בין הרצוי למצוי

יש תהום
בין הרצוי למצוי – לעיתים תהום פעורה
ונדרש גשר ארוך בכדי לבצע חיבור
אך כל עוד אני זוכרת את המטרה
בסופו של דבר אגיע למה שבתוכי חדור.
הבעיה מתחילה כשחוששים מהאמת.
כשאני מנסה להצדיק את מעשיי כעת.
כשאני רוצה להיות בסדר בעיני עצמי ובעיני הסביבה
אז אמצא את כל התירוצים ולכל שאלה תשובה.

וכל זה למה? כי אין לי כח להשתנות?
ואולי הגיע הזמן להסיר מעצמי סטיגמות ישנות?

אז נכון, שעל הסמארטפון קשה לי לוותר
ועל ניצול זמן בכלל אין מה לדבר…
נכון שכרגע קשה לי לשמוע רק שירים חסידיים.
ואני אוהבת לקנות את הדברים הכי מעודכנים.
האם זאת סיבה לומר שזה בסדר?
לשים ללעג עקרונות ולצחוק על ההולכות אחר העדר (החסידי..)?

אז זה המצוי כרגע. כי יש לי נפש בהמית.
אבל זה לא סותר שאת הרצוי עלי לדעת בתכלית.
לא לפחד, לא לחשוש לברר את האמת הפנימית.
להפסיק למצוא תירוצים שמגיעים מהנפש הבהמית.

נכון, האמת מחייבת, אז מה?
האם לא בשביל זה ירדה לעולם הנשמה?
ונכון שיחד איתה ניתנה לי גם הבהמה.
אז אף אחד לא מצפה ממני להיות צדיקה תמימה.

את האמת יש לדעת, ועם הזמן גם אפנים
ובעז"ה ישפיע לפני ולפנים.
העיקר לא לפחד ולא לחשוש,
מלדעת את האמת לא אבוש.
אזכור כי גם אם כרגע יש את המצוי,
חשוב תמיד לחקור ולדעת הרצוי.
כי גם אם ביניהם תהום פעורה
ונדרש גשר ארוך לחיבור,
כל עוד אדע ואזכור המטרה
עוד אזכה להגיע למה שבתוך תוכי חדור!