישי. מבקש ממנו שיזמן את בניו.
שמואל רואה את אליאב. וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַיַּרְא אֶת-אֱלִיאָב; וַיֹּאמֶר, אַךְ נֶגֶד ה' מְשִׁיחוֹ.
זה ראוי להיות מלך.

וַיֹּאמֶר ה' אֶל-שְׁמוּאֵל, אַל-תַּבֵּט אֶל-מַרְאֵהוּ וְאֶל-גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ–כִּי מְאַסְתִּיהוּ:  כִּי לֹא, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם–כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וה' יִרְאֶה לַלֵּבָב.
נכון. לאליאב יש תכונות של מלוכה. הדרת פניו, חז"ל אומרים, הייתה מעוררת כבוד.
אבל אין לו את כולם….
חז"ל אומרים שהוא היה בטבע אדם שמהיר לכעוס. והוא לא תיקן את זה בשלמות.
מלך…. הוא לא יכול להיות.
הפעם מי שיבחר למלוכה יהיה אחיו הקטן. הבזוי. הבודד.
נכון. אולי הדרת פנים לא הייתה לאח הקטן. דיי להפך.
אבל סובלנות לעמו הייתה לו. ועוד איך….

עוברים הימים.
בני המשפחה, בעיקר דוד, מסתירים את ההמלכה הכמעט חשאית.
לבנתיים, היחס בין האח הבכור לקטן עוד לא השתנה.
עדיין, אליאב הוא הגדול ודוד הוא הקטן.
דוד ממשיך לרעות את הצאן, הולך לנגן אצל שאול המלך, בגלל שנגינתו הפלאית הגיע לאוזני עבדי שאול.

אבל אז מגיע האקשן.
גוליית.  אין ילד שלא מכיר את הסיפור..
אחי דוד הגדולים הולכים למלחמה. אליאב אבינדב ושמעא.

וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי-יִשַׁי, הַגְּדֹלִים–הָלְכוּ אַחֲרֵי-שָׁאוּל, לַמִּלְחָמָה; וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו, אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה–אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב, וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה.  וְדָוִד, הוּא הַקָּטָן; וּשְׁלֹשָׁה, הַגְּדֹלִים, הָלְכוּ, אַחֲרֵי שָׁאוּל.

אחרי 40 יום קורא ישי לדוד
וַיֹּאמֶר יִשַׁי לְדָוִד בְּנוֹ, קַח-נָא לְאַחֶיךָ אֵיפַת הַקָּלִיא הַזֶּה, וַעֲשָׂרָה לֶחֶם, הַזֶּה; וְהָרֵץ הַמַּחֲנֶה, לְאַחֶיךָ.  וְאֵת עֲשֶׂרֶת חֲרִצֵי הֶחָלָב, הָאֵלֶּה, תָּבִיא, לְשַׂר-הָאָלֶף; וְאֶת-אַחֶיךָ תִּפְקֹד לְשָׁלוֹם, וְאֶת-עֲרֻבָּתָם תִּקָּח.

וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ אֶת-הַצֹּאן עַל-שֹׁמֵר, וַיִּשָּׂא וַיֵּלֶךְ, כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי. דוד מגיע למערכה.
הוא מפקיד את הכלים שהביא אצל השומר ורץ לראות את האחים שלו.
בדיוק כשהוא בא….. גוליית גם בא.
ומתחיל את ההצגה שלו.
כל חיילי ישראל רועדים… ורק אחד רועד מזעם.
כרוז עובר באיזור וַיֹּאמֶר אִישׁ יִשְׂרָאֵל, הַרְּאִיתֶם הָאִישׁ הָעֹלֶה הַזֶּה–כִּי לְחָרֵף אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֹלֶה; וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל, וְאֶת-בִּתּוֹ יִתֶּן-לוֹ, וְאֵת בֵּית אָבִיו, יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל.

דוד שומע את זה. וקופץ על ההזדמנות. הוא מתפלא למה צריך כל כך הרבה פרסים על הראש של גוליית… וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר, מַה-יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת-הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל:  כִּי מִי, הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף, מַעַרְכוֹת אלוקים חַיִּים.

אליאב שומע את זה…… וַיִּשְׁמַע אֱלִיאָב אָחִיו הַגָּדוֹל, בְּדַבְּרוֹ אֶל-הָאֲנָשִׁים; וַיִּחַר-אַף אֱלִיאָב בְּדָוִד וַיֹּאמֶר לָמָּה-זֶּה יָרַדְתָּ, וְעַל-מִי נָטַשְׁתָּ מְעַט הַצֹּאן הָהֵנָּה בַּמִּדְבָּר–אֲנִי יָדַעְתִּי אֶת-זְדֹנְךָ וְאֵת רֹעַ לְבָבֶךָ, כִּי לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה יָרָדְתָּ.
הייי. דוד לא נטש שום צאן במדבר! וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר, וַיִּטֹּשׁ אֶת-הַצֹּאן עַל-שֹׁמֵר…. כַּאֲשֶׁר צִוָּהוּ יִשָׁי.
הוא הגיע לכאן כי אבא שלו ביקש! לראות מלחמה?! הוא ילד בן 3 שזה אמור להלהיב אותו??

אבל אמרנו שמדובר בבנאדם סובלני. וַיֹּאמֶר דָּוִד, מֶה עָשִׂיתִי עָתָּה; הֲלוֹא, דָּבָר הוּא.
היי אח גדול, עוד לא עשיתי שום דבר…. לבנתיים רק דיברתי…. אין לך על מה לכעוס… האחריות לא עליך ולא שלך….
דוד מושך כתפיים והולך. תכעס על מישהו אחר…

טוב נו, אני לא אספר שוב את הסיפור על דוד וגוליית. לכו לפרק 23…
אבל אני אגלה לכן את הסוף, דוד ניצח (: מפתיע ממש (: (: (:

עוברים הימים. דוד הופך לשר בצבא שאול, נושא את בת המלך. מיכל.
ועוברים עוד הימים. ומתחיל הפרק הבא,  בריחת דוד משאול.
דוד בורח לשמואל הנביא, חוזר, בורח לנוב עיר הכהנים. כשהוא קולט שכל מי שיעזור לו בארץ יאושם בבגידה ויענש קשות הוא מחליט לעבור את הגבול.
הוא עובר לארץ פלישתים. מנסה להבריח את הגבול..
אבל הוא נתפס. ומיד מזהים אותו. הֲלוֹא-זֶה דָוִד, מֶלֶךְ הָאָרֶץ; הֲלוֹא לָזֶה, יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת לֵאמֹר, הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָו, וְדָוִד בְּרִבְבֹתָו.

הם כבר רוצים לעשות בו שפטים על שהרג את גיבורם. שמקרה הוא היה אח של שניים מהשומרים של אכיש…
דוד קולט אותם.
הוא מתחיל את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב, להתפלל. לַמְנַצֵּחַ, עַל-יוֹנַת אֵלֶם רְחֹקִים–    לְדָוִד מִכְתָּם:
בֶּאֱחֹז אוֹתוֹ פְלִשְׁתִּים    בְּגַת.
ה' אומר לו "דוד מה אתה מבקש."
(חייבת לציין, הוא יכל לבקש מה שהוא רצה… גם לקבל כנפיים ולעוף משם, גם שכולם יתעוורו והוא יהרוג אותם… אבל כנראה הוא רצה לזעזע אותם קצת……)
דוד עונה שהוא רוצה להשתגע.
והוא משתגע עד הסוף….
וַיִּתְהֹלֵל בְּיָדָם; וַיְתָו עַל-דַּלְתוֹת הַשַּׁעַר, וַיּוֹרֶד רִירוֹ אֶל-זְקָנוֹ.
הוא צורח מול אכיש. משתולל. יורק. מקשקש לכל עבר. בכל מקום.
והפלישתים…. מעיפים אותו בזעזוע…  בטוחים שדוד זה לא!
וַיֹּאמֶר אָכִישׁ, אֶל-עֲבָדָיו:  הִנֵּה תִרְאוּ אִישׁ מִשְׁתַּגֵּעַ, לָמָּה תָּבִיאוּ אֹתוֹ אֵלָי.  חֲסַר מְשֻׁגָּעִים, אָנִי, כִּי-הֲבֵאתֶם אֶת-זֶה, לְהִשְׁתַּגֵּעַ עָלָי; הֲזֶה, יָבוֹא אֶל-בֵּיתִי.
יופי. דוד חוזר לארץ. צוחק על הפלישתים. מודה על הנס.
אבל עכשיו הוא בארץ… הוא מחליט לברוח למדבר, מגיע למערת עדולם.
שם מגיעים אליו משפחתו.
הם פחדו ששאול המלך יהרוג אותם כדי לדעת את המיקום של דוד….
אל דוד מתקבצים שם עוד 400 איש.
והם מתחילים חיי נידודים במדבר.
דוד חושש להוריו.
אנשים מבוגרים. שלא יצליחו לברוח. שלא יצליחו לשרוד במדבר החם ביום והקפוא בלילה.
הוא מנסה שוב לצאת מישראל. הפעם לעבר מואב.
מלך מואב מקבל אותו ונותן לו מקום לגור. במצודה.
אבל גד הנביא בא.
וַיֹּאמֶר גָּד הַנָּבִיא אֶל-דָּוִד, לֹא תֵשֵׁב בַּמְּצוּדָה–לֵךְ וּבָאתָ-לְּךָ, אֶרֶץ יְהוּדָה; וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וַיָּבֹא יַעַר חָרֶת.
גד מגלה לדוד שאם הוא ישאר מלך מואב יסגיר אותו לידי שאול.
אז דוד הולך.
כשהוא משאיר את משפחתו, הוריו המבוגרים, אחיו ובני משפחותיהם, במואב.
והם נשארים שם. ולא חוזרים.
מלך מואב כועס שדוד חמק מהאצבעות שלו.
והוא הורג את כל המשפחה של דוד. אבא, אמא, אחים, אחיות, אחיינים ואחייניות קטנים….
אחד מצליח לברוח. האח הקטן של דוד. אליהוא קראו לו. אחרי שנים הוא היה שר של אחיו.
אליהוא בורח למלך עמון. מלך עמון שומר עליו ונותן לו מסתור.

דוד במדבר מגלה על מות הוריו ומשפחתו. הוא מבטיח שהוא ינקום במואב.
הוא נוקם בהם. חזק. שנים אחר כך.
וַיַּךְ אֶת-מוֹאָב וַיְמַדְּדֵם בַּחֶבֶל הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה וַיְמַדֵּד שְׁנֵי-חֲבָלִים לְהָמִית וּמְלֹא הַחֶבֶל לְהַחֲיוֹת וַתְּהִי מוֹאָב לְדָוִד לַעֲבָדִים.
נקמה חזקה. כי אף אחד לא יתחיל עם ישראל ויצא מזה…