תפריט
עומס
יושבת בדממה בכיתה. עוד שיעור במערכת. המורה מסבירה, מדברת בלהט על החומר הנלמד ואני משייטת לי בעולם משלי. בוהה בנקודה עלומה בתקרה או לחילופין על הקיר. מחשבות עולות ויורדות ואני מרחפת ביניהן. אז מה יש לי היום? 'סדר בחדר, לעבוד על העבודה במשנה, לעשות ש.ב במתמטיקה, ללמוד למבחן לתורה, אהה רגע! איך שכחתי? יש לי היום שיעור פרטי באנגלית. לאיפה אני אכניס את זה? ויש לי היום גם את ההתנדבות… ואמא אמרה שהיא תצטרך עזרה ממני ו… וואי!! היום גם יש את ההתוועדות החודשית!' הזכיר לי הפתק הצבעוני שנח בשלווה על שולחני. 'אוףף! כמה מטלות/ משימות/ דברים יש לי לעשות! איך אני אתמרן בין הכל? את הלימודים אני גומרת רק בארבע, מנחה וחת"ת זה לפחות עוד רבע שעה ולהגיע לבית זה כבר ארבע וחצי, כי בדרך אני פוגשת חברות ואנחנו מדברות… ואז בבית יש לי עוד כמה דקות עד שאני נוחתת ומתאוששת, וגם אז לא תמיד יש לי כוח. לעיתים, אני כל כך מותשת שאני הולכת לישון שנ"צ כדי שאצליח לתפקד… אבל אז הכל מתבלבל לי.. למה יש לי הרבה דברים לעשות?? אנשים, אפשר הסבר למה יש את העומס הזה? אני בסה"כ רק נערה בגיל העשרה, ולא איזו מנהלת בנק שהמשימות שלה לא נגמרות!' חשבתי לעצמי במרירות.
טוב, תכלס, מה עושים עם כל זה?
'דבר ראשון אני אארגן רשימה לעצמי'. חשבתי בתמימות. התחלתי לרשום במרץ, וכבר הגעתי לעשרה דברים שדורשים את טיפולי. וואוו. עכשיו זה כבר נראה הרבה יותר קשה. 'היה עדיף לוותר על הרשימה'. התחרטתי.
ריבונו של עולם, קשה לי עם העומס הזה. אני בנאדם אחד. למה המורות חושבות שבכל מקצוע אני יכולה לתת את המקסימום? זה מדהים איך שכל מורה חושבת שהמקצוע שלה הוא הכי חשוב ובו יש להשקיע הכי הרבה.. רק שהן לא יודעות שיש איזה יותר מעשר כאלה… ולמה כל העולם צריך אותי? התנדבות, עזרה לאמא…
אין מנוס. אני אאלץ להתמודד.
הסתכלתי על הרשימה במבט דרוך ומלא נכונות לקרב עקוב מדם.
ואז ניסיתי לחשוב, מה בעצם המטרה של כל המשימות האלה? להכביד עלי? להקשות עלי? ורגע, אולי בעתיד כאשר אגמור בעז"ה את לימודי התיכון, אולי אז תהיינה לי פחות משימות ופחות מטלות???
לא. ממש לא. להיפך. רשימת המשימות רק תגדל ותתפח לגודל עצום יותר. תחומי האחריות שלי יגדלו ויקבלו משמעות אחרת… אהה עכשיו הבנתי! כל המשימות הרבות האלה, זה רק כדי להכין אותי לעתיד! כדי שאדע איך לנהל את הזמן שלי בצורה טובה ויעילה יותר. שאדע איך לנהל סדר עדיפויות בצורה נכונה!
אבל מי אמר שאני רוצה בזה? אני אישית בכלל מעדיפה לשבת על הספה בנינוחות עם איזה ספר טוב ותה עם עוגיות. ולא לתזז כל היום אחרי משימות…
"בנות, למישהי יש שאלה?" שמעתי פתאום את הקול של המורה. התנערתי מהרהוריי. 'על מה דיברה המורה?' ניסיתי לגרד את המצח בניסיון לעורר את זכרוני העייף. "המורה, אפשר לשאול שאלה שלא קשורה לשיעור?" לקחתי סיכון. "כן רבקי, מה השאלה שלך?" זרמה איתי המורה. "המורה, אני לא מבינה למה הלימודים של התיכון תובעניים ומעמיסים לנו את כל חיי גיל העשרה..? יש עוד דברים חוץ מלימודים.." "את צודקת לגמרי. יש עוד דברים חוץ מלימודים ובדיוק בגלל זה לומדים. יש התמכרויות שונות ורבות שעלולים ליפול ברשתן ולכן משרד החינוך דואג שתהיה חשיבות לתעודת בגרות וכך למנוע מצבים של נוער נושר.. או נוער בסיכון.. מבינה?" רצתה לוודא.
וואוו המורה, אני ממש לא במקום הזה. לא חשבתי להתמכר למשהו.. אבל זו תשובה מעניינת. זה עוד פתרון לכל העומס ההזוי הזה.. בכל אופן, נראה לי שאני אקח את התשובה שלי. כל העומס הלימודי הזה הוא כדי להכין אותי לעוד התמודדויות בחיים.
אז בפעם הבאה, כשאסתכל ברשימת המשימות שלי להיום אקח נשימה. הרי היא אף פעם לא לרעתי…
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
7 תגובות
לא קיבלתי את התשובה.
ולמה בהמשך החיים יש עומס?
למה אי אפשר חיים רגועים?
אוקי, שיהיה לפעמים שבוע עמוס פעם בחודש נגיד… אבל שיהיה גם מתי לנוח!
אבל אני אגיד לך מה אני חושבת?
שלשאלה הזו אין תשובה.
זו שאלה רגשית והתשובה עליה היא רגשית.
ותשובות רגשיות אי אפשר לכתוב ואף אחד אחר לא יכול לענות בשבילך, זה רק דברים שמרגישים…
ואולי יום אחד אני ארגיש טוב עם כל העומס…
לא בטוחה.
יותר סביר שארגיש טוב למרות העומס.
ועוד משהו, שימי לב שלא יהיה עמוס מדי.
מה שהמורה אמרה זה לגמרי לא מדויק, אם עמוס מדי, עלולים להגיע לשם מהכיוון השני…
שבי,
לא ניסיתי לענות למה בהמשך החיים יש עומס.
ואני גם לא מתיימרת לענות על זה תשובה. וצודקת. זו שאלה רגשית לגמרי.
מבחינתי – נחים בקבר. זה כואב, אבל אלו הם החיים. דינאמיים ודורשים.
אם נפנה את נקודת ההסתכלות שלנו לכיוון המטרה – למה יש את כל העמס הזה? זה יעזור לנו להתמודד איתו יותר טוב… וזה מה שניסיתי להביא פה. (חתונה למשל – וואוו כמה הכנות יש! שמלה, צלם, אולם, דירה, מנות, מוזמנים, תזמורת וכו וכו אבל אם המטרה ברורה -אז זה שווה את זה! תהיה חתונה יפה, שמחה וכמו שצריך..)
אז היום זה מטלות לימודיות וחברתיות ובבוא היום זה יהיה גם זוגיות,ילדים, ניהול משק בית, חינוך, שליחות.. ועוד ועוד.. תאמיני לי שלא חסר.. תחשבי על זה:)
ולגבי תשובת המורה,
הכוונה לעומס שממלא אותך ולא לעומס שממוטט אותך.
יש הבדל.. נכון?! כי אם זה ממוטט, אז זה בהחלט מגיע מהדלת האחורית.. ולצערנו יש לשם הרבה פזילות…
שבי פששש, מגילות!
ווואווו הצילווו באמת בגלל זה משרד החינוך הזה עושה כלכך הרבה עומס???????
הוא לא נורמליייי
יש דרכים אחרות לוודא שאנחנו לא נופלות…מבטיחה שאם היה פעילות כיפית אחרי צוהרים כל יום אפילו הייתי מעדיפה להשאר אליהם במקום הבגריות המטופשות האלה!!
או לתת לנו התנדביות ובזה להעמיס עלינו…כבר עדיף, לא? לפחות שנתרום משו לעולם אם רוצים להעמיס עלינו:\
שיוווואוו משרד החינוך כזה לא משווווווו
כמובן שלא רק בגלל זה. גם זאת ההזדמנות של המוח לרכוש עוד ועוד ידע ולפתח מיומנויות.
נכון שלפעמים הדרך קשה והזויה ותובענית אבל בתכלס גיל העשרה זה ה-גיל לפיתוח הידע.
המורה שלך מקורית עם התשובה ששלפה לך…
נשמע הזוי בעליל…
ואותי ממש לא מספקות שתי התשובות…מתנצלת.
שטערני,
מקובל לגמרי שאת לא מקבלת את התשובה שלי, כי יכול להיות שאת לא מתחברת אליה במימד האישי וזה לגיטימי.
ניסיתי להסביר (עפ"י הסבר אישי שלי) את שאלת השאלות בגיל שלנו…
ייתכן שיש לך תשובה אחרת לשאלה – 'למה יש את כל העומס הזה בגיל התיכון?'
אשמח אם תשתפי ותחכימי אותי ועוד שותפות נוספות…
לגבי תשובת המורה – זו תשובה הגיונית.
אני מסתכלת על חברות שלי, (וגם על עצמי. ברעיון אני מאוד אוהבת ללמוד אז זה קצת שונה…)
עם כל הכבוד, אם לא היתה דרישה ברורה של משרד החינוך לתעודת בגרות, אני רואה את חברותי לא מגיעות ללימודים, לא ניגשות לבגרויות וכל היום מתבטלות. ואני מדברת על בנות חסידיות, מקסימות, נהדרות ומה לא?! ואז הבטלה מביאה לידי שיעמום והשיעמום מביא לידי חטא ומפה הדרך אל התהום קצרה…
אני לא מצדיקה את העומס הזה. הוא באמת לא פשוט כלל וכלל. אבל מעדיפה לצמוח ממנו ולא לצנוח ממנו. אומרים שאלו השנים הכי יפות שלנו. אז אם כבר לפחות שנצמח:)