בנות אצלנו לא מתפללות….

בערך חצי מהבנות בכיתה שלי לא מתפללות בבוקר.
זה ממש קשה לי כבר להיות בין הבנות 'הטובות’… (או החנוניות???)
אני מרגישה לא בעניינים כשאני מתפללת.

שלום חברה יקרה,
תודה על השאלה, היא חשובה

יש כאן בעצם שני עניינים-

הקושי עם התפילה.
הקושי לעשות מה שצריך בשונה מהחברה והסביבה.

בקשר לתפילה
בקשר לתפילה-

זאת ההזדמנות שלך לעשות קצת בירור בנוגע לתפילה – שאלי את עצמך בכנות :
בשביל מה בכלל אני מתפללת? בשביל מי???
בשביל המורה שתסמן וי?
בשביל החברות שייראו אותי ילדה טובה וצדיקה?
או שמא בכלל יש עניין נעלה יותר, של חיבור, של מפגש יומי עם הקב"ה, עם זה שיצר אותי ואחראי לכל תזוזה שלי ושל כולם ועל הכל… ? ואני כן רוצה להתחבר אליו להתקשר?

יכול להיות שתגלי שהתפילה לא הכי מדברת אליך, פשוט התפללת עד היום וזרמת עם זה.
אם תעצרי רגע ותתבונני, תגלי עד כמה התפילה היא דבר עצום ויקר: היא לא אוסף של מילים. אלו מילים שנבחרו אחת אחת לפי נוסח מאוד מסוים  ומדויק, כמין "קודים" שפותחים שערים סודיים שם בשמיים… וכשאת משתמשת ב"קודים" האלה את פותחת דלתות שם בשמיים ומגיעה ל"קל הגדול הגיבור והנורא קל עליון קונה שמיים וארץ…" ומדברת איתו.
יש לך הזדמנות לבקש…. כל מה שאת רוצה.  וגם להודות, על כל הטוב והשפע שהוא נתן ונותן וייתן לך.
תסתכלי קצת בספרים, הם מסבירים הרבה יותר טוב ממני.

האם את מוכנה לפספס את זה בגלל שנראה לך שיש בנות שמסתכלות עלייך "חנונית"?

אני בטוחה שכשאת תרגישי שלמה עם עצמך, שאת עושה את הדבר הנכון, אז הרבה פחות יפריע לך מה אומרות החברות ומה את "מפספסת" כשאת מתפללת.

זה השלב הראשון. לדעת שאת עושה את הדבר הנכון והכדאי ביותר

להתחבר למי שאת
השלב השני הוא להתעצם עם זה בעצמך, בתוכך.

ולעשות לעצמך סדר עדיפויות-

באמת! מי יותר חשוב לי בחיים, החברות, או הקב"ה?

וכשבתווכך תחליטי שמהיום את עובדת את ה' בלבד ולא את דעת החברות או הסביבה, תראי איך פתאום הכל ישתנה. זה לא קל אבל תדעי שבחיים עוד יהיו לך המון הזדמנויות לעבוד את הסביבה, והמון שחרור וחופש שתבחרי בכל פעם מחדש לעבוד אותו.

פתאום, אם תצליחי להשתחרר מהלחץ, שאני מאמינה לך לגמרי שהוא לא פשוט, כבר לא תרגישי "חנונית" אלא בחורה ערכית. שיודעת מה נכון ומה לא, ומה חשוב יותר ומה פחות. תרגישי טוב עם עצמך.

ולאט לאט זה יראה בחוץ.

וגם הסביבה בסופו של דבר תעריך.

קחי בחשבון שגם החברות שלך, (בעצם בדיוק כמוך..) מחפשות לראות את הנכון בסביבה. ומנסות לחקות את החברה. (זה טבעי מאוד בגיל הזה בו מגבשים תפיסת עולם אישית מעבר למה שהורגלנו מקטנות ע"י ההורים. בודקים כל הזמן ומחפשים אישורים מהסביבה)

למרות שבפנים הן יודעות שלהתפלל זה נכון, אבל קשה להן יותר ממך לדחות את הפטפוטים או מה שלא יהיה כל התירוצים של היצר. ולכן הן בפועל אמנם לא מתפללות, אבל עדיין יודעות שתפילה זה דבר טוב וחשוב.
בטוחה כשיראו אותך מתפללת בלי להתחשב בכל הקשיים, כי את באמת יודעת שזה דבר נכון וטוב וכדאי וכו', הן יראו שעומדת פה לא "עוד אחת מן העדר" חסרת חוט שדרה, אלא אחת שיודעת מה היא רוצה מעצמה! והן יעריכו אותך.

לסיכום- במקום להתפלל ולהרגיש "חנונית", תתפללי בתור "בחורה ערכית שיודעת מה היא רוצה מעצמה". ותרגישי את ההבדל…

וטיפ אחרון- אם עדיין קשה לך, גם על זה את יכולה להתפלל ולבקש….. ה' שומע את כל סוגי הבקשות.

בהצלחה, מלכי ט.