בית ספר לחיים/6

מורות

דיון סוער במהלך השיעור. דעות לכאן ולשם והמורה מנצחת על כולנו. אני, דעתנית שכמוני, לא טומנת ידיי בצלחת ואצה רצה להשמיע גם את דעותיי שלי קבל עם ועדה. באבחה של רגע המורה מחליטה לעצור את הדיון. מקובל עלי. קדימה. בוא נמשיך עם השיעור כהרגלו. אך הנושא חם ובוער, המורה כרגע פחות מעניינת מהנושא והרוב המשמעותי של הכיתה לא התייחס לבקשתה.. חנונית שכמוני מבקשת תמיד להיות עם המורה. להחכים, לדעת וללמוד, שתקתי. המורה המשיכה ללמד. אבל רק את השולחן שהיה מולה.. עם החנוניות של הכיתה. אני לא שם.
"היי המורה!" קראתי בקול. "אני לא שומעת אותך! את יכולה בבקשה לחזור שוב? אני מסכמת אותך…" ביקשתי הכי יפה שיש בתוך כל הבלגן הזה. לא עבד. והמורה, "את באמצע הדיון. מדברת עם כולן.. אני ממשיכה עם מי שרוצה ללמוד!" זרקה משפט שהרתיח אותי.
"סליחה??? המורה! אני גם רוצה ללמוד לא פחות מהן!" שיהיה לה ברור!!
"המורה! המורה! המורה! המורה!" קראתי עשרות פעמים כדי שתלמד גם אותי. התעצבנתי. החברות לידי לא האמינו. רבקי רוצה הכי בעולם ללמוד! אז למה המורה מתעלמת? ביחד איתי הן הצטרפו לקרוא למורה. אך היא בשלה. מתעלמת מקיומי.
הצלצול של סוף השיעור גאל אותנו מהמורה, (שהפעם התנהגה מוזר מהרגיל) והיא כמו חיכתה לזה, לקחה את חפציה ויצאה מהכיתה.
אני לא מבינה, זה שאני משמיעה את דעותיי שסותרות לאלו של המורה אמור להוציא אותי מחוץ לתחום של הבנות שרוצות ללמוד??
"רבקי, תחכי לי בסוף השיעור. אני רוצה לדבר איתך" שמעתי את המחנכת מפתח הכיתה. קצת חופר לפעמים. לא? איתי צריך שיחה כל תקופה. אה?!
"אז מה שלומך רבקי?"
"ב"ה טוב" והאמת שיכול היה להיות הרבה יותר טוב בלי השיחה הזאת.
"מה קורה? מה את מספרת? איך הלימודים? איך החיים?" חטטנות יש בה בשפע.. הרהרתי לעצמי.
"בסדר הכל טוב" אין משהו מיוחד שאת רוצה לשמוע.
"רבקי, אני פה כדי שתשתפי אותי במה שעובר עלייך. אולי אני יכולה לעזור לך?"
"לא זה בסדר" באמת שאין צורך המורה.
"איפה אתם בחג? איך אמא מסתדרת?"
'יש לך את זה ביותר חופר?' כמעט שאלתי.
"אמא ב"ה מעולה. נהיה בפסח בבית" ואל תשאלי עוד שאלות. "המורה, קבעתי עם חברה שבהפסקה נצא ביחד לדשא. אני צריכה ללכת.." התחמקתי באלגנטיות.
"אין בעיה רבקי, זה טוב שאת עם חברות. לכי חמודה. ואל תשכחי שאני פה. כן?"
'איך אפשר לשכוח בכלל?' כמעט ונתקלתי באת חפירה ביציאה מהחדר.
"כן, תודה" חיוך מזויף נמרח על פני.
אי אי אי… מורות. איזה עם. אחת מתעלמת, השניה חופרת.. אבל בסופו של דבר, מורות הן לא כאלה רעות כמו שעושים אותן.
לכל מורה יש את האישיות שלה. אולי היום המורה התעלמה ממני וזה היה לא נעים, אבל בשבוע שעבר, עת כתבנו במרץ, עצרה ולימדה אותנו שיעור השקפה מרתק. מתנה ממנה. יפה מצידה. והמחנכת, שופעת אכפתיות. רק שלפעמים זה יוצא חופר, אך היא רוצה עדיין בטובתי. שיהיה לי טוב. שכשיהיה קשה, שאדע שיש אותה ואוכל להתגבר. לא משנה במה זה יהיה..
'מכל מורותיי השכלתי' כל אחת עולם ומלואו, ומכל אחת אקח את הצד היפה שלה באישיות לחיים שלי.