בית הדין

את מה היית רוצה להעמיד למשפט צדק?

על מה בחרת לפרוש את טענותייך?

מי השופט שלך?

הבה נראה:

פאפית
רוצה להרוג.

לגמור איתן.
לברוח.
את המחשבות.
שדוקרות.
מכאיבות.
מכלות.
מרחיקות.
מצליפות.
שורטות.
———–
ולי כואב.
הלב שלי נשרף.
רק בגללן.
הוא בוכה.
הוא צועק.
מתמוטט.
לא רוצה להמשיך.
מושפל.
בזכותן.
לא.
לא רוצה אותן.
אבל.
C'est la vie.
תתמודדי.

מקלות בגלגלים
אני מאשים!
אדוני העכביש,
האם תרשה לי, תוך הכרת תודה על קבלת הפנים החמה שערכת לי אתמול בדמות קורי עכביש חדשים במחסן, לומר לך שקוריך הנוצצים ביותר עד כמה, מאיימים להיות כתם מביש ובל יימחה?

עברת בשלום את העלילה עם הקורים שהשתחלו לאמצע הסלון. אתה מופיע זוהר באפור ואתה מתכנן לשבת בראש הסלון בפינת הקיר באירוע שיכתיר את קוריך כחומר החזק בעולם.
אך מה גדול כתם הבוץ על שמך – או על קוריך החביבים, אתה בוודאי יודע על מה אני מדבר – פרשת פונקציה מתועבת זו! מועצת 'רק לא מתמטיקה' תובעת אותך ואת שלטונך על החרפה הלז.
זהו כתם בל יימחה לממלכת העכבישים וההיסטוריה כולה תזכור שבתקופת עכבישותך פשע מתמטי כזה יכל להתבצע.

בשבילך אדוני העכביש, אני זועק אמת זו, ועימי על עוצמת הסלידה של אדם שונא מתמטיקה.
לזכותך ייאמר, כי אני משוכנע שאינך מודע לדבר זה. על כך אני מוקיע את האשמים האמיתיים ברוע זה ולמי עליי להודיע פשע זה אם לא לך, ראש ומלך עליון של העכבישים?

אך מכתב זה התארך לו, אדוני העכביש, והגיע העת לסכמו.
– אני מאשים את סגן-אלוף דו-שאשי דה-כקשאם העכביש כי שימש כלי יוצר ליצירת הפונקציה, תחילה בלא יודעין אני מקווה, ולאחר מכן המשיך במשך עשר דקות את פועלו וטווה קורי עכביש על ראשו של הממציא החולה בצורת נפשעת ביותר.

– אני מאשים את גנרל עכשרסיה כי נתן ידו, ולא מחה על טויית החוטים מתוך חולשת דעתו ואי יציבות דעתו אל מול סגן אלוף דו-שאשי.

– אני מאשים את גנרל עיו עבישושו, כי תחת ידו היו ראיות ברורות להרשעתו של דו-שאשי, והוא העלימן בזדון ומעל באגודת 'רק לא מתמטיקה' בכוונה פוליטית מדינית ומשפטית, וכדי להציל את דו-שאשי ואת המטה הכללי מחרפה.

– אני מאשים את גנרל דה שליה עבישילה ואת רב סרן רוורי כי ערכו חקירה כוזבת, החקירה בעקבותיו של העכביש הנבזה, וכוונתי לחקירה משוחדת עד זוועה.

– אני מאשים את המחלה אשר העזה לגרום לממציא הדגול להשאר מרותק למיטת חוליו ולגרום לו לשיעמום מתמשך עד שנאלץ להביט על העכביש שבתקרה.

– אני מאשים את ממציא הפונקציה השנואה, על כך שהשתעמם עד כלות עד שהוגיע את מוחו הפרשת העכביש, וגרם סבל רק לתלמידים עד ימנו אנו.

האנשים שאותם אני מאשים, אינני מכירם. מעולם לא פגשתיהם ואינני דורש רעתם. לדידי אינם הם אלא דמויות, סוכני רעה לאגודת 'רק לא מתמטיקה ואגודת 'התלמידים המסכנים'. הפעולה אשר אני נוקט אינה אלא אמצעי קיצוני להחיש את התגלות האמת והצדק.

אין לי אלא רצון אחד: להאיר את עיני אלו שהושארו בחשכה, בשם האנושיות שסבלה כה רבות מפונקציות אלה וזכאית למעט אושר.
ואילו רק אדם אחד, ילמד ממעשיה זאת עד כמה הבטלה והשיעמום חמורים הם, אשרי!

וברור ומובן לכל אדם ואין צורך לומר זאת שמכתב זה נכתב מתוך חוסר אונים לאחר שיעור מתמטיקה וד"ל.

הרוצה בטוב
טוב, אחרי שכבר שבוע האתגר הזה מחכה לי הייתי חייבת לכתוב שהוא עיצבן אותי כהוגן.
אני לא תובעת ובטח לא יפה ולא נאות לעשות משפט פומבי למישהו בלי לשמוע את דבריו.
טענות בלי סוף אני כיולה להביא אבל זה לא נאה להביא רק צד אחד ופני שאין ביכולתי להיות הצד השני אני מנועה מלכתוב. שיהיה לכולן יום קסם קיסמון קסום קוסמי קיסמי קסימי!!!

פרצל?
טויב אני רוצה להעמיד למשפט צדק את כל האחים שלי.
הנידון: תורנות שטיפת כלים
השופטת הנכבדה: אנייייי!!!
זה לא פיר. זה פשוטט לא פירר!!
שטיפת כלים. שנאת חיי. הסיוט השלושה ימי. {כאילו, סיוט של כל 3 ימים}
זה לא אמור להיות ככה!
קודם כל, צריך לקנות מדיח. דחוף.
אח"כ, צריך לקבוע שכיוון שאני הבכורה {והם צריכים לכבד אותי וכו' וכו'} צריך להוציא אותי מהתור {שבו משתתפים רק שלושת הגדולים} במקומי אפשר להכניס לתור את תותי, אחותי הקטנה שאוהבת לשטוף כלים אבל לא עושה אתזה טוב.
ודבר אחרון אחרון חביב-
צריך להעניק תוקף חוקי להחלטה הנ"ל…
עוד משפט צדק חשוב חשוב חשוב:
צדק לאהוביה!!!!!!!
שהמדינה תפסיק לטייח, תודה באשמה ותכניס לכלא את השוטרים וכמובן- תסגור את ימ"ר ש"י!!!!
ושתפסיק לפנות את הארץ שלנו ולתת אותה לערבים!
ולכן צריך צדק גם למצפה כרמים, שהמדינה רוצה לפנות אותם מהבית!
וצריך גם משפט צדק לצבי נריה לב, שמואשם בהריגת אישה ערביה ע"י זריקת אבן על הרכב שבו נסעו היא ובעלה בשבת. עלילת שקר. כזב.
יש יותר מדי משפטים במדינה שצריכים צדק, תשאלו את ארגון חוננו.
ולכן צריך פשוט–
משיח, עכשיו!!!!!

רוצה לרצות
אני לא רוצה משפט
אני רוצה לשכוח אותו
שהוא יעלם לי מהחיים
שאני יחזור להיות מי שאני
אני יודעת שזה לא יקרה
כולם אומרים לי לכי אליו, תדברי איתו
תאשימי אותו
אבל למה זה טוב?
להרוס גם לו את החיים?
מספיק ששלי הרוסים, שבורים
כל הרגשות מתעצמים
בגללו
אני בוכה בלילה
בגללו
אני לא מגיבה יותר
בגללו
לא רוצה לחשוב
בגללו
אני רעה, ומוזרה
בגללו
ועדיין אני לא רוצה לתבוע אותו
מפחדת להרוס לו את החיים
כמו שהרס לי
אני רוצה לחיות, לא להרוס
לא חושבת שבגלל שאני יהרוס לו את החיים שלי יחזרו להיות תקינים
אז יהיה עוד בן אדם אמולל בעולם

ישראלה ישראלי
אתה,
חצוף אחד,
גורם לי ליפול,
להיכשל.
והכל!- בגללך!
יום יום
שעה שעה
דקה דקה
ת מ י ד !
אני מזמינה בזאת את השופט ששמו הוא "היצר הטוב" לפסוק את פסק הדין אודות פשעיו של היצר הרע שלי.
אני מקווה שנעשה סוף לסיפור הלא פשוט הזה.
תודה רבה.

מימי
אני רוצה להגיש בזאת תביעה
הנאשמת: אמא
האשמה: התעלמות מבתה צעקות מונפולטיבות וכאבי לב.
סנגור:
ניכר שכבר שנים אמא מתייחסת למרשתי באופן שגורם לה להרגיש נחיתית וחסרת יכולת להתקדם בחיים, זה גורם לה להרגיש לא במיטבה ופוגם באמון שלה אל עצמה.

קטגור:
מרשתי עברה חיים קשים ולכן אין לה אפשרות להתייחס לבתה כמו שמצופה מכל אם בישראל .

סנגור:
מי שעובר חיים קשים הולך לפסיכולוג או לרופא נפש בכדי להיות בשביל הילדה, מי שמשאיר את הדברים כמות שהם בגלל מה שעבר זהו עוול לילדה.

קטגור:
כידוע, מרשתי אינה מאמינה בטיפולים פסיכולוגים ולכן זהו לא פיתרון הולם.

סנגור:
יש עיניין של עבודת המידות, להשליט את השכל על הרגש ולא להתפרץ ככה על מרשתי.

קטגור:
אי אפשר להכריח אנשים לעבוד על משהו שאין הם רוצים לעבוד עליו.

סנגור:
זה בעיה של הנתבעת, לא של התובעת ואי לכך היא אשמה.

קטגור:
מרשתי אינה יודעת מה זה אמא, לא למדה כלים לכך ולכן אי אפשר לאשימה, כמו שאי אפשר להאשים תינוק בר יומו שלא יכול ללכת..

סנגור:
ישנם קורסי הורים שבהם לומדים איך להיות אמא, איך להביע רגש.

קטגור:
שוב, מרשתי אינה דוגלת בשיטות אלו.

סנגור:
שוב, זו בעיה שלה.

שופט:
בית המשפט (דפיקה במטיש)
ראיות בבקשה.

סנגור:
הבאתי את אחות הילדה שתספר לנו על כך.

אחות: "כבר שנים ניכרת אפלייה בין שאר האחים אל אחותי, היא סובלת מאמי והיא מנסה כל כך הרבה וכל המאמצים בתוהו.."

קטגור:
הבאתי את חברת האמא שתספר לנו על כך:

"חברתי אכפתית ברמה בלתי רגילה לילדתה, היא חושבת עלייה ודואגת לה כמו כל אם אוהבת ורגילה"

זהו כאן אני מרגישה רעה מידי, מידי מידיי.
איכ איזה הרגשה דוחה להוציא ככה תביעה נגד אמא שלי, איזו סחיטה נפשית אני עושה פה לעצמי.
אין לי המשך…
רק באתי להציג את הטענות שלי. אני מרגישה עכשיו פושעת וואו.

אני רוצה להגיש בזאת תביעה
הנאשמת: אמא
האשמה: התעלמות מבתה צעקות מונפולטיבות וכאבי לב.
סנגור:
ניכר שכבר שנים אמא מתייחסת למרשתי באופן שגורם לה להרגיש נחיתית וחסרת יכולת להתקדם בחיים, זה גורם לה להרגיש לא במיטבה ופוגם באמון שלה אל עצמה.

קטגור:
מרשתי עברה חיים קשים ולכן אין לה אפשרות להתייחס לבתה כמו שמצופה מכל אם בישראל .

סנגור:
מי שעובר חיים קשים הולך לפסיכולוג או לרופא נפש בכדי להיות בשביל הילדה, מי שמשאיר את הדברים כמות שהם בגלל מה שעבר זהו עוול לילדה.

קטגור:
כידוע, מרשתי אינה מאמינה בטיפולים פסיכולוגים ולכן זהו לא פיתרון הולם.

סנגור:
יש עיניין של עבודת המידות, להשליט את השכל על הרגש ולא להתפרץ ככה על מרשתי.

קטגור:
אי אפשר להכריח אנשים לעבוד על משהו שאין הם רוצים לעבוד עליו.

סנגור:
זה בעיה של הנתבעת, לא של התובעת ואי לכך היא אשמה.

קטגור:
מרשתי אינה יודעת מה זה אמא, לא למדה כלים לכך ולכן אי אפשר לאשימה, כמו שאי אפשר להאשים תינוק בר יומו שלא יכול ללכת..

סנגור:
ישנם קורסי הורים שבהם לומדים איך להיות אמא, איך להביע רגש.

קטגור:
שוב, מרשתי אינה דוגלת בשיטות אלו.

סנגור:
שוב, זו בעיה שלה.

שופט:
בית המשפט (דפיקה במטיש)
ראיות בבקשה.

סנגור:
הבאתי את אחות הילדה שתספר לנו על כך.

אחות: "כבר שנים ניכרת אפלייה בין שאר האחים אל אחותי, היא סובלת מאמי והיא מנסה כל כך הרבה וכל המאמצים בתוהו.."

קטגור:
הבאתי את חברת האמא שתספר לנו על כך:

"חברתי אכפתית ברמה בלתי רגילה לילדתה, היא חושבת עלייה ודואגת לה כמו כל אם אוהבת ורגילה"

זהו כאן אני מרגישה רעה מידי, מידי מידיי.
איכ איזה הרגשה דוחה להוציא ככה תביעה נגד אמא שלי, איזו סחיטה נפשית אני עושה פה לעצמי.
אין לי המשך…
רק באתי להציג את הטענות שלי. אני מרגישה עכשיו פושעת וואו.