דרך ארוכה

פתק 7
חיהלה

זכות הקיום שלי
ב"ה
הדרך שלי להגיע לביטחון עצמי הייתה ארוכה. היום במבט לאחור אני יודעת שכל רגע וכל שניה בחיים שלי, גם הקשים, והרעים, ושלא מגיע לי, והחסרי תכלית, הובילו אותי למקום הזה. ועוד יובילו.
הכל התחיל, אולי כשנולדתי, אבל בכיתה י' זה נורא בלט . הייתי הכל, אבל הכל-
בשביל החברה
והיא הייתה בשבילי הכל.
היא זו שבחרה איתי בגדים. יותר נכון מנעה ממני לקנות בגדים שאני אוהבת. היא זאת שהרכיבה את הטעם שלי, בכל תחומי החיים המגוונים. באיך להיראות, איזה צבע (שעות מבוזבזות בשמש), איזו צורת עיניים, איזו צורת שפתיים, בנושאי שיחה, בבחירת הבעל העתידי, בעדה הרצויה, ותצחקו, אפילו טעם באוכל. פשוט בהכל.
אבל, בכנות אני אגלה לכן, שהחברה הזאת היא. דמיונית. היא הייתה בראש שלי.
וזה הוביל אותי להשוואות, זה הוביל אותי לניתוחי התנהגות מדויקים על מה חושבים עלי, כמה, איך, ולמה. זה הוביל אותי להסתכל לעצמי בעניים (במראה) ולדעת, שיש יותר ממני.
היא הנמיכה אותי, היא הורידה אותי .לפעמים. החברה הזאת, הרגשתי לא אהובה ולא רצויה ולא ,ולא. לפעמים. היו הרכבי אקלים, שפשוט ברחתי מהם, במרדף אחר סביבה מתאימה. כי בכל זאת יש הרבה סיבות בסביבות לאי ביטחון שיש להיזהר מהם, ואין הרבה גורמים לכן. אבל בסוף מצאתי אי ביטחון לשהות בו. תלוי. וכך חייתי לי על ימי מלך.
בחופש התחיל השינוי, רחוק מהחברה בבית היציב. פצחתי בהחלטה נועזת לפיתוח הטעם האישי- כל בגד שבשנייה הראשונה מוצא חן בעיני, אני קונה. גם אם הספקתי להתחרט אחר כך מאה פעמיים, זה לא היה קל. כי הבנתן מה היה עובר לי בראש כן…? אבל החלטה זו החלטה, אין ברירה. לפני מפגשים פעוטים עם חברות (הליכה?) הייתי מתנצלת מראש. וזה היה עובר.. מה שהכי מוזר היה, שדווקא אז התחילו להחמיא לי. נו טוב, לכי תביני אנשים.
ואז הגיעה הישועה בדמות ספר של חיים ולדר ומרדכי רוט, מרשים מאוד כן אבל הוא היה ,לילדים.. הספר הסביר (לימים מצאתי את פרק ג בתניא שהקדים אותם) על זה שאנו מונעים ממחשבות שמובילות לרגשות, וע"פ הרגש אנחנו מתנהגים. הוא גם הסביר על 12 עיוותי חשיבה ודרך נהירה (וצבעונית) להתמודד מולם. ייחוס עצמי, השוואה לאחרים, הכללת יתר, קריאת מחשבות, ומה לא. אחרי תרגול (בדף כן..) זה נכנס לי לראש ומאז רצות לי שם רק מחשבות על פרחים ופרפרים, סתם רק מחשבות הפוכות, טובות, וחיוביות ששיפרו לי את ההרגשה פלאים. זה היה הצעד הראשון.
הייתי מאושרת. את הספר פרסמתי למגדול ועד קטן , בלי בושה. (ביטחון עצמי , כבר אמרנו?)
אבל כנ"ל זה היה הצעד הראשון. התלוי הזה לא עזב אותי. עברנו ביחד בשינוי חד ובוגר לתלוי בהערכה, תלוי בסיפוק, תלוי בעשיה טובה. שעשיה טובה זה טוב, אבל זה תלוי.
ויום אחד הרהרתי, וחשבתי עד כמה אני רוצה וחפצה להיות הכי טובה! הכי אנטי אגואיסטית שאני יכולה להיות. ואז גם הבנתי שאני יותר מקבלת מאשר נותנת בעשיה טובה. וזה אגואיסטי.
דמיינתי בפראות שקושרים אותי באי בודד, לדקל. קושרים את הידיים והרגלים והעיניים והפה, ואז. אני לא מועילה לאף אחד, אני לא הילדה של אף אחד. אני לא כלום. נושפת פד"ח בחופי האיים הקרבים. ואז מה? הקשתי,
מה אני שווה?. תחשבו על זה.
כי את התפקיד שלי יכול לעשות מישהו אחר, אפילו יותר בהצלחה. 'הרבה שלוחים למקום' לא?
וכאן אני הבנתי, תצחקו, מהספר 'עינינו של משיח' של הרב שלום דובער וולף, הספר המחכים, העמוק, והמפעים. אז אני הבנתי מה אני שווה. באותו רגע גם הבנתי שאני ותלוי, נפרד.
ב"ה
לאלוקים שלנו יש המון תכונות, עשר ספירות זה לא רע בכלל. גבורה. אלוקים הגיבור, חסד, הוד והדר. ועוד. אבל וכאן מגיע האבל הגדול, זה רק דרכים בשבילו להתגלות עלינו. הוא מצמצם את עצמו בזה . יש את אלוקים, שהוא למעלה מכל זה , למעלה מכל הספירות, המעשים ,התכונות.
עצמות ומהות.
"בצלם אלוקים נברא האדם"
בהגיון בלי רגש, מה הערך של מי שלא מועיל?
אני רק עושה נזקים, אף אחד לא צריך אותי.
סוף.
"ערך מולד, שאינו ניתן למדידה לא משנה באיזה מעמד ומצב אתה", כך כתבתי לעצמי אז.
ובמילים פשוטות, הערך שלי, הזכות קיום שלי היא בזכות שבורא עולם מחליט שכל העולם לא יכול להתקיים בלי שאקח חמצן שיצרו העציצים בתמורה לפד"ח כל רגע. כן ככה.
גם אם עשית את כל העבירות הזמינות, את כל המעשים שכופרים בכל מוסר בסיסי. להגיד טוב מותי מחיי זה כפירה גמורה.
כל בוקר כשאת אומרת "רבה אמונתך" את מודה מקרב לב לקב"ה על האמון. שדווקא את ולא אף אחת אחרת יפה ומוכשרת פי כמה , את נבחרת לעשות את התפקיד שרק את יכולה לעשות, רק הנשמה שלך. אלוקים מאמין בך, הוא נותן לך חיים כל רגע. בך.
יש בתוכך חלק שהוא למעלה מהכל. למעלה משפיטות החברה הקטלנית, למעלה מנתונים חיצונים, למעלה מתכונות וכישרות. המקום הכי אמיתי בנפש. וזה זכות הקיום שלך.
סוף סיפר, מאז אני קיימת, ממשיכה להתקדם, לעבוד ולרכוש עוד ועוד תכונות בעבודה הפנימית, להשקיע בעשיה טובה ותורמת. אבל מעל להכל אני יודעת, גם ברגע הכי חלש.
יש לי זכות קיום.

שתפי בווצאפ

עוד בנושא
דיאלוג 🤔🤓
ציפור

שמחה

שני הקולות שבאו מן הספסל האחורי באוטובוס היו נרגשים: -יכולנו להיות גדולים- אמ...
תזכורת קטנה..🩷
15

ירוקה:)

השם תגביה אותי עוד, אני רוצה לגבוה". ככה הייתי מתפללת, מבקשת. בקשה אחת, ...
newEmotionIcon_21

מהדורה מוגבלת

ההבנה הזאת שכל השירים, המשפטים החזקים, המילים היפות, שיכלו להוריד לי דמעות. ש...
תווי מכחול /4
new-emotion-icons_36

סימה א.

פרק ד': אופיר הלכה, ועל אף שאין ילד נוסף היום שצריך לבקר בקליניקה, עדנה נותרת...
בחיים. לא.
newEmotionIcon_22

מאטי

לא מפריע לי כלום כמעט. מאז שדיברתי טיפה, ויצא לי שטף. במקום לשתוק הקאתי מילים...
אהבה ללא אינטרס
72

מושקי

אישה ניגשה לרבי ושאלה אותו, רבי. זה ממש קשה לי, שאני מסתכלת על אנשים, על חברי...
להשיג את השעון...
icon_set_3_48

נחלה

בערב יום העצמאות, שחררו אותנו, ילדות כיתה ד'. בשעה בערך-12:30. אז עלינו על הה...
כי תשרי זה מהות
72

באה בשלום

והנה ממש כמו בסיפורים המונית מתקרבת ל770 עומדת ולא מעכלת שאני כאן סווענסווענט...
פוסטים חדשים
יֵשׁ, אִם. טוֹוֶה.
פרח

עיניים של ים

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּרְגִּיעַ לִרְאוֹת, אִם אַתְּ רְגוּעָה. יֵשׁ דְּבָרִים שׁ...
להפוך למישהי שאת לא
newEmotionIcon_22

הלוואי ולא

כאב זה להפוך למישו שאתה לא? ואנחנו הבעיה כשאין פיתרון? לזכור על מה נלחמים בשב...
נשימה.
24

שולינקה

הִבַּטְתָּ אֶל הָאֹפֶק הֵם שָׁמְעוּ אוֹתְךָ: נוֹשֶׁמֶת, נוֹשֶׁמֶת. הִתְקָרַבְ...
חברות, אני, והאתר
חיתוכי-אייקונים-ריבועים_38

אנוכי:)

יש לי כמה שאלות: 1- יש לך משתמש נוסף באתר שבו את משתפת? 2- חברות שלך יודעות א...
מקום לפרוק_3
167192224363a7824363fb6

ניילונית

היי שותפות! זה בדיוק המקום שלכן לפרוק:) והפעם בסגנון קצת יותר קליל, כסףף שפכו...
ממלכה לחיים 61
newEmotionIcon_03_48

רעואל

"כאשר עומדים מול אויב הרוצה לראות את דמך ודם עמך נספגים באדמה – אי...
newEmotionIcon_03_54

מישהי

מתי חברות טובה נקראת קשר בריא ומתי היא חוצה את הגבול?
ככה?
167192228263a7826a5c514

LOVE

לא נראלי שכל לב שבור הוא לב טוב אבל כל לב טוב הוא שבור..?

18 תגובות

    1. חחחחח מסכנה מה נטפלו לזה
      חיהלה את גדולה מהחיים באמתת!!! מישהי כתבה את זה בפוסט אחר וזה פשוט התאים לפה;)
      מדהימה את!!

        1. שם זה דבר לא פשוט ומאוד עמוק, ובתור אחת שהחליפה, אני יכולה לומר שזה היה קשה לי. כן אפילו שזה רק באתר, זה שינה לי ממש את הסגנון. לשנות שם בגלל סיבה כזו שולית ומחמיאה זה מחיר כבד מדי, לדעתי.

  1. חיהלה את כותבת מהמם!!!!! ממש העברת את התהליך בפוסט אחד… אהבתי!!!! תמשיכי לכתוב! מחכה לעוד!!! וחברות למה החלטתם שהיא חיהלה מהפוסט 'טינייג'רית'??? אני לא ישקר ויודה,שגם אני חשבתי על זה קצת- אחרי שכתבו על זה, אבל למה החלטתם שזאת היא????

    1. חח היא כותבת כדי שאותו אחת תקח אותה כבר למשפיעה..
      סתם??
      חילה קבלי באהבה..כותבת מושלם⁦❤️⁩
      גמאני כבר צכה להתחיל תדרך ארוכה שאת עברת

  2. אני לא יסגיר את עצמי סופית אבל השם המלא שלי הוא לא חיה מושקא מסיבה שאנחנו לא קוראים בשמות של סבתות שבחיים בה?? וחחח אתם חמודותתת לקחתי את הענין של חיהלה כמחמאה גמורה?? ותודה לכולםם❤❤❤

    1. חחח מצחיקות!!!! ברור שלא חשבתי שלקחחם בירצינות:-):-) אבל כמו שאומרים, בכל צחוק יש טיפה אמת(!)… מה גם שראיתי שיש כאן שותפות שיודעות "לקרוא" בין השורות… מעבר… אז חשבתי שאולי עלו כאן על משהו…;) בכולופן זה באמת מחמאה חיהלה!!!;-):-)

  3. וואווו את מהממתתת איזה דרך!!
    אבל המפשט האחרון נראלי צריך להתחלף ב"יש לי למה להתקיים"
    אל תקחי אתזה כפגיעה סתם זה מה שנראלי מתאים לסיום..
    את מהמתתת וכותבת מושלםםםםם
    אהבתי את הסגנון כתיבה שלך:)

    1. דווקא זה הכי מתאים! חיהלה בעצם מודיעה שיש לה עצמה- לטעם שלה, לרצונות שלה, למחשבות שלה- יש לה זכות קיום!!

  4. טקסט מאוד עמוק, מצריך קריאה בעיון. שימוש במקף/ פסיק יכול להחליף בהצלחה נקודות מסוימות. בפראות, אגב.
    מאוד נהניתי! מעולם לא היה לי מחסור בביטחון עצמי, אבל הבעיות שהצגת כאן יחד עם הפתרונות לאו דווקא קשורים לביטחון. תודה ששיתפת אותי במידע הזה, מועיל ביותר!

  5. כתיבה יפהפייה! אהבתי שהחברה זו את… חח
    מסר מרגש מאוד. הגעת עד למקום הכי רגיש בלב שלי. המקום שתוהה מה הערך שלי. המקום הכאוב ממי שאני, וממי שאני לא…
    תודה ענקית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תגיות פופלריות