דיאלוג 🤔🤓

שני הקולות שבאו מן הספסל האחורי באוטובוס היו נרגשים:

-יכולנו להיות גדולים- אמר קול א' ברגשה.
-גדולים, אדירים- אישר קול ב' בצער.
-יכולנו להיות דוגמא לעולם כולו.
-להיות סמל, מופת.
-למה שאומה קטנה יכולה להגיע.
-אל תאמר "אומה קטנה", אומה בעלת היסטוריה ארוכה וגיאוגרפיה רחבה.
-כל העמים יכולים היו להביט בנו בקנאה.
-חבל, באמת חבל.
-גם אתה חושב שזה לגמרי תלוי בנו?
-אני בטוח! לו רק רצינו.
-לו רק עשינו את המאמץ. לו לא הסתפקנו בקטנות, בהישגים של כלום.
-כן יכולנו להפתיע את כל העולם.
-הוא העולם, היה פוער פיו בתימהון.
-מהערצה!
-שמע, בסך הכל אנחנו יושבים וחולמים על מה שיכול היה להיות.
-יש לנו ברירה? – כשהמציאות היא כל כך מדכאה, בורחים אל ההזיה ואל החלום.
-מה אפשר לעשות גדי לממש את החלום הגדול? הנכסף הזה?
-קודם כל צריך שתהיה התלהבות.
-של מי?
-של כל העם מקצה אל קצה.
-עוד!
-צריך שנקדיש את מיטב משאבינו. את כל יכולתנו, את כל מרצנו- כדי להיות גדולים מובילים.
-אבל יש אנשים שלא אכפת להם.
-לא צריך לשים לב אל נמושות.
-כל אחד שקוע כאן ברצונות שלו: דירה, מכונית, זה כל מה שמעניין אותם.
-אל תגיד, יש רבים אחרים.
-אבל כשאני מעיין בעיתון, בחדשות, כלימה מכסה את פני.
-תראה, לא צריך להתייאש, הייאוש הוא האסון הגדול ביותר.
-אבל כבר יותר מארבעים שנה שאנחנו הולכים מדחי אל דחי.
-חוץ מכמה נצחונות מזהירים, שבהם הוכחנו את יכולתינו.
-אל תהיה ילד, אתה חושב שבדור הזה עוד יתחולל המפנה?
-בדור הזה. זה תלוי לגמרי בנו.
-העם שלנו יוכל?
-יוכל. כוחות עצומים גנוזים בו.
-אשר המאמין.
-ואוי למתייאש.
-מי יכול להושיע?
-כולם: הממשלה, משרד החינוך, המורים בבית הספר, הספרות, העיתונות, כל מי שיש לו כוח השפעה,
על הדור הצעיר במיוחד, יוכל להטות כתף למשימה, לחלץ את העגלה מהבוץ,
להתחיל עידן חדש, של תנופה, של צעידה בראש, של הישגים מופלאים.
-ואתה, באמת, חושב שזה יקרה?
-אין ספק. יום אחד זה מוכרח לקרות: הכדורגל הישראלי יגיע אל רבע הגמר.
…
מה אומרת?