תפריט
משנה מקום
"אני עכשיו הולכת למורה! מה נראה לה?! המורה, מה זאת אומרת לעבור מקום? אין מצב!! אני מתרכזת רק במקום שלי…
מה את אומרת? אלו הן ההוראות של משרד החינוך?! זה לא מעניין אותי המורה! אני את הבגרות עושה בכיתה שלי. הבנת?! בכיתה שלי!!"
מההאזנה לשיחה מהצד הזדהיתי עם החברה שלי מאוד. למה לשנות מקומות בבחינות הבגרות?
"המורה בבקשה!" הצטרפתי לבקשתה "תני לנו אפשרות להישאר בבחינה בכיתה שלנו…"
"חביבות, אין אפשרות כזאת. הבגרות שלכן ממוספרת עם המספר של הבוחנת בכיתה, ואבוי אם תהיו בכיתה אחרת…"
"רבקי, את לא רוצה שיפסלו לך את הבגרות על כלום, נכון?" שאלה אותי המורה.
"כן, אבל…"
"בלי אבל. חבל לכן על הזמן.. הזדרזנה להיכנס לכיתות שלכן. הבחינות מחולקות עכשיו. בהצלחה רבה!" האיצה בנו המורה.
"בהצלחה" איחלתי לחברה שלי.
נכנסתי לכיתה המקבילה והתיישבתי לבחינה.
לא חשבתי שאצליח להיבחן במקום לא לי… אבל מעת קבלת הבגרות היא תפסה את כל כולי, עד כדי כך שלא התפניתי לשקוע במקום הזר שאני נמצאת.
חיכתה לנו הפתעה. נעימה או לא את זה כבר אתן תגידו.
בבגרות הוכנסו שאלות שלא הופיעו במיקוד.
הכיתה היתה כמרקחה.
'תקשיבי הבוחנת, אין לנו איך לעשות את הבגרות!'
'מה הולך פה אנשים?'
'איפה המורה? תקראו לה לפה מייד!'
'מה זאת הבגרות הזאת למען ה'?'
'אפשר הסבר איך עונים על שאלה כזאת?'
'אבל זה לא הופיע במיקוד! מה נראה להם???'
האמת שגם אני נכנסתי ללחץ. איך אני ממשיכה לענות על הבגרות הזאת?
עלתה בראשי מחשבה,
'רבקי, את כבר פה, בבגרות, בואי תהיי בוגרת. תזרמי עם מה שיש. אפילו שמאוד לא קל לך. תצאי מעצמך. מהרגילות שלך… להיבחן במקום שלך, להיבחן על חומר מוכר.. תנסי פעם אחת משהו קצת אחר.
תנסי, מה תפסידי?'
ניסיתי.
בהתחלה הרגשתי שאני נתקעת. כאילו יש איזה מקל בגלגלי החשיבה במוח שלי שמונע ממני להתקדם… אבל לא ויתרתי.
ואז העט עף על המשבצות. התשובות פתאום זרמו וקלחו. רוגע מילא אותי. הנה, גם מחוץ לרגילות הקבועה שלי אני מצליחה. אני יכולה. אני מסוגלת לצאת מהקופסא שלי.
אז כן, יש שינויים שנדרשים מאתנו לעשות. אם נרצה ואם לא. זה באמת מתסכל לשנות את הרגילות והקביעות. אבל זה מעניק לנו שריר חדש. שריר ההסתגלות. היכולת להתגמש ולא להתקבע חזק. ומי כמוני מנסה להיאחז בו בכל פעם מחדש? אני כל כך אוהבת שהכל ברור וידוע, מאורגן ומסודר…
אבל לצאת מזה, זו מתנה.
כי בחיים האמתיים לא הכל מתנהל כמו שרצינו או כמו שדמיינו. נדרש מאיתנו לדעת לזרום…
אומרים שמי שלא זורם טובע. חבל. אני בחורה צעירה בתחילת דרכי… משתלם לי לדעת לזרום.
את הפוסט הזה אני מקדישה לעצמי וגם לכל המרובעות שאני בראשן.
שותפות יקרות!
כבר חודשיים וחצי שכתבתי ושיתפתי אתכן בחוויותיי בתור תלמידת בית ספר… אני מאוד מקווה שהועלתי יותר מאשר עצבנתי.. שכן זה נושא שרגיש לכולנו. תודה על התגובות שלכן. שימח אותי לראות שיש בנות שלוקחות לדרכן את התובנות שלי..
ולכל מי שחושבת אחרת, זה בסדר גמור. "כי אין כל השכלים והדעות שוות.." מתקבל לגמרי.
תודה לכן שהייתן שותפות לדרכי, ובהצלחה רבה רבה בישורת האחרונה של השנה!!!
ממני, רבקי.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
20 תגובות
הבגרות באזרחות# אנחנו לא נשכח מזה מהר מדי אהה? היא היתה סיוטית. האמת שאני מהמרובעות ודווקא בבגרות הצלחתי לזרום. מה שכן, זרימת יתר לא היתה שם הכי כדאית- אם היית עושה את שאלה 5….. לדוגמא אני את 5ב ידעתי מידע כללי אבל השאלה הזאת ירדה. טוב, זה פוסט יפה ממש- הזדהתי!
ברור הבגרות באזרחות:)
יפה שהצלחת לזרום!
לא התכוונתי לזרום ולענות על שאלות שאת לא יודעת, אלא לזרום ולענות על בגרות שאת לא יודעת את כל החומר שאת נשאלת עליו…
תודה!
פוסט מהמםםםם!!!!! כמה נכון…! רבקי את מדהימה!! הועלת המוןןןן!! בהצלחה לך בהמשך החיים! תודה ששיתפת אותנו בדרך שלך!!!
תודה לך:)
זה אומר שאת מספיקה לכתוב
נכון…
הי הי הי
למה זה נגמררר
לא יפה ככה;)
ואיי רבקי את מהממתת הפוסטים שלך יפים אחד אחד:)
חבל שנגמר:(
מחכה לעוד פוסטים שלךך:)
רבקי, אני מודיעה לך באופן חד משמעי שאינו משתמע לשתי פנים: אין מצב שאת מפסיקה לכתוב!!! הפוסטים שלך מהממים מידי בשביל שתפסיקי אותם פתאום!! (10 פרקים זה קצת מידי!!!)
בית ספר הוא חממה של פקידים. זה הורג אותי. אני לא שופטת אתכן, התלמידות, אבל תודו שזה בסיסי להתמודד עם איזור חדש ובעיות חדשות. פשוט מחנכים אותנו להיות אנשים קטנים שתלויים בממשלה, כמו באירופה.
לא הבנתי.
הדוגמה הראשונה של המיקום הפיזי מאוד יפה. מכירה בנות שקשה להן להתרכז במקום אחר, ויפה שהצלחתי לצאת מהרגילות.
אבל הדוגמה השניה, מה בין לצאת מהרגילות לבין לענות תשובות שלא בחומר? זה כאילו משהו לא אפשרי, אלא אם כן את מהמרת על ניחושים. זה לא קשור לרגילות או לא רגילות.
אני כנראה לא הייתי מובנת.
לצאת מהרגילות(מבחינתי), זה גם לענות על בגרות שלא את כל החומר את מכירה. כשאת ניגשת למבחן רגיל בכיתה את תדעי את התשובות יותר או פחות, אבל כשהמורה תשאל אותך פתאום על משהו לא ברור, שלא הופיע בחומר? אז הנטייה יכולה להיות הסתגרות בקוביה…
ואני אגלה לך בסוד,
בבגרות לא עניתי על השאלות שלא היו בחומר:)
פשוט את כל מה שאני יודעת עניתי בצורה הכי טובה..
מקווה שעכשיו הובנתי…
רבקי האלופהה
ממש צר לנו שאת גומרת ככה;) אבל השארת לנו טעם טוב מאד, טעם של עוד:)
באמת, את כותבת מאד יפה ומעניין
וככ נכון לגבי מי שלא זורם טובע!! אמן שנצליח כולנו ליישם
דג שזורם זה דג מת
משמע זה לא בהכרח טוב לזרום
זהו גמני לא הבנתי תחלק השני..
גמני עשיתי תבגרות הזאת, גמני נתקעתי בשאלה(;
אבל לא חושבת שזה קשור זרימה בחיים לשאלה שלא היתה בחומר..
אבל בכל אופן פוסט ממש יפה!
רבקי, חבל שאת עוזבת את הבית ספר, מי יקליט את השירים של התניא 😉
חק"ב?
חקר בנות?
חח סתם המצאתי (כי היא בעצם יודעת מי כתבה את הפוסט הזה;))
א. חבל שנגמר. בהחלט נתגעגע;)
ב. שאפו לך על הזרימה. ראיתי בבגרות בנות שזה שהיה שאלות לא על החומר, פשוט תקע להן ת'מוח. מסכנות. אני אישית לא כזאת וכן בקטע של לזרום עם המציאות.. אז פשוט ניסיתי להשתמש בהגיון הבריא שיש לי ולענות על השאלות שדרשו אתזה.
רבקיי חולה על הפוסטים שלך.. נתנו לי ככ הרבה כיווני חשיבה חדשים.. פליז תעשי עודדדד!!!! ממש מחכה:)))