גיל ההתבגרות: ברוגז!

לגיל ההתבגרות,
שלום לך
מכתב זה מיועד לכעס שלי עלייך
ואני הולכת להתחיל לשפוך את זה עכשיו
אתה מחליף לי מצבי רוח
יום אחד אני במצב הכי שמח ואז פתאום בערב נמאס לי ואין לי כח לכלום, לכן אני מעדיפה לא להפגש עם חברות ואם אני כן אז אין לי מצב רוח
או ההפך, יום שלם אני בדיכאון ועצבנית – עד הערב.. ואז מתחשק לי כל כך לדבר עם חברות ולהפגש אבל הם לא יכולות..
אני נכנסת למריבות עם חברות ולמחרת אנחנו כבר השלמנו ואנחנו בסטיות
וזה קורה 10-20 פעם ואז פתאום אתה מחליט שדווקא ביום הכי נעים שלי אתה הולך לתת לחברה שלי מצברוח גרוע ואז אני גם מתעצבנת והופה נגמר החברות.
מה נראה לך?! שזה הוגן?
ואז אני יושבת בחדר ודווקא אז אתה בוחר לתת לאחותי מצברוח של "יאלה בא נעצבן אותה"
מנסגר?!?!?!
תפסיק עם השינויי מצברוח!!!!!!!

בנושא אחר – שינה
יום אחד אני מחליטה שמחר אני קמה מוקדם
ואתה צוחק לעצמך צחוק מרושע "חכה חכה מה אני אעשה לך"
ובבוקר אני ישנה למרות השעון מעורר (או יותר נכון החמישה שעוני מעורר) ומתעוררת ב12
וכך גם ההפך:
יום חופש, והולכת לישון מאוחר כי בכל מקרה אין לי לימודים ואני יכולה לקום מאוחר
אבל אתה עדיין מנסה לעצבן אותי וחושב לעצמך "מחר אני אעיר אותה בחמש וחצי בבוקר מואהאהאהאה"
וככה זה באמת
והלך עליי כל השינה

נושא הבא: איך אני בכיתה
עד כיתה ה/ו אני בטוחה שכולם אוהבות אותי – עד שאתה צץ לי לחיים ואומר "יו זה לא טוב שיש לה עמדה טובה בכיתה"
ואתה מחליט כי אתה אוהב לעשות כאלה דברים, לפתוח מריבות כיתתיות שיגרמו לכל העולם כולו לשנוא אותי
ואי תודה
ואז אתה גורם לי עד החתונה שאני לעולם לא ארגיש בטוחה בעצמי אם אני לא ליד החברות הקרובות.

אז הנה, מכל הלב בבקשה
אנא ממך
תפסיק להיות מעצבן!!! (יש אפשרות כזאת?)

מלא תודות,
מחכה למכתב סליחה,
כפי שנאמר – מצב כפית