האם יש תפילה נפרדת לכהנים וללוויים?

אז למה באמת?

לפרק הקודם

סופשבוע טוב לכולן!!
כשאני כותבת לכן אני בדיוק אחרי מבחן שהלחיץ אותי מאוד לפניו, והלחיץ אותי מאוד במהלכו, אלא שבסוף נחתה עלי הארה אלוקית ונזכרתי מה צריך לעשות (פווו). מאחלת לכולכן מבחנים קלילים וחמודים:)

שבוע שעבר דיברנו על הברכות שמברכים לפני מצוות, והיום נדבר על התפילה.
שמתן לב שלא מברכים "על מצוות תפילה"? אבל בעצם, התפילה כולה מלאה ברכות. כמובן לא רק;) יש בתפילה גם המון דברי שבח לה'. היום נתמקד בהם ובקטע הכי חשוב של התפילה – "שמע ישראל".

פסוקי דזמרה. הקטע אולי הכי ארוך בתפילה (חוץ מהקרבנות, אבל זה סתם כי מותר לדבר באמצע…;))
למה אנחנו עושות את זה? למה אנחנו אומרות את כל ה'טקסטים' הארוכים האלה כל יום? מזכירות לעצמנו שוב ושוב את המעלות של הקב"ה ואת העולם המופלא שהוא ברא?

 
בגלל שיש לנו מצווה. "ואהבת את ה' אלוקיך" – צריכות לאהוב את אלוקים… ותכלס – או שאני אוהבת שוקולד או שלא. או שאני אוהבת סגנון מסויים של בגדים – או שלא. אז או שאני אוהבת את אלוקים, או שלא….
לא!
הציווי לאהוב את ה' מתייחס לכל יהודי. וזה סימן שכל אחד גם יכול להגיע לזה. איך מגיעים לזה? פשוט מאוד.
תחשבו שאתן לא אוהבות כל כך סגנון בגדים מסויים. או שאתן נייטרליות, כלומר אתן סבבה איתו אבל לא 'משוגעות' עליו.
ויש לכן חברה שממש אבל ממש אוהבת את הסגנון הזה. ביום הראשון היא חופרת לך שעה "יואו, את לא מאמינה כמה שהבגדים האלה נוחים!" ביום השני היא טורחת להסביר לך מה כל כך מיוחד בגזרה ומה בצורת התפירה גורם לזה להראות טוב ממש על כל אחת. ביום השלישי היא מדברת על הצבעים ואיך שהם מתאימים בדיוק לגוון עור שלך, וכן הלאה…
בסופו של דבר, את תתחילי לאהוב את סגנון הבגדים הזה. את תלכי איתו ותרגישי כמה הוא נוח, כמה הוא יפה, כמה הוא מתאים לך וטוב לך בדיוק.

זה מה שפסוקי דזמרה עושים! אם רק נקשיב להם – נוכל לשמוע איך הם 'חופרים' לנו כמה הקב"ה טוב ומיטיב. איך הוא רק מחפש לעשות לנו כיף ומתוק. ואיך שהדברים שהוא עושה מתאימים ממש ממש לנו איפה שאנחנו נמצאים. ואיך הוא צייר עולם שלם בכזה דיוק ומשגיח על כל פרט שיהיה במקום המושלם שלו. וכן הלאה…
כשמתבוננים בכל זה – האהבה לקב"ה פורצת מאליה!
אנחנו מפנימות שלעבוד את ה', לקיים מצוות – זה הדבר הכי טוב שיש בעולם. הכי טוב לעבוד בכזו עבודה נחשקת עם בוס שרק דואג ומפנק (אם את עובדת כמו שצריך כמובן). ואפילו הדברים המעצבנים נראים פחות, כי הרי ברור שזה טוב! לא יכול להיות שהקב"ה לא תכנן שזה יתהפך בסוף לטובתי.

בחסידות, הבחינה הזו נקראת 'בינה'. בינה מלשון להבין. כשאנחנו מבינות את העולם הפועל סביבנו אנחנו מגיעות מזה לאהבה לקב"ה.

אבל רגע…. התפילה לא נגמרת שם….
אחרי פסוקי דזמרה מגיעים לברכות קריאת שמע.
מה זה קריאת שמע? – קבלת עול מלכות שמיים.

שמע ישראל השם אלוקנו השם אחד – במילים האלה אנחנו מצהירות כל יום שהקב"ה הוא המלך שלנו ואנחנו מוכנות לעבוד רק אותו! שאנחנו מתבטלות אליו לגמרי! מתבטלות הכוונה – בקושי קיימות. בקושי מרגישות משהו. כל ההוויה שלנו מתמקדת בדבר אחד: לעשות מה שה' רוצה.

כשרק רוצים לעשות מה שה' רוצה – אין פה מקום לאהבה גלויה… כמובן שיש אהבה – אבל היא פחות מורגשת, פחות מתלהבת. באהבה הדקה הזו מה שמעניין זה לעשות. הרגשות שלי חשובים פחות מהרגשות של הקב"ה.

ואהבה כזו, באה מבחינת 'חכמה'. חכמה זה כוח-מה. הכוח לשאול מה – לפני שמבינים. כי קבלת עול זה גם בלי להבין. אני לא קולטת בשכל למה ה' רוצה כך ולמה הוא עושה כך – אבל זה לא משנה לי, כי אני עושה מה שהוא אומר לי.
לסיכום:
פסוקי דזמרה שייכים לבחינת הבינה – ההבנה שמביאה אהבה גלויה;
ושמע ישראל קשור לבחינת החכמה – קבלת עול.

ואיך זה קשור לפרשה?
הכהנים והלווים עובדים את ה' בשתי דרכים.
ניחשתן נכון;) חכמה ובינה…
הכהן שייך לבחינת החכמה, ותפקידו הוא להמשיך לבני ישראל את המידה של קבלת עול.

הלוי, שייך לבחינת הבינה, ולכן תפקידו הוא להמשיך לבני ישראל אהבה לקב"ה שהיא אהבה גלויה ומורגשת.
לכן עבודת הלווים היתה בשירה ונגינה – דברים שמרוממים את הנפש.

ועוד דבר מגניב: למרות שהלוי לכאורה יותר נמוך, הוא מי שמקשר בין בני ישראל לכהנים! ממש כמו שפסוקי דזמרה הם הכנה לקריאת שמע, כי בלי להתלהב ו'להשתגע' על הקב"ה – קשה לקפוץ ישר לקבלת עול…

שבת שלום ומבורך:)

מקורות:
ליקוטי תורה פרשת קרח, מאמר ד"ה "עבודת הלוי הוא".

טיפ למעשה בפועל: לבחור, מכל הפסוקים של פסוקי דזמרה, פסוק אחד שאת אוהבת ומתחברת אליו. ובתפילה, להתכוון רק בו (כמובן שאפשר גם ביותר – אבל עדיף להתחיל מפסוק אחד ואפילו חצי פסוק). זה יכול להיות גם פסוק שאת אוהבת כי בדיוק את רוצה שזה מה שיקרה. זה ממש לא משנה.
ומי שעושה את זה במשך שבוע – אני מבטיחה לה קסם:)