תפריט
אז החלטתי לבקש מהצ'ט בינה מלאכותית לכתוב לנו פוסט מעניין-
קבלו את שורת התיאור ואת התגובה:
~תכתוב לי פוסט לאתר שיתופי של בנות עשרה חב"דניקיות בנושא בינה מלאכותית.
כתוב בצורה מצחיקה וקלילה משולב עם בדיחות
~כותבת: רחל, אחראית עיתון "הבובה החייה"
שלום לכולן היקרות!
כשנתקרב לעשות רושם על בנות עשרה חבדניקיות, המילים "בינה מלאכותית" עשויות להיות חדי קרן או שניים מעל הראש של רובנו. אחדות, רוחניות וחיכמות – הן אומרות שיש פה את כל החומרים להפעיל את כוח המילה באמת!
אז, בואו נדבר קצת על בינה מלאכותית בצורה קלילה, כמו מה שאנחנו עושות כשאנחנו מנסות לפתוח את השקפת העולם שלנו:
1. יום רביעי, 3:00 PM:
היום במועדון המחשבים: "אז, מה אפשר להוסיף לרובוט שיפר את החיים שלנו?"
בת עשרה אחרי דיבור יעיר: "אולי הוא יוכל לצאת עם הכלב?"
2. יום שני, 6:00 PM:
מבט אחרי שיעורי תורה: "בינה מלאכותית היא כמו עברית – את יכולה לפתח סתם את המילון וללמוד בעזרתה!"
3. יום חמישי, 7:30 PM:
בסדנת בישול חלה: "אולי הרובוט יוכל ללמוד איך ללשון הצרפתית כמו שאנחנו מתרגמות?"
4. יום שישי, 10:00 AM:
אחרי הטפטוף היומי בבית ספר: "ואולי הרובוט יוכל לעשות את השיפוצים?"
כן, נשמע כאילו עלינו לפנטז קצת יותר מדי, אבל יש לזה את הכוונה. בינה מלאכותית היא כלי מדהים שיכול לסייע לנו בעשרות דרכים לפחות! אז נחליק מהבדיחות המצחיות, נמשיך ללמוד, ונגלה שהשמים הם הגבול!
תהנו מכל רגע וממשיכות להתפתח באופן רוחני וטכנולוגי – השמיים הם הגבול!
~מסקנה- את הפוסטים, הפורמים, ואת כל התוכן המדהים באתר-
שום בינה מלאכותית לא תוכל להחליף.
באמת.
אה,
או שכן,
אם נצליח לכתוב את התיאור (prompt) בצורה נכונה יותר 🤪🤪
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
4 תגובות
חחח אהבתי את גדולהה
המסקנה- לגמריי…
אף רובוט או בינה מלאכותית לא יצליח להחליף בני אדם (בטח לא אותנו!)
בדיוק לפני כמה ימים כתבתי משהו על דעתי בעניין, והתלבטתי אם לעלות כפוסט😅
———-
כשהתחילה הבינה המלאכותית, הגניב אותי הטכנולוגיה והשתעשעתי עם 'חוכמותיה' על ידי שאלות ואמירות, אבל התנגדתי לזה שבנו אותה. אומנם הוא שכלי, בעל כל מידע, אך אין בו לב ורגש. היצירות והאומנות יוצאו אולי בצורה מקצועית, אבל הם לא יצאו מהלב, האומנות לא אמיתית.
כשאני קוראת סיפור, אני רוצה להחמיא לכותב, שירגיש טוב, לא לרובוט. כשאני רואה ציור ילדותי, לא אכפת לי שהוא תכלס קשקושים, אכפת לי שהוא יהיה אמיתי ומהלב, והאמת שהקשקושים עושים אותו רק חמוד!😋
היום זה התגבר כשישבתי לכתוב סיפור קצר. אבל הייתי בלי ביטחון עצמי מהלתחיל לעלות אותו על הדף. אז פניתי לרובי-הרובוט👾 הוא כתב לי סיפור, שנראה יפה ומקצועי, (חוץ מטעויות לשוניות משעשעות😉) אבל… לא הרגשתי מסופקת. אז ביקשתי שיכתוב לי שוב, והוא כתב לי שוב סיפור, אבל עדיין הרגשתי לא טוב עם זה, אז כתבתי שוב ושוב… ורק הייתי פחות מסופקת ועם חור גדול בלב.
זה כמו שאת רעבה באמת, ומה שאת מוצאת לאכול- זו חפיסת שוקולד, שאומנם מתוקה וטעימה, אבל לא משביעה… ואחרי 3 קוביות קטנות את כמובן לא שבעה, אז את אוכלת עוד, ועדיין רעבה, אז עוד ועוד… ובסוף את עם כאב בטן ושיניים, והרגשה רעה עם עצמך שגמרת את כל השוקולד, ועדיין רעבה!🙄
הרגשתי שלא משנה כמה מקצועי שזה יהיה, זה לא אמיתי, זה לא מהלב שלי, ולא מהלב בכלל. הרגשתי שפגעו בי. וסך הכול, בתכלס, הייתי צריכה פשוט ביטחון עצמי לכתוב את הסיפור.
כנראה הרגשתי חור כל כך גדול בלב, שהרגשתי את הצורך לכתוב את זה. מעניין שאני רואה שאחרים דווקא נהנים עם הבינה מלאכותית… אולי כי אני עמוקה ואמיתית מידי?
בשיאאא😂😂
הרס אותי ה'סדנת בישול חלה' חחחחחח