הבוחר בנביאים טובים /34

עשהאל בן צרויה

היי. יואב, אבישי, ועכשיו תורו של האח השלישי.
תרים יד כל מי שיודעת עליו לפחות שני פרטים.
סתם סתם. אני לא יכולה לראות אתכן.
וגם אני לא ידעתי עליו כל כך…
כי לא מספרים עליו הרבה.. כמו השנים האחרים.
אבל בכל זאת, הייתי חייבת להשלים לשלושה…

נתחיל מזה שעשהאל מסיים את המשמרת שלו מאוד מהר.. לא שומעים עליו כל כך בגלל שהוא נפטר דיי בתחילת מלכות דוד, כשדוד עוד מלך רק על שבט יהודה בחברון.
יותר נכון לומר שהוא נפל במלחמה.
עמ"י היה אז מפולג כל כך.
בני ישראל מפוצלים. חצי העם אחרי בנו של שאול, איש בושת.
והחצי השני אוהד את דוד.
"ודוד הולך וחזק ובית שאול הולכים ודלים" מיום ליום מגיעים עוד אנשים להצטרף ללוחמיו של דוד.
ופורצת מלחמת אחים.
כשאנשי איש בושת סופרים עשרות פצועים והרוגים. בין נאמני דוד חסרים "שבע עשר איש ועשהאל".
עשהאל רצה כל כך שדוד ימלוך על כל ישראל. הוא ניסה לרדוף אחרי אבנר. הוא ידע שמה שעומד בין המלכות של כל ישראל לדוד שלו דויד, זה אבנר.
אבנר קולט את עשהאל שרודף אחריו.
הוא קורא לו לחדול מהמרדף כדי שלא יאלץ להרוג אותו.
עשהאל היה מהיר מאוד, מרוב מהירות הוא היה רץ בשדה שיבולים ולא שובר את הקנים!
אבנר רואה שעשהאל מתקרב והוא פוגע בו. עשהאל מת במקום.

הסיפור של עשהאל לא התחיל שם.
יש דעה שהוא היה אחד משלושת הגיבורים השניים בגיבורי דוד.
כלומר, היו שלושה גיבורים שהם היו הכי גיבורים בכל עם ישראל. קראו להם:
עדינו העצני שחז"ל אומרים שזה דוד עצמו.
אלעזר, ושמא בן אגא. (שמות מדהימים, אני חייבת לציין…)
טוב. אחרי השלושה האלו, יש סיפור על שלושה אחרים.
וקדימה לסיפור.

הסיפור היה בזמן מלחמה בין ישראל לפלישתים.
חג סוכות, חם ברמות. והלוחמים קולטים שבשדה שליד המחנה מתחבאים הפלישתים.
לדוד יש רעיון גאון איך להתפטר מהפלשתים.
אממה. הוא רוצה לשאול את הסנהדרין האם הדבר מותר.
לך תשאל עכשיו, כשמסביב פלשתים רבים שמצפים לרגע בו תזוז.
באוהל הפיקוד יושבים גיבורי המלחמה. מנסים להבין איך עליהם לפעול.
"איזה חום…" אומר אחד החיילים, "טוב שיש כאן מים. רק לחשוב מה היינו עושים אם לא היה כאן מים…"
המלך מסתכל לעברו. "בבית לחם, בשער העיר, ליד מקום הסנהדרין יש מים טובים… עכשיו עלינו לחשוב איך נוכל להילחם…"
הלוחמים מקשיבים לרעיון של מלכם. לשרוף את השדה ואיתה ביחד את כל הפלשתים שמתחבאים שם.
הרעיון מעלה חיוך על פני הלוחמים.
"אבל בעיה אחת, איני יודע אם מותר לנו להציל את עצמנו בממון איש ישראלי. ואף אם אתן לו שדה אחרת במקום השדה שנשרוף, איני יודע אם הדבר נכון."
"אבל אותו אחד שהשדה שלו ודאי היה רוצה בשריפת השדה ולא בניצחון הפלישתים." אמר אחד הגיבורים.
"ועדיין, רצונו או אי רצונו של בעל השדה לא יכול להתיר לנו את השריפה…. רק הסנהדרין יכולים לפסוק במקרה כזה…" אל סיום הדברים התלווה אנחה.
"ואל הסנהדרין אי אפשר להגיע…. לא כשהכל מלא פלשתים מסביב…." מוסיף אי מי את מה שהמלך לא אמר.

הלוחמים יצאו מחדר הפיקוד. דוד נעמד לתפילה.
שלושה גיבורים התקבצו בקצה המחנה.
אבישי ועשהאל בני צרויה, ובניה בן יהוידע.
הרעיון שלהם היה פשוט, הם יצאו לדרך, יהרגו את הפלשתים, יגיעו לסנהדרין, ישאלו את ההלכה ויחזרו לדוד המלך. כמה פשוט כמה קל.
"וניקח גם מים מהבאר עליה דיבר המלך. אני יודע איפה היא, המים שם באמת טובים ואם מתרגלים למים האלו קשה להתרגל למים אחרים…." אומר עשהאל.
כמה פשוט וקל.
השלושה נלחמים בגבורה. הורגים כל פלשתי שבא לקראתם.
שואלים את הסנהדרין, שואבים את המים חוזרים למלכם. מאושרים שהצליחו במשימה.

"שאלנו את הסנהדרין, הם אמרו שאסור לאדם להציל עצמו בממון חברו, ואף אם ישלם לו על כך אין הדבר טוב. אבל הם אמרו במפורש שאינם רוצים ויכולים לפסוק הלכה זו לגבי מלך כי המלך פורץ גדר ואין מוחים בו. לכן למלך מותר לעשות את זה."
הם הגישו את המים לדוד, מסבירים לו מהיכן הם.
דוד הביט בהם מזועזע. "אתם סיכנתם את עצמכם לשאול הלכה??? להביא לי מים??? אסור לעשות כזה דבר!"
השלושה עומדים מול מלכם. מתפלאים על מחשבתו.
"את המים שהבאתם נסוך אותם לשם ה'. חג הסוכות היום. ומותר לעשות את זה לשם שמים…"
דוד נעצר, בוחן את השלושה.
"ואת ההלכה שאמרתם… לא נוכל לפעול לפיה. כך קיבלתי מרבי, שמואל הנביא, כל המוסר עצמו למיתה על דברי תורה אין אומרים שמועה מפיו. העמדתם את עצמכם בסכנה עצומה ואסור לקבל את ההלכה שהבאתם.
וגם לו הייתי מקבל את ההלכה, אני מעדיף לנהוג ככל איש ישראל ולא כמלך. ננצח את הפלישתים גם ככה."
והם אכן ניצחו.
והשלושה קיבלו מקום מיוחד בספר שמואל.

אחרי שאני מסיימת לכתוב אני קולטת שסיימתי לכתוב על עוד שלישיה. כי כתבתי כבר על בניה.
זה נקרא סגירת מעגל? שנים?