תפריט
אני איתך.
את.
את פה
אני איתך.
מבולבלת
עד מעל לראש.
כואב לי
עלייך ועלי.
על מה שהיינו
על מה שאולי ניהיה.
על האתמול.
על המחר.
אני הייתי עיוורת.
לא רואה בעיניים.
נאבדת לי.
אולי גם לעצמך.
את בוכה.
לי רק יורדות דמעות.
אני לא אסופה.
פשוט עטפתי את עצמי בחומות.
אני אוהבת אותך
רואה אותך שוקעת.
רוצה אותך שמחה
אבל חייבת לשמור על שתיקה.
כבר לא עושה טעויות
תביני בלי מילים.
כל כך מבינה
קשה לי להפריד.
בין הטוב לרע
בין מה שנכון להרגיש.
רוצה להיות שלמה
עם הדרך ואיתך.
כבר לא רוצה ליהיות תלויה
בין בערך לכמעט.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
29 תגובות
וואו אחד גדול.
הכתיבה, התוכן, הרגש…
?
תודה יפוש נשמה.
גם לי יש את אותו סיפור רק מהצד השני.. יודעת שזו לא מי שאני חושבת רשמה..
מה שכן- שחררי פליז, מבטיחה לך שהקב"ה עוזר לה והיא תצליח להתגבר, זה עניין של זמן אלוקים ישלח לה את השליחים המתאימים. כרגע, את את שלך עשית. את לא יכולה לעשות יותר מזה. תתפללי פשוט.
אני מתפללת.
הסיפור קצת שונה. קשה לי לעמוד מולה.
מסובך מידיי. קודם שאני אצליח להיות אתה.
אחר כך אולי אני אשחרר…
תפס אותי, 'תביני בלי מילים'.
כמה רציתי שפעם יבינו אותי בלי מילים, שאשתוק וידעו בדיוק מה אני רוצה. אבל הם בני אדם כמוני, והם לא הצליחו.
כנראה שגם העיניים שלי אטומות.
החיים שלי זה שתיקות.
הלוואי שאנשים היו מבינים אותי בלי מילים.
ואת לא אטומה. זה קשה. אני יודעת כמה.
אוי הומן.
אני אוהבת אותך.
♥️
כתבת נדיר.
וחודר. וכנה ברמות. כרגיל..
אהבתי. נכנס בי עמוק.
אוהבת בחזרה….?
יואווו
אני מרגישה כאילו אני קוראת את מה שעבר עלי לא מזמן מהצד השני
מממ ואיך זה מהצד השני?
מה שקרה זה שלאט לאט פחות דיברנו והשיחות בינינו היו ברובן שתיקות. אנחנו בכלל לא גרות באות עיר אז הכל היה רק דרך הטלפון.
ואני שקעתי בים של כאב ואף אחד לא היה שם בשביל לעזור לי לצאת
תביני, הקשר בינינו היה משהו נדירר כמו שתי אחיות והוא פשוט הפך למשהו מסובך. ההינו רגילות לבכות אחת לשניה להיפתח ומאז שזה קרה נסגרנו.
כנראה שנתתי לכאב יותר מידי להציף אותי כי כל היום ההיתי מדוכאת ועצובה ולא היה לי חשק לשום דבר בחוץ הראתי שלא בא לי אף אחד לידי אבל בפנים הכאב זעק ברמות לא נתפסות
לאט לאט יצאתי מזה והקשר מתחיל להשתקם לפעמים השיחות שלנו קצת מזכירות מה שהיה קודם אבל זה בכלל לא מגיע לרמה לפתיחות להכל
כל זה התחיל לפני תשע וחצי חודשים ולפני ארבעה חודשים הקשר שלנו התחיל לחזור לעצמו
יווו עכשיו אני שמה לב שכתבתי תגובה ארוכהה שבכלל לא תכננתי לכתוב…
אחחח. כמה כואב שקשר כל כך קרוב וטוב דועך. אבל אני באמת שמחה שאתן חוזרות קצת לעצמכן.
אל תוותרי. קשה למצוא חברות אמת שאת יכולה ליהיות איתן את… אל תוותרי על קשרים טובים.
בהצלחות מתוקה.
ואווו. מהממם! אהבתי משו..
תודה ים סוער.
את נשמית.
את בוכה.
לי רק יורדות דמעות.
אומייגאד.
אני שמחה שתפס אותך החלק שהכי חשוב לי פה.
בארבע שורות. ארבע עשרה מילים. הכול בעצם…
אני לא יודעת למה זה העביר לי צמרמורת,
או שכן, הכתיבה מרגשת!!
אוחח טלטול. מקווה שבקטע טוב.
תודה מתוקה.
ואווו אין מילים
מזדהה עם כל מילה !!!!!
אוף. עצוב שאת מזדהה. אבל כיף לדעת שאני לא היחידה…
Human, את חברה מהממת.
הרגשתי אותך דרך הכתיבה שלך, ורציתי לבכות. את רגישה באופן נדיר.
תשמרי על עצמך. אל תקריבי את עצמך בשביל אנשים אחרים. את יכולה לעזור, להיות שם בשבילם. להיות חברת אמת. אבל אל תוותרי על עצמך תמורת זה.
(אמ, אני לא יודעת אם מה שכתבתי עכשיו קשור. אם לא, לא נורא. המון הצלחות❤️)
אני משתדלת להיות חברה טובה.
לא תמיד אני יכולה. ולא תמיד מצליח לי…
הגבול בין להיות חברה אמיתית. ובין לא לוותר על עצמי.
הוא דק. וקשה ממש לעמוד בו.
מצד אחד אני אוהבת. ורוצה לתת הכול.
במקרה הזה ספציפית. במיוחד היה לי קשה. ועדיין.
אם אני לא מוותרת על עצמי. אני דורסת בדרך עוד שתי חברות. לא מסוגלת.
אולי עדיף שלי יהיה רע. ולהן טוב.
כי אני אוהבת אותן. ואכפת לי. ואין לי כח.
ואוף. סתם נפלתי עלייך.
וכן . כתבת קשור. הבנת אותי מצוין….
ובטי. את מהממת. כבר הרבה זמן שאני שמה לב.
את נשמה טובה…
לא נפלת עליי. ובטח שלא סתם.
ועכשיו אני יודעת כמה צדקתי: יש לך רגישות נדירה.
אבל לא, זה לא עדיף שלך יהיה רע כדי שלהן יהיה טוב. זה לא יכול להיות. זה מבלבל, זה מטעה אבל זה רק נראה ככה.
את לא יכלה לוותר על עצמך, בשום אופן. לא משנה תמורת מה.
אם את יכולה לעזור בלי לוותר על עצמך, מצוין. ואם לא, אז תנסי לחשב מסלול מחדש.
אולי את יכולה לצמצם את העזרה שאת נותנת להן, את המעורבות הרגשית שלך בסיפור הזה. אולי להתנתק לקצת זמן.
לא יודעת מה. את כנראה יודעת יותר טוב.
מה שכן, אם את תוותרי על עצמך לא יישאר ממך בשבילן, ואז שלושתכן תפסידו.
ואני יודעת עד כמה זה לא פשוט כמו שזה נכתב. קל לנסות לחלק עצות. אבל הכי קשה זה לעשות את זה.
Human, אני מקווה שתצליחי להבין מה את צריכה לעשות במצב הזה. כי עם כל הכבוד לי, אני לא יודעת בדיוק את הפרטים ולא נמצאת במקומך. אז אני יכולה רק לקשקש פה קצת. שום דבר לא יותר מזה.
רק תזכרי תמיד שאת קודמת לאנשים אחרים, טוב?
סומכת עלייך❤️
נ.ב: תודה, מי שמדברת.
בטי. באמת כנראה אני צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש. ואולי דווקא כאן. כן לתת לשכל להוביל. אולי אני אנסה…
את נשמה שככה אכפת לך.
ואת אף פעם לא מקשקשת.
❤
דאאאי למה את כזו מדהימה?!
אני לא מצליחה להגדיר מה הרגשתי עכשיו. נגעת בי נורא.
זה כאב, ובכל זאת ריגשת אותי ממש.
אוהבת מלא.
לראות פוסט שלך גורם לי לחייך.❤️
בת מוזרה.
זה היה בשבילך. זוכרת?
שהיה משו שכתבת שהזכיר לי?
ואת מותק.
לראות תגובה ממך. גורם לי לחייך….
?❤?
הייתי שם. ביחד איתך. מבולבלת. עד מעל לראש.
כואב לי עלייך. עליי. על מה שהיינו.על מה שאנחנו כבר לא.
על האתמול.על המחר.על היום הזה.הרגע הזה.
אני "לא" ההיתי עוורת.ראיתי הכל בעיניים.לא היה לי האומץ לומר.חשבתי שאני חזקה.
נאבדתי לי.נאבדתי לך.נאבדת לי.
אני עדיין בוכה.כבר לא יודעת אם לך עוד יורדות דמעות.הכי עטפת את עצמך בחומות.
אני אוהבת אותך.מרחוק רואה אותך שוקעת.רוצה אותך שמחה.שתינו שומרות על שתיקה.
כבר לא עושה טעויות-מבטיחה אני מבינה. יודעת כמה קשה להפריד בין טוב לרע.בין מה שנכון להרגיש.
מתפללת כל יום שתהיי שלמה-עם עצמך.
מרחוק,מרשה לעצמי לומר.אני מתגעגעת אלייך. אני דואגת לך מידי.חושבת עלייך מלא. הכי רוצה להיות עכשיו רק בשבילך.לשבת איתך.לשתוק.אפשר גם לדבר.לכאוב.לבכות.
צמחה לנו חומה.את ואני שותקות. מדברות על דא והא. רק מסביב הולכות.
את מוכנה שנדבר אמיתי בשביל לשבור אותה???
את בכלל לא מבינה מה התגובה שלך עשתה לי.
אני צריכה להתאושש.
אני אוהבת אותך. אבל קשה לי מידיי לדבר על הכול.
אני באמת רוצה. את תחכי לי קצת. נכון?
את כזאת כנה. שאני לא מסוגלת…
עדיין אני איתך.
תעני את.
אני אחכה לך?
❤❤❤