לילך הכי אהבה את הערסל, זה היה המקום שלה. רך, תלוש, מכיל אותה תמיד, ברגעים הכי חשובים בחייה היא באה אליו, נשמה את הרוח הקרירה, נתנה לו להתנדנד כרצונו, לשלוט.
גם עכשו היא התנדנדה בדממה, מסתכלת על השמי הלילה הבהירים. עדיין לא פתחה את הטלפון יש לה הרבה מה לעשות אבל עכשו היא צריכה לחשוב קצת.
מרום פתח את החלון, נכנס גם הוא למרפסת מתיישב על הנדנדה, הרבה שיחות הם נהלו כך היא בערסל הוא בנדנדה, ורוח לילית ביניהם.
"היה טוב נכון?" שאל, יודע. את לילך הוא ידע לקרוא , שש עשרה שנים גרמו לו להכיר כול תו בפניה, לזהות את מצב רוחה, עכשו היא נראית לו מרוצה.
היא חייכה "מצחיק כמה אנחנו שונים"
"לא חושב שיש מישהו שדומה לך"
"תסתכל במראה"
מרום צחק "נו, תספרי, אני סקרן"
"הוא בערך כול מה שאני לא" היא חייכה חיוך קטן "אוהב לטייל, להכיר מקומות חדשים, הוא זורם עם מה שבא, לא מתכנן יותר מידי"
"ואת כולך כללים ותוכניות"
"כן, לגמרי"
"זה נראה שאת מרוצה" מרום בחן אותה.
"אני כן, אני צריכה את האיזון הזה, לצאת קצת מהמקום שלי, לשחרר את התוכניות לרגע הבא, את הכללים לכול דבר"
"במיוחד עם התפקיד שלך" החיים של אחותו עמוסים כול כך, הוא כבר מזמן טען שהיא צריכה לשחרר.
"הוא לא דומה לך" היא אמרה, אחרי כמה שניות של שקט נעים.
"מעולה, אם הוא היה דומה לי הייתי מקנא, תאום יש לך רק אחד" הוא קרץ לה, יודע שהדעה שלו תהיה חשובה לה כשתבחר את האדם לחיות איתו את חייה, הוא לא יהיה זה שיקשה עליה, לא משנה מי יהיה גיסו.
"אחד יותר מידי אתה מתכוון" היא צחקה, אוהבת את אח שלה, אוהבת לריב איתו.
"יש לך התלבטויות?" הוא נזכר בלילות אחרי שנפגשה עם ידידיה, היא התלבטה מלא, לא הכירה את עצמה כול כך לא החלטית.
"האמת, לא יותר מידי" היא הפתיעה אפילו את עצמה, אבל אורי באמת היה שונה, היה בו רוגע ושלווה שחיפשה כול כך.
"אז… תפגשו שוב?"
"אני חושבת שכן"
"אני אדבר עם דן מחר" הוא קם, עייף אחרי יום עבודה והשעה היתה כבר מאוחרת.
"מרום, עכשו תפגש גם, באלי שתתחתן"
"רגע, רגע, זכות קדימה לגדולים"
"רק בשתי דקות, אתה יודע…"
"היי, זה המשפט שלי"
"מי אמר?"
"מעצבנת"
"לילה טוב"
"גם לך"
"אורי, חזרת"
"כן" קולו מהורהר מעט.
"בוא תשתה משהו" קווזיאר ניסתה לבחון את פניו.
"היי חזרת" אופק יצאה מהמטבח "אני במתח"
"את בנאדם סקרן אחותי"
"נריב על זה בהזדמנות, עכשיו תספר אך היה"
"היה טוב" הוא חייך. שתיהן בהו בו, המומות ממחשבה שהמשפטון הזה הולך לספק אותן.
הוא נאנח "היא מאוד שונה ממני" פרט "אבל עדיין היה כמו קו משותף"
אופק חיכה חיוך יודע כול.
"הכול זרם?" קווזיאר חששה שהוא לא ירגיש בנוח, לא ידע מה להגיד. פעם ראשונה שלו.
"מאוד" האמת, הוא לא ציפה. באופן מפתיע היה לו קל לדבר ולשתף ולמרות שחשב שיהיה קצת מוזר, היא ראשת ממשלה וזה גם הפעם הראשונה שלו, אבל הכול הלך חלק דווקא והוא נהנה.
קוויזיאר ואופק החליפו מבטים מהירים, מרוצים.
"יש לה לו"ז ממש עמוס, היא בקושי מטיילת, יוצאת לערים אחרות רק כשהיא בתפקיד וצריכה להיות שם כראשת ממשלה". הוא סיפר להן את מה שהכי הפתיע אותו. "היא היתה כול כך מופתעת שסיפרתי לה שאין מקום כמעט שלא הייתי בו והלו"ז שלי הוא אך שאני מחליט"
"זה הפריע לה?" עיניין את אופק מה לילך חושבת על זה.
"מה? לא? את יודעת… אפשר לאזן את זה" שתינו צריכים איזון. "כאילו, אם זה ימשיך" הוסיף, קולו נבוך מעט.
"טוב, להגיד לה שאתה רוצה להמשיך?" אופק שאלה, למרות שהיא הרגישה שהתשובה ברורה לה.
"אממ… כן"
"יופי, מעולה. אני אדבר איתה" היא הסתכלה בשעון "יו מאוחר, אני חייבת לזוז" היא חבקה את אמה קלות וקמה לעבר הדלת.
"ו… אממ… אופק"
"מה יש?"
"תתקשרי אלי כשהיא מחזירה תשובה טוב?" אורי נבוך.
"כן, בטח" היא צחקה, היא כול כך שמחה שהיה טוב, הלוואי שגם לילך מרגישה ככה, נראה לה שאורי יתאכזב אם לא.
היי קוראות בין הקוץ לפרח, זאת אני (כאילו ג'ינג'ית) מה שלומכן?
הסיפור שלי עוד רגע נגמר (עצוב לי כול כך) ככול הנראה הפרק הבא יהיה האחרון
סוו… שבוע הבא אני יעלה פוסט תודות וקצת חפירות וכאלה, כמו שאני אוהבת
ושבוע אחרזה… נפרד לנו
אוף זה עצוב נכון?
יאללה, תתחילו מעכשו להתגעגע😊
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
14 תגובות
אבאלההה
למה את מסיימת??
תראי אם תעשי את זה ספר זה יהיה הספר הכי יפה שקראתי בחיי!
ממש ממש ממש אהבתי את הסיפור
וואי וואי
כמעט הסמקתי😉
מחמיא לי. מאוד. מאוד.
אוחח ג'ינג'ית
עצובב😪
סיימת בכזה פרק חמוד שמעורר געגועיםם
יאללה, מחכות לפרק הבא..
והאחרון😇
נכון.
אני אתגעגע אליהם כול כך.
הם היו בי ככ הרבה זמן.
תודה לך😘
איזה פרק יפהה
מחכה לכל פרק💙💙
במלצה שלי
תפרסמי את זה כספר
את טובה בזה וזה מהמםםם ברמותת
מההה?
זה חובבן לחלוטין, כאילו נורא נהנתי לפרסם ולכתוב
אבל כספר… זה בהחלט לא ברמה…(לא בקטע נחיתי, זה פשוט קטעים חמודים מחיי פנטזיה, לא מקצועי במיוחד…)
תודה לך. ממש.
וואווו ג'ינג'ונתתתתתתת
את לא אמיתיתתתת
את עשית את זה כמו גדולהה
(תרשי לי טיפה לקנא?)
את כתבת סיפור שלהם והוא מטורף ויפה
ואת פשוט גדולה מהחיים, הגשמת חלוםם!!!
מודה, אני כבר עוקבת על האתר וגם לא על הסיפור
אבל, תמיד שאני נכנסת לבקר, ואני רואה את 'בין הקוץ לפרח' מציץ בין השורות
זה תמיד משמח ומעלה חיוך
כמו שהבטחתי, שמור לו פינה חמה בלב שלי.
שבוע שעבר או לפני שבועיים, דווקא יצא לי לקרוא את הפרק,
לא ממש אחזתי בדמיות ובעלילה אבל, התמגנטתי לאיכות
הכתיבה שלך פשוט מהממת, השתפרה ברמות לא נורמאליות (מתחילת הסיפור)
כיף לקרוא את המילים שלך ובנית עלילה מדהימה
בקיצור את חתיכת מוכשרתתת!!!
ומדהים איך את תווה בסיפורים משפטים מעוררי השראה .
אז, אולי כשזה יצא כספר אני אשב לקרוא אותו מתחילתו ועד סופו😉
או שיום אחד אני איהיה משועממת, בכל אופן כרגע אני לא מוצאת לזה פניות.
עלי והצליחי ג'ינג'ונתת , כיף לכתוב לך מגילות כמעט כאורך הגלות
אבל מסתבר שגם הם מגיעות לסיומן (כמו הגלות, ברגע זה🙃)
נ.ב
יש מצב לשיר שלך(אני מתגעגעת לקרוא משהו מעורר חושיים)
💖💖💖
יצורה!
שלומות לך?
ישנה שאת.
ואין, סופי. רק כשאני אומרת דברים דרמטיים את קופצת.
בקשר לזה שהכתיבה השתפרה, זה די מובן.
את תחילת הסיפור כתבתי בתחילת ט', ולפני שפרסמתי( לפני שנה בערך), ממש רציתי לשנות את ההתחלה. כי אני כמוכן הרגשתי חזק את הבוסר שבפרקים האלה.
לא הצלחתי. הרגשתי שאם אני אשנה את הפרקים שיצרו את לילך הסיפור הזה לא יהיה כמו שרציתי, יאבד את הקו.
למזלי, חצי מהסיפור לא היה כתוב, ונכתב רק לאחרונה(כול פרק נכתב בערך יומיים לפני שהוא מתפרסם)
ולכן הכתיבה שונה… בכול זאת שנתיים וחצי הפרש בין תחילת הסיפור לסופו…
תודה על המחמאות, כיף לשמוע😍😘
בקשר לשיר- אני באמת לא מצליחה למצוא זמן לכתוב, זמן ריגשי אולי…
אז לא מבטיחה… אבל תדפדפי באתר, בטוחה שתמצאי שירים שיעיפו לך תשכל.
🧡
גינגיתתת פרק מושש
לא מאמינה שזה פרק אחד לפני האחרון—
עצובב באמת
היה מהמם. סיפור יפה כל כךך
את כישרון ממש
תודה שכתבת לנו אותו
❤
איזה תגובה חמודה.
תודה לך, הוחמאתי.
את לוידת כמה פעמיים נכנסתי לכאן.
אני כ"כ רוצה להגיב.
והמילים בקושי יוצאות
וגם שהם יוצאות הם מאולצות מדי.
זה חבל לי.
לפחות תדעי שניסיתי.
וזה לא פייר שהסיפור הזה נגמררררררר
מממ… תמצאי אותן טוב?
ג'ינג'ית.
דבר ראשון בואי נדבר על הפרק שלך.
ואוו איזה פרק.😍
אני שואלת את עצמי, כמה כשרונית ילדה אחת יכולה להיות?
דבר שני.
אני לא מאמינה שקראתי את המשפט שכ"כ חששתי ממנו🥹
מצד אחד אני שמחה כ"כ בשבילך ואומרת לעצמי ”ואי איזה אלופה שהיא, מסיימת סיפור, הגשימה לעצמה חלום וכו..”
אבל מצד שני, אני כועסת, כאילו מה זה כועסת חחח זכותך לסיים את הסיפור, אבל אוף!! זה היה סיפור מושלם מושלם,
עלילה שונה כזאת, כתיבה מושלמת.. ואיך את בכלל מסוגלת לגמור אותו??
מה לא תתגעגעי לכתוב אותו? לא תגעגעי לתגובות שלנו?😂
טוב ג’ינג’ית את המשך התגובה תקבלי בפרק הבא..
שגם את תחכי למשהו נכון?😄
איזה חמודה את ירוקהה
איזה כיף לראות כול פעם תתגובות שלך
מפרגנות ככ, מלאות חיים.
מאוד שמחה שאהבת תסיפור שלי.