גיל ההתברגות / 7

והפעם: שפה דבורה ושפה כתובה.

לפרק הקודם

לפרק הבא

יצא פה למישהי בקהל לחוות את החיים שלה הולכים לקראת סיומם?

זה קרה לי השבוע, ואם יש משהו שאני לא ממליצה עליו זה זה.

יצאתי לתומי ובצדקותי הרבה למבצע נש"ק עם רחלי חברה שלי.

עכשיו, עזבו את העובדה המביכה שהמאבטח בכניסה לקניון שאל אותי מה יש עלי, ועניתי לו "נש"ק".

עזבו גם את העובדה המביכה הנוספת שפניתי למישהי ובטעות יצא לי "שלום, מעוניינת בנש"ק?" ומסתבר שהצעתי אמצעי לחימה למוכרת ערביה בחנות…

בקיצור, עזבו את כל הקטע של הנש"ק.

כשסיימנו לחלק את כל הנרות (ואם זה היה נשק אמיתי, כל תושבי העיר היו מוגנים מכל אירוע בטחוני) קיבלתי הודעה מאחותי מושקא: "את בבית?"
אז תוך כדי שהחזקתי את השקיות מהקניות (כי מסתבר שלא רק חב"דניקים עושים מבצעים, אלא גם קניונים) ותוך כדי שאני מנסה לשאוב עוד טיפות אחרונות של אייס קפה (6 שקל לכוס קטנה!! חוצפנים!) סימסתי לה: "לא… אני יחזור עוד חצי שעה בערך…. ואת לא מבינה, קניתי שתי חולצות מה זה יפות!!! הם עלו לי רק 50 ₪ כל אחת!!!".
ופה הסתיימה השיחה שלנו.

זאת אומרת, לפחות ככה חשבתי..

.

כשחזרתי הביתה, גיליתי את מושקא עם מבט ששמור לרגעים מאוד ספציפיים, ואני חושבת שהתיאור המדוייק למה שחיכה לי ממנה בבית היה 'מבט רושף', או 'מבט מצמית' או משהו כזה.

בקיצור, חבל שלא היה לי נשק אמיתי להתגוננות כי הרגשתי איך אני מריצה ברגעים האחרונים שלי את כל מאורעות חיי, ואז נזכרתי כחלק ממאורעות חיי, לקחתי לה היום מהארון את אחת החולצות היותר אהובות עליה, ולפני שיצאתי מהבית היא התלכלכה מקטשופ שהגיע הישר מאחי שימי שממש בער לו בנשמה לגעת בחולצה כשהידיים שלו מלוכלכות.

אין לי מושג איך היא גילתה על החולצה כל כך מהר, הרי הטמנתי אותה בתוך הר של כביסה (שלא חסרה לנו בבית) ובחיים לא הייתי חושבת שאחותי המהוללת תנבור בערמות בגדים.

.

אבל אז מושקא פתחה את הפה שלה, והבנתי שלא כדאי לי להתוודות על החטא שעשיתי, כי היא בכלל לא יודעת מכל הסצנה של החולצה והקטשופ.

"אמא תלכי היום לעבודה" אמרה מושקא.

"מה?!" עניתי לה

"את לא שמעה מה אמרנו? אמא תלכי היום לעבודה".

"מושקא, הכל טוב? להזמין מד"א או משהו כזה?"

"טוב די נמאס לי מההצגות אני אדבר איתך ישר ולעניין" היא אמרה לי והמשיכה: "את כתבת לי היום בהודעה "אני יחזור", ואני ממש מקווה שלימדו אותך לדבר עברית. אבל במקרה שלא, אני עושה לך עכשיו שיעור מזורז"

לא אלאה אתכן בפרטים, אבל למי שלא יודעת עברית, מסתבר שממש לא כדאי ללמוד את השפה הזאת דרך סמינריסטית נלהבת שמעבירה עליך את כל שיטות ההוראה שהיא למדה.

בקיצור נמרץ, מערכת הפועל בעברית הוא דבר מורכב. פועל מתחיל משורש, ובהתאם לגוף ולזמן, נוספות אותיות אחרות בצורה תבניתית. כך שכל הפעולות של גוף ראשון רבים בעבר, יהיה כך: ראינו, הלכנו, שמענו, צחקנו וכן הלאה, מה שאומר שאותיות השורש נמצאות ברצף אחת אחרי השניה, ולאחריהן האותיות המוספיות נ', ו'.

עכשיו, כשגוף אני יחיד (משמע 'אני') וזמן עתיד נפגשים, תהיה אות מוספית א' בתחילת המילה (כחלק מאותיות אית"ן ששמורות לפעלים בזמני עתיד) מה שייצור לנו את המילים אראה, אלך, אשמע, אצחק וכן הלאה.

לכן, אני אלך, והוא ילך.

ולא הגיוני לכתוב 'אני ילך' כמו שלא הגיוני להגיד 'אני שמענו'.

.

"ועכשיו נעבור לחלק השני שרציתי לדבר איתך עליו"

ואז חשבתי לעצמי, שזהו. באמת נגמרו לי החיים. היא כן גילתה על החולצה, רק החליטה כנראה משתי סיבות עיקריות, ליידע אותי בכך רק לאחר השיעור המזורז (או שלא) שהיא העבירה לי בשפה.

סיבה א', כי כאשר אעלה למעלה לגן עדן, כנראה אצטרך להשתמש שם במיומנויות הלשוניות שהיא לימדה אותי.

סיבה ב', כי אם יש לה עכשיו אפשרות להציק לי בכמה דקות האחרונות שנשארו לי עלי אדמות, למה לא לעשות את זה?

"כל הכבוד שעשית מבצע נש"ק. בטח כל אישה שחילקת לה ערכה, מאוד שמח על זה"

"אעאעאע נו מה את רוצה ממני עכשיו????"

"תנסי לחשוב לבד איפה נמצאת הטעות, ואגב תגידי לי תודה, כי במקום לתת לך עוד הרצאה על הראש, אני משתמשת במיומנות חשובה שנקראת 'לומד עצמאי'".

בקיצור, מסתבר שצריך להקפיד מאוד על זכר ונקבה, וכתבתי לה שקניתי חולצות יפות והם עלו לי בלה בלה בלה שקלים. אז לא. חולצות זה 'הן'.

אז תשננו- נקבה: הן, זכר: הם. מאוד מאוד חשוב.

ואז מסתבר שהייתה לה הרצאה קצרה (קצרה במונחים שלה) על חשיבות של סימני פיסוק ("אם תשתמשי בפסיק תוכלי לא ללחוץ אלף פעמים כמו משוגעת על הפלאפון ולעשות לי מליון נקודות בהודעה")

.

אז כעונש, או משהו כזה, הייתי צריכה להגיש לה עבודה מסכמת. הודעה מחודשת ומשופצת לפי כללי הכתיב הנכונים. וככה זה יצא:

אחותי הנאה והדגולה, שלום רב.

מה שלומך יקירתי? כיצד המרגש?

הו, במידה ושאלת, שלומי טוב.

לא אלאה אותך בפרטים. איני רוצה לייגע את עיניך הקדושות ולאמץ אותן יתר על המידה בהבטה דרך מסך הטלפון.

אי לכך ובהתאם לזאת, אכתוב את דבריי בתמציתיות, ואקווה כי המסר יועבר באופן המיטבי.

הנני עכשיו בדרכי חזור ממבצע נש"ק אשכר הנחיל לנו כ"ק אדמו"ר. לפתע, עיניי נתקלו בחולצה יפה ומרשימה על אחת מבובות הראווה שבחנות 'זארה'.

נכנסתי על מנת להביט במחזה המופלא. או אז נתקלתי בתווית המסמנת כי עלותו של מוצר זה הינו 50 ₪ בלבד.

התרגשתי קמעא, הזלתי דמעה של שמחה, וחיפשתי עוד חולצות נאות בקרב החנות.

לבסוף רכשתי שתי חולצות. הן מאוד יפות, וכל אחת עלתה לי במחיר שציינתי למעלה.

מקווה ששלומך טוב, אוהבת ומתגעגעת,

אחותך הקטנה והכסילה.

.

השקעתי בהודעה הזאת בערך שעה.

כתבתי ומחקתי שוב ושוב.

אבל מסתבר שאת מושקא ההודעה הזאת לא ממש הרשימה, והיא החזירה לי את ההודעה הבאה:

אחותי הקטנה והכסילה שלום.

מקווה ששלומך טוב.

גם אני אקצר את דברי, מכיוון שקצרה היריעה מלהכיל את כל אשר הנני רוצה למסור לך.

בבוקר שמשי ומופלא זה, פתחתי את ארון הבגדים שלי על מנת לחפש את החולצה האהובה עלי.

אך אויה! לא מצאתי אותה.

כאחוזת אמוק הסתערתי על ערמת הכביסה, ובעודי נוברת בה, צצה אל מול עיניי הקדושות החולצה, וכתם אדום מתנוסס עליה.

אוי, מה רב הוא הזעם שהנני חשה כלפיך.

מקווה שתחשבי על דרך כיצד להציל את החיים שלך.

ממני, אחותך הגדולה והזועמת.

.
אז… יש לי כמה מסקנות מכל הסיפור הזה.

דבר ראשון- לא לוקחים דברים בלי רשות, על אחת כמה וכמה כשמדובר באחות גדולה.

דבר שני- זה לא מגניב ולא אינטליגנטי לכתוב כמו עולה חדשה, שלא יודעת מה ההבדל בין זכר לנקבה ובין הפעלים השונים (ואם תשאלו את מושקא, כתיבה נכונה עוזרת בעבודות בסמינר, ומרשימה את כל מי שאת מתכתבת איתו)
דבר שלישי- אל תתביישו לתקן את החברות שלכן. מקסימום לא ישארו לכן חברות ואז לא יהיה לכן את מי לתקן (וזה כולל את העובדה שאפשר ורצוי לתקן את הטעות הנפוצה, שלא כותבים 'מישהוא' אלא 'מישהו', וגם את העובדה שלשים נקודה בסוף משפט או להשתמש בפסיקים מידי פעם, עושים רק טוב לבני האדם אשר על פני האדמה).

דבר רביעי- תחביר נכון לא סותר את העובדה של כתיבת סלנגים (הרבה יותר מגניב לכתוב "אני אלך איתן ותבואי יותר מאוחר. סבבה?" מאשר "אני ילך איתם ותבואי יותר מאוחר……… סבבה?").

.

אז בקיצור…

עברית שפה קשה.

אבל איך אומרים?

קשה יש רק בלחם, וגם אותו אוכלים.