בנות נוער – זה החיים. /ראיון חדש!

שבוע טוב שותפות!

המוצ"ש אנחנו מפרסמות בשעה טובה את הראיון עם חני ירס.

היא מטפלת בפסיכודרמה, מתמחה בנשים ונוער בסיכון, מוסרת סדנאות לבנות ולצוותי חינוך.

לפני מספר שנים היא היתה משיבה פה באתר המתוק שלנו. ובכלל הייתה (ועדיין) שותפה בהמון פרויקטים מדהימים.

בקיצור, היא חיה את הנשים והבנות בדור הזה, מכירה שאלות ותשובות שמעסיקות אותן – והכל ממש ממש מקרוב.

וחני מתראיינת אצלינו הפעם. תודה חני, שהסכמת לקרוא את השאלות שלנו ולהשיב עליהן בנפש חפצה! מעריכות מאוד.

קריאה מהנה!

יש לך רעיון חדש למדור "רק רציתי לדעת"?

שלחי למייל המערכת: postimshutafot@gmail.com

איך התחלת להיות פסיכולוגית?

למדתי הוראה ואחרי 3 שנים הרגשתי שזה לא המקום שלי. אז פרשתי והתחלתי ללמוד פסיכותרפיה הוליסטית ובעקבות קורס של פסיכודרמה, ידעתי שזה הבית שלי. ואז הלכתי ללמוד את זה במקום רציני.

מה את חושבת על גיל ההתבגרות? למה בחרת לעבוד עם הגיל הזה?

משוגעת על גיל ההתבגרות. יש בו עוצמות שאין בשום גיל. כשנערות מאמינות במשהו הן הולכות על זה "בלי לראות בעיניים". תדיר על לשוני שאנחנו, כלומר הדור שלנו, כבר זקן מידי להביא גאולה וזה אתן שתביאו אותו

תמיד ידעת שתעבדי בזה, או שבכלל בתיכון חשבת שתעשי משהו אחר בחיים?

דווקא חשבתי שאהיה סופרת ומורה. והגעתי לפסיכותרפיה בדרך מעניינת ומאד מושגחת.

עד כמה זה חופר שמטופלת מתקשרת בין המפגשים (לא יותר מפעם אחת)? ומה זה אומר עליה?

אני לא עונה לטלפונים בין מפגשים. אבל חופשי מרשה לסמס לי ולשלוח וואצאפים. לא מתחייבת לענות. מתחייבת לקרוא. וזה יכול לקחת אפילו יום או יומיים עד שאקרא ועד שאגיב.
חושבת שכל מטפלת מייצרת את הגבולות הנכונים עבורה והם לא שייכים למטופלת הם שייכים למטפלת. מטפלת אחראית על גבולות, מטופלת מוזמנת לנסות אותם ולבדוק אותם. לכן מטופלת אף פעם לא תהפוך חופרת כי מטפלת מאפשרת מה שנכון ומדוייק לה.

יש בנות שמגיעות עם סיפורים קשים מאוד, ויש שלא והם יושבות ובוכות שהם לא שורדות. את שונאת את הסוג הזה?

אחד היכולות המקצועיות שלי כחסידת חב"ד, זה כשיושבת אצלי מטופלת אני מרגישה את הנפש אלוק ממעל ממש שלה שרוצה את קרבת השם. אחרת לא היתה כואבת כל כך את המרחק. מרחק מהשם זה מרחק מעצמי זה מרחק מאחרים. ומאחורי כל סיפור הכי קשה שיהיה, יש סוד אלוקי שמסתתר. והעבודה לגלות אותה היא לא תמיד קלה, אבל היא חד משמעית נמצאת. אז העבודה הגדולה היא להתחבר.
ואז, אם אנחנו מתחברות 2 אלוקיות נגד בהמית אחת, זה בחיים לא יהיה קשה. כל קשר דורש עבודה. ואם אנחנו עובדות, אנחנו נקשרות. ואם אנחנו נקשרות, יש רק אהבה שמנצחת את הכל.

ולמה זה קורה שבן אדם עם נתונים טובים, מרגיש ככה?

השם הוריד אותנו מתחת לכסא הכבוד. היה לנו שם טוב. מוגן. עטוף. בעצם הירידה לכאן לעולם יש כאב. ואפילו אם יש נתונים טובים, הכאב קיים. כאב הרצון לקשר בחזרה. העולם למעלה הוא עולם מאוחד. העולם שלנו הוא עולם הפירוד.  לכן אפילו אם כל הנתונים שלי הכי טובים, כואב לי המרחק. בטיפול עובדים למצוא דרך להרגיש מחדש את החיבור האלוקי, את החיבור לעצמי, את החיבור לקשר הטיפולי, ואז הנפש מצליחה להתחבר לאיחוד שהיה למעלה ואז אפשר להרגיש שוב עטופה ומוגנת ואז יש יכולת להרגיש ולשמוח בנתונים הטובים.

מה עושים שהטיפול היה הדבר האחרון והייתי בטוחה שהוא יוציא אותי מכל הסיבוכים אם עצמי…וקצת התבדיתי.. אני מרגישה קצת בלי תקווה כביכול.

מנסים שוב. יש כל מיני מטפלות וכל מיני סוגי טיפולים וצריך למצוא מישהי שמתחברים אליה ושמרגישים שדרכה אפשר יהיה להחזיר את התקוה

תגידי, להיות מטפלת ופסיכולוגית וכל זה, זה עוזר עם הילדים שלך או שהם אומרים שאת חופרת?

צריך לשאול אותם 😉
בגדול אני כמו כל אמא. לפעמים מבינה יותר. לפעמים מבינה פחות. יש פעמים שאני חופרת ויש פעמים שאני בקריזה ויש פעמים שאני מושלמת (בעיקר כשהאוכל יוצא לי פצצה ויש ילד רעב באזור) ויש פעמים שאני עושה להם פאדיחות ויש פעמים של תחושת אחוה ושמחה. אולי הדבר היחיד שמבדיל אותי מאמהות אחרות, זה שאני יותר ערנית לתהליכים ויודעת לספר להם על התהליכים של עצמם.

מה הכי כיף לך בעבודה שלך? לדעת סודות של אנשים זה כיף?

הכי כיף לי לראות נערות מוצאות את הכוחות שלהם ומתחילות להשתמש בו.
כולנו (כן גם אני) לפעמים תקועות ופתאום כשפורצים לגאולה פרטית, זה דבר מרגש ששווה בשבילו הכל.
לדעת סודות של אנשים זה אחריות ואני לוקחת אותה.
אני אוהבת אנשים אז אני אוהבת את סיפורי החיים שלהם.

אני ממש רוצה ללכת לטיפול אבל מתביישת מההורים שלי. יש לך עצה איך משכנעים אותם או מסתירים מהם????

עד גיל 18 אסור למטפלת לקבל ללא ידיעת הורים. אז להסתיר לא שייך.
ובענין הבושה חושבת שזה עבודה פנימית שאפשר וכדאי לעשות. הרי טיפול הוא לא למסכנים ולאנשים בעייתיים ולדפוקות. טיפול נועד לכל אחת שרוצה לחיות חיים איכותיים ומודעים יותר. להרחיב לעצמה את אפשרויות השחרור הפנימיים ולהביא לידי פוטנציה את מלא כוחותיה קדימה.
אם מגיעים מעמדה כזאת, אין מה להתבייש.

מסכימה לספר על שאלה שהיה ממש קשה למצוא לה תשובה באסק מי?

אני לא עונה תשובות באסק מי, אבל עזרתי להקים אותו

את באמת חושבת שלענות תשובה בכתב זה עוזר לבנות? למה לא לשלוח אותן לשאול פנים אל פנים? ומה בנות רוצות לדעת באופן אנונימי ולא מקבלות תשובות מהסביבה (למשל)?

מאמינה ששווה לעשות כזה ראיון עם מישהי מאסק מי. יהיה מרתק 😉

יש לי לפעמים כמו זרם חשמל שעובר בגוף וזה קורה שאני חושבת על דברים מאד ספציפיים. יכולה להסביר מה זה?

שאלה ממש מעניינת! המח שולח אותות חשמליים לגוף בעקבות חוויות. והמח לא תמיד יודע להבדיל בין מה שהיה פעם למה שמתרחש בהווה. כלומר אני יכולה להיזכר באפיזודיה מביישת והזיכרון יגרום לי עכשיו להסמיק ולהתכווץ. ככה גם זרם חשמלי יכול לנבוע מזיכרון ששם הרגשתי זרם חשמלי או דמיון שמעביר חוויה לתחושה.

איזה נושא הכי מעניין בנות היום?

חווה בנות רוצות לדעת איך להביא לידי מימוש את מלא הפוטנציאל הטמון בהן. חווה אותן רוצות לדעת המון לגבי עצמן כדי לגבש את זהותן. חווה אותן מחפשות את האמת כדי להתחבר ברמה רגשית ולא רק שכלית לעצמן ולקב"ה. ובעיקר בנות לא מוכנות לוותר על אמת כנה בלי מניירות ובלי נצנצים. בקיצור אין על נערות חב"ד. אין!

מה עוד תרצי לומר לנו לסיום?

שאני חושבת שרק אתן תוכלנה להביא את הגאולה.
א. הסטרא אחרא מרגישה שקץ הגלות הגיעה והיא מפעילה את כל כוחותיה, בלי שום מעצורים, ליצור עולם נמוך חשוך ומבולבל. ולראות שבתוך המקום הבלתי אפשרי הזה, אתן נמצאות ונלחמות כמו אריות לקום כל בוקר מהתחלה. להגיד מודה אני. לבדוק מחדש איך אפשר לקום מהביצה של הגלות לעולם של חיבור, אז רק לכן מגיעה הגאולה.
אנחנו חיינו בדור יותר ברור ויותר קל ולא היה לנו כמעט כלום מההתמודדויות שלכן היום.
אז אם מתוך החושך בא האור, אתן הנאבקות בו, תביאו אותו.
ב. אני ועולם המבוגרים סביבכן חיינו רבי וראינו רבי והסתמכנו על רבי.
וזה קשר מוגבל ויש בו מימד דק מן הדק של אינטרס.
אתן
שחיות את החיבור
או נאבקות למצוא את החיבור
בלי שום דבר נראה ונגלה
בלי שום אגו.
ככה.
אתן אלה שתביאו את הגאולה.

תודה חני יקרה! ואם תמצאי משיבה מאסק מי שתסכים להתראיין אצלינו, אפילו באנונימיות – את מכירה את המספר של שותפות בדרך 😉