גלגולים

תעלה
♪♪♪
התו הצורם ההוא
שניגנתי על לוח ליבי לאורך שנים
הולך איתי עוד, בחשש מבט

הטעם המר ההוא
שהורג את הדרך שלפניי, בכל פעם מחדש
נזרק לשׁוּלֶיהָ, ואיננו עוד

בין הקצב הרועד, אני מרשה
דפיקות החרב על דלתי מעירות:
קוראות לי בבוקר של מחשבה

להיות, לא להיות, או שמא
שמא להיות מחדש

להעז לשנות
⟳