לפעמים, כשיש לה זמן לחשוב, היא מגיעה לתובנות חכמות. ממש כמו זו שיש לה עכשיו: מה הייתה עושה אילו לא היו מחליטים אי-אז להפוך את התחבורה בירושלים לירוקה יותר?
הרכבת מתקרבת בקול דנדון מזויף, פוערת דלתות.
נדחקת בין אנשים ועמים, בולעת את הנוף המוכר, היפה.
הנייד שלה רועד בתיק. זו בטח רבקי, מעדכנת אותה בכמה מילים שהיא מחכה לה. אין לה עצבים להוציא עכשיו את הטלפון, בשביל לספר לה שעוד כמה דקות נזכה להיפגש שוב.
כמה דקות נסיעה והיא יורדת. אותיות ענק של 'אי לוב ג'רוזלם' קורצות בשובבות לב אדום מחייך. כמה טיפשי זה לתקוע שפה זרה על יד חומות והיסטוריה של עם אחר.
הטלפון מאותת שוב. פותחת, קוראת.
רבקי צריכה אותה. היא ממהרת, מצטערת שלא ביכרה אוטובוס מזהם על פני רכבת. יש לה כמה דקות צעידה.
היא מגיעה חמש דקות אחר כך, מתנשפת מעט. "רבקי?"
הנערה מסתובבת עליה, עיניים ריקות. "היי".
מילי בולעת את הרוק. "רוצה שנתיישב? יש שם ספסל." היא מעשית.
רבקי מהנהנת בכבדות. לא אכפת לה מכלום.
הן מתיישבות על ספסל העץ, שקרש אחד ארוך שבור בקצהו.
שותקות.
השתיקה של מילי מכילה. לא מלחיצה. רבקי מתרפה לאט, נושמת.
"מילי…" היא שואפת אוויר, פולטת.
מילי מחבקת אותה. "רבקי. יש אלוקים בעולם. הכל יהיה בסדר."
היא עוצמת עיניים. "נראה לך שיש סיכוי כזה?"
מילי מחייכת. "יש, בטח". סתם כדי לפזר מילים ורוגע. היא לא מכירה סיכויים.
רוח קרה נושבת פתאום, סתיו.
הן מצטמררות יחד, דוחקות ידיים לכיסים. ושוב- שותקות.
מאיפה יש לה את האומץ הזה. את הכוחות. היא מתמודדת בדברים הרבה יותר קשים ממני. למה אני סתם מתבכיינת. אין לי כוח אפילו לחשוב על עצמי. על כל הבעיות שאני גורמת לעצמי. אני מרגישה דפוקה.
המחשבות שרצות לה במוח נותנות לה חשק לפתוח את הסכר. ממטרים שיזרמו, ישטפו פנים ריקות.
ליד מילי היא מרגישה בנוח.
הכל כל כך מוזר. איך בכלל נהייתי חברה שלה? ולמה אני מרגישה שאני אוהבת אותה.. יותר מידי?
ולמה… למה שוב משתוללת בי האש?
היא נושפת. דוחקת הכל הצידה. נועצת עיניים ירוקות בחום ערמוני שמולה.
"מה.. מה שלומך?"
הן זורקות מילים לאוויר.
מעבירות נושא לעניינים אחרים, רגועים.
מעל פני השטח הן מפתחות שיחה נחמדה.
אם היו מצמידים להן מכשיר האזנה, היו שומעים פטפוטים רגילים.
אבל העיניים, מדברות כל כך הרבה.
ורבקי מתקשה להכיל את האש המשתוללת הזו, הזרה.
מחשבות מוזרות שהיא מיד מדחיקה. אולי תחשוב עליהן בלילה, במיטה.
היא אוהבת את מילי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
3 תגובות
אהבתייי
תמשיכי לעלות!
אודיהה!!!
כבשת אותי עם הכתיבה שלך… כבשת.
קראתי בשקיקה, בריתוק. יש לך את זההה
אמאלה
זה היה מפחיד עכשיו
מלי מודעת לזה??