תפריט
"זה מוזר". אורי נכנס לבית, בוחן את העיתון בקפידה. השם של אחד העורכים הראשיים לא הופיע שם.
"מי קורא בכלל את השם של העורכים קוראים ת'חדשות". נגה ישבה בסלון, משרטת עם שביט בסיס לשמלה חדשה.
"אולי זה תקלה", הניח אורי את העיתון על השולחן בחבטה קלה והלך להכין לעצמו קפה של בוקר.
"תכין גם לי", בקשה אימו שבדיוק נכנסה מהמכולת הסמוכה, והתיישבה ליד השולחן במטבח.
"שב רגע" ביקשה כשהגיש לה את הקפה.
"נו, חשבת קצת על מה שדיברנו?"
"כן", הודה אורי.
היא שתקה, מצפה.
"אני חושב שאולי זה הצעד הנכון, ואני באמת צריך קצת לאפס את היום שלי…" אמר אורי בפנים מהורהרות. "את האמת, אני קצת לחוץ. זה צעד משמעותי שמשנה את כל המשך החיים מעתה ואילך. אני מקווה שזה ילך לי בקלות, שאני פשוט אדע שזה זה." פרק את מחשבותיו מהלילה האחרון.
"יהיה טוב", אימו חייכה, נהנית מרגעי השיתוף של הבן שלה. "אתה תמיד יכול להתייעץ, וחוץ מזה שאתה כול כך עצמאי ובוגר אתה כבר תראה שהכל יהיה בסדר"
"אז את אחראית על זה, כן…?"
"ואופק ונגה", צחקה קווזאר. "הן כבר חורשות את המדינה בשביל למצוא לך אישה מושלמת, תסמוך עליהן."
"ננסה" גיחך. "ככל האפשר"
ערבה ישבה בחדר הישיבות שהתרוקן מחברי הסגל הבכיר. הביקור הסתיים לא מזמן, והם הגיעו לתוצאות מעולות. כבר מהיום הכל יתקדם בצורה משמעותית. אבל היא, היא לא תרמה כלום, בקושי דיברה. לא חשבה שככה המבוכה תשפיע עליה, והיא בעצם לא עשתה שום דבר רע, אבל עדיין לחשוב שלילך נפגעה בגלל אח שלה, לחשוב שמישהו שהיא אוהבת יותר מכל, ככה התנהג – כאב לה ובייש אותה מאוד.
לילך היתה נחמדה מאוד לכולם. היא לא התאמצה, זה פשוט היה היא. נערה פשוטה עם חלומות גדולים. היא קלטה מה שהיא מרגישה וניסתה כמה שפחות להיתקל במבטה המושפל, ובסוף הפגישה היא בקשה ממנה להחליף כמה מילים.
"ערבה" היא חייכה, נבוכה קצת. "בבקשה אל תרגישי רע עם עצמך, את זאת שבעצם סדרת הכל ואני מודה לך, אנחנו בסדר עם זה ושמחתי מאוד להכיר אותך". אמרה לה בצד החדר, נותנת לערבה קצת סדר במחשבות, קצת ביטחון.
אופק ישבה בחדר הסמוך, שקועה במחשבות לילך סקרנה אותה מאוד ולאורך הפגישה היא לא הפסיקה לשאול שאלות, מחפה בכך על השקט של ערבה.
הכריזמה והעדינות היפנטו אותה. לרגעים לילך נראית חסרת ביטחון, ולרגעים כאילו שאבה את ביטחון העולם כולו. היחס שנתנה והעוצמה שהקרינה הרשימו אותה, ויש לה תחושה שהיא מפסיקה לחרוש היום את הארץ במציאת בחורה לאחיה היחיד.
נראה לה שהיא כבר מצאה.
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
11 תגובות
יאאא ידעתייי 🎊
חחחח 😅
😂😂🧡
אורי ולילך, ידעתי!
(מרום וערבה?)
עוד פרק מהמם!
פתחתן משרד שידוכים לדמיות שלי😅
תודה מסגרת, לוב.
בהחלט… אם תוסיפי עוד הרבה בחורים אולי נציע גם לבנות באתר, למה לא?
ווואוו יפהה!
חשבתי על השידוך הזה;)
תודה— וכן הוא היה צריך לקרות😋
אחד הדברים שאני הכי אוהבת בסיפור שלך
זה העממיות שלו,והזרימה שלו.
זרמה טבעית כזאת.
הסיפור הזה הוא בגובה העיניים
לא התמודדויות ענקיות כאלו.
סיפור שיותר קרוב אלינו
את יודע מה עוד יפה בסיפור שלך?
הדמויות שלך
הם כמו פאזל,אריג גדול ושלם.
משלימים אחד את השני.
יש בסיפור הכל.
זו כשרון לתת לכל אחד אופי שונה משלך עם טביעת אצבע שלך.(אני לא נרגעת מזההה😉👿)
אגב מתגעגעת למרום🥰
ועוד משהו
לילך שלך יותר מדי טובה,מושלמת.
חזרתם ללימודים כבר?
נכנסתם לשגרה מסוימת?
תודה נדירה, אוהבת שאת משקיעה בתגובות.
בקשר לטביעת אצבע- את צודקת. אני צריכה לדעת את הדמיות שלי ובלי שהם יהיו קצת ממני אך אני אצליח לכתוב אותן??
מרום…איזה חמוד הוא?? טוב הוא בתקופת דכאון קצרה נניח לו…
לילך לא מושלמת- היא נראת מושלמת- והיא יודעת את האמת שבפנים ומתמודדת איתה…
חזרנו, לצערי אני לא מאלה ששגרה זה קרש הצלה בשבילן…סבבה לי חופש…
וואי זה ממשיך להיות מגניב כל כךךךך
ממשיך. להיות. מגניב.
תודה תודה הוחמאתי מאוד לב כחוללל