בית ספר לחיים/5

כישלון

עוד מבחן בלוח המבחנים. לא סתם מבחן. הפעם זה מבחן מסכם. אחחחח. אין לי כוח לעוד אחד.. כאילו שמישהו שואל אותי אם יש לי כוח ולפי זה מכין את לוח המבחנים… חשבתי במרירות.
הזמן אץ לו. מאוחר בלילה. והמבחן מחר. רק חצי מהחומר מונח אצלי בראש. וגם זה בסינקדוכה (מה זה?!) מושלמת. הראש מתפוצץ מפירושים. הפרקים מתערבבים כמו במערבל. ריק רציני מתפשט לי בגרון. לא מצליחה לנשום. מנסה להכניס נשימה. להסיט מבט מהדפים ומהחומש שלידי, ואין. שום דבר לא עוזר. הלחץ מאיים עלי. 'אולי זה התקף חרדה רבקי?' אולי. 'זה לא משנה עכשיו'. עניתי לעצמי. מה שמשנה עכשיו זה שתנשמי. כי אם לא, אז מי יעשה את המבחן מחר? מחשבות ממחשבות שונות הציפו אותי. ניגשתי לחלון חדרי. פתחתי אותו לרווחה וקור עז נכנס פנימה. אוויר נקי מילא את החלל. הצלחתי. עוד נשימה נכנסה ועוד אחת לאט לאט חזרתי לעצמי. הרגשתי שהנשימה היטיבה איתי.
'תגידי רבקי, מה קורה איתך? מה את כל כך בלחץ?' שאלתי את עצמי.
'לא יודעת, יש מבחן מחר!' עניתי את מה שהכי ברור מאליו.
'נו ו..? זה לא המבחן הראשון בחייך…מהמבחן שהיה שבוע שעבר לא נלחצת כל כך..' הזכרתי לעצמי.
'נכון, כי אז ידעתי את כל החומר! ועכשיו אפילו חצי מהחומר בקושי אני יודעת! והשעה שתים עשרה בלילה ואין לי איך להספיק ללמוד את הכל!!! אפילו 'בחירה' אין לי'
'ואם לא תדעי את הכל? מה יקרה אז?'
'אני לא אדע מה לכתוב בתשובה!!'
'ואז…?'
'מה זאת אומרת?? אני לא אצליח!'
ואז כמו במהירות הקול, נפל לי האסימון. אני לא מצליחה להתמודד עם כישלון. ולכן, אני מאוד לחוצה מהמבחן מחר. אוףף מה נסגר איתי? למה?? למה אני לא מצליחה להתמודד עם כישלונות???? רבקי, עוד נשימה.
אז נכון, מחר יהיה את המבחן, ייתכן שתדעי לענות או לא, אבל זה בסדר. אפשר לפעמים להיכשל. לא תמיד חייב להצליח. זה הכי טוב להצליח. אבל אפשר פעם אחת להיכשל. לא קורה מזה כלום. ובטח שעדיף לוותר על הלחץ הזה… עם כל הכבוד למבחן הוא לא שווה את מה שהיה פה בדקות האחרונות.
הגעתי למבחן. חלק ידעתי יותר וחלק פחות, אולם מה שבטוח זה שה' היה בעזרי. היה וטוב שהיה.
יש משפט מוכר כזה שאומר – 'לומדים בהווה את מה שקרה בעבר, על מנת לשכוח בעתיד'. זה אומנם משפט נכון, אבל לא לגבי. את מה שהבנתי על עצמי כשלמדתי למבחן הזה, לא אשכח בעתיד.
זה הההלימוד של חיי. לדעת איך להתמודד עם כישלון. לדעת לקבל את עצמי גם בלי ההצלחות המסחררות. גם אז אני רבקי המקסימה. לא צריך תמיד להיות מאה אחוז. גם תשעים ותשע זה בסדר.
וכשאני חושבת על זה, לפעמים כישלון הוא אפילו יותר טוב. כי המקום שאגיע אליו אחר כך, יהיה הרבה יותר גבוה. אז אולי זה כן שווה את זה?!