תפריט
"אתם לא תאמינו", אורי נכנס בסערה הביתה, חדשות חמות בפיו.
"מה יש?" נגה נשארה אדישה, מכירה את אחיה הקטן, מתרגש מכול זבוב על עלה.
"תפסו את השודדים הלבנים!!!"
"מה???" נשמעה קריאה אחידה מכול פיות הנוכחים בחדר.
"איך זה קרה?"
"מתי?"
"נו איך עשו את זה בסוף?"
"הם הסגירו את עצמם?"
"איך אתה יודע?"
"איך יענישו אותם?"
"מי תפס אותם?"
כולם בבת אחת התחילו לדבר, זורקים שאלות במהירות ופותחים את הטלפונים, להתעדכן מהר ככול האפשר בחדשות הגדולות.
"אני לא מאמינה! באמת תפסו אותם", שביט קראה שוב ושוב את החדשות. "והיי, תראו התחנה של אופק אחראית לזה".
"שמעתי ש'שינוי בוער' דחפה את זה", אמרה נגה. "אופק אמרה לי משהו על זה". היא דיברה בעיקר על מישהי.
"כן, ועוד שלושה ימים הבחירות זה לגמרי נקודה לטובתם", קפצה שביט שכבר מזמן מעריצה את המפלגה הזאת.
"איך עשו את זה?" הסתקרנה נגה. "אוף באסה שאופק עדיין לא חזרה, בטח יש לה פרטים חמים על הסיפור".
"אותי מספק לשמוע שהם נתפסו". קוויזאר חייכה. "ויאללה שבו ליד השולחן, ארוחת צהריים מוכנה, נגה תתקשרי לאופק לראות מתי היא חוזרת"
"אני לגמרי אעשה את זה".
"את סקרנית יותר מידי אחותי".
"אזמה אחי הקטן, אתה גם".
"ידידיה", ערבה דפקה קלות על דלת חדרו, שנפתחה מעט מאוד בימים האחרונים.
המהום קטן נשמע מבפנים.
"אני פותחת" היא הודיעה ופתחה קלות, מציצה פנימה.
"איך אתה?" התעניינה.
"פ'סדר" ידידיה ישב על המיטה, מסתכל בטלפון שלו.
"יצאת בזול עם אבא ואמא", היא חייכה, מתיישבת ליד השולחן הקטן בחדרו.
"כן, נראלי". הוא הודיע להם שהוא החליט לעשות הסבת מקצוע, נמאס לו, או משהו כזה הם הופתעו מאוד, אבל איכשהו אכלו את זה.
"אתה יודע שנפגשתי אם לילך לא מזמן, התנצלתי בשמך".
"אה באמת, תודה". ידידיה נבוך, וערבה שמחה לראות את זה, עדיף מכלום.
"מה עובר עליך בימים האלה?" ניסתה לפתח שיחה, לא מתייאשת מפרצופו הלא מזמין.
"לא הרבה".
"אתה בעצם אמור להיות שמח עכשיו לא? משוחרר… הרי עשית את מה שרצית. וגם מרום לא פרסם את זה ושמר על שמך הטוב ואתה יכול להמשיך בחייך בלי החבר שטענת שהפריע לך". היא אמרה, יודעת שדבריה חסרי רגישות, ובכול זאת, היא יודעת שזה אולי יחזיר את אח שלה, שאבד.
"אני שמח", הוא אמר בפרצוף שסיפר כמה הוא לא. "אני עייף, ואת מפריעה לי ללכת לישון".
ערבה בחנה אותו, עינה קלטו פתאום קצה עיתון ליד הכרית. "קראת את העיתון האחרון נכון?" היא פגעה בנקודה רגישה, ידידה בלע את רוקו מנסה להסתיר את סערתו הפנימית.
"כן, אזמה".
"אתה לא כתוב שם יותר, זה כואב לך". היא אמרה, לוחשת כמעט, יודעת אותו.
ידידה שתק, היא אחותו והיא חכמה וזהו.
"מרום הוא חבר טוב" לא כמוך "אם תדבר איתו הוא יסלח".
ידידיה המשיך לשתוק, לא תמיד יש מילים. לא תמיד צריך מילים.
"כשתחזור להיות אתה, בקרוב", קמה ערבה. "תחשוב על זה. ידידיה שאני מכירה אמיץ מספיק". היא יצאה מהחדר משאירה שם את המילים שלה, מהדהדות חזק.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
6 תגובות
את מבלבלת אותי, ג'ינג'ית…
למרות שאני עדיין בדעה של מרום וערבה, השאלה מי יתחתן עם ידידיה… אולי אופק? (כמו מיכלי והערשי, מושי ומלכי של ליבי קליין)
אני מבלבלת אותך????
את אותיייי
אתן כול כך רוצות שהאני אעשה זוגות?? כי בעיקרון לא תכננתי הרבה אבל עדיין לא סיימתי לכתוב סוו
וואו יפה!!
וידידיה הזה מעצבןן אותי!
כשהוא חושב שהוא לא צריך את מרום, הוא זורק אותו, ועכשיו כשהוא צריך אותו הוא חוזר אליו??
הוא בעיקר טיפש הוא אכל תקופה ארוכה רגשות שלילים על מרום ואז כשהעירו אותו הוא נזכר בחבר שהיה לו
החלטתי שמותר לי לקרוא פרק של בין הקוץ ולא להגיב.
לכולם יש את זכות השתיקה, גם לך.