תפריט
ומה יש לכם לומר.
מה זה ביטול?
שנבין שאנחנו לא שווים כלום.
שאין לנו מציאות.
שהאינטרס היחיד שאמור לעניין אותנו זה לעשות רצון ה'.
ולמה שזה באמת יעניין אותי?
לא יותר מעניין להנות,לשמוח,להיות מאושרת?
אלה ש…
זו האמת. אני באמת כלום. המציאות היחידה זה הקב"ה.
אז במקום לגלות את השקר הזה בסוף החיים.
מוטב שנמלא את תפקידנו שלשמו הגענו.
וכל רצוננו יהיה רצון הקב"ה. אין מקום פנוי ממנו.
ואז…כשנעשה את רצון ה'. וכשאנחנו בשביל העולה.
נשים את עצמינו במרכז ונאמר שאנחנו חשובים.
ושבישבילנו נברא העולם.
ושיש לנו כשרונות ויכולות יחודיים. ושאין כמונו.
כי רק כשיש משמעות לקיומנו,רק כשאנחנו פועלים למען מטרה טובה.
הקב"ה אכן רוצה שנוציא את כוחותינו בלי סוף ומידה.
וננצל את כל מה שיש לנו.
לטובה ולקדושה.
אז כתבתי פוסט,אבל תאמת שאצלי הנושא הזה עדיין לא ברור.
אז אשמח בתגובות למטה לשמוע איך אתם לא חושבות
על עצמכם אלא על הקב"ה.
תודה!
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
10 תגובות
האמת שכתבתי על זה פוסט ועדיין לא שלחתי כי הוא דורש קצת שיפוץ שעוד לא עשיתי 😉
אבל אנסה לכתוב בקצרה,
בחסידות – ביטול זה לא להבין שאנחנו כלום. מפתיע? אבל זה כך.
חסידות לא דורשת מאיתנו לחשוב שאנחנו אפס.
אז מה זה ביטול על פי חסידות? לנווט את המציאות שלנו למקום נכון.
ברור שלגבי הקב"ה אנחנו אפס. אבל בכל זאת, אנחנו קיימים בפועל. ולכן הגישה של לחשוב שאנחנו אפס – היא לא מדויקת.
החסידות בעצם מגלה לנו שהביטול הוא זה שיכלה בסופו של דבר את יצירותיו האמיתית. עוזרת לנו לממש את היכולות שניתנו לנו לעבודת ה'.
לבטל את הרצונות שמגיעות מהנפש הבהמית, בכדי לממש את יכולתה של הנפש האלוקית.
בסוף זה לא יצא בקצרה, ואולי גם לא כזה ברור… אבל זאת בערך הנקודה.
מקווה שעזרתי 😉
אחת איכפת לך לפרט או להביא מקור, לממש את הכישרונות שלנו ואת עצמינו זה ביטול? עצם זה שאני מקדישה מחשבה לכישרונות שלי זה מראה על גאווה, טוב לא יודעת אני כבר מנסה לעבוד על זה שנתיים ולא יוצא מזה שום דבר חוץ מעצב תהומי
חסידות ממש דורשת להשתמש בכשרונות שלנו!!!!
וואי…
איזה עצוב לי לשמוע שאת כבר שנתיים מנסה לעבוד על משהו לא נכון.. ברור שזה רק יוביל לעצבות!
אני אישית הבנתי את המושג ביטול אחרי שלמדתי את הספר "והם יבוננהו", זה ספר שבעיקרון מיועד למוסרי שיעורים בחסידות, והוא מסביר שם איך מתרגמים מושגים בחסידות לעברית של יום יום, ופתאום בספר הזה לראשונה הבנתי באמת מה זה ביטול. כתבתי גם תגובה נוספת למטה, ואת יכולה לראות שם.
בגדול, אנחנו לא אפס. לגמרי לא.
ה' נתן לנו חיים וכשרונות ומעלות ומלא מלא דברים טובים בתוכנו!
אנחנו רק צריכים להזכיר לעצמנו היטב, שזה הכל ממנו.
ולא אנחנו יצרנו את עצמנו.
ואגב, אני גם כן בדרך לכתוב על זה פוסט, הבעיה שהדרך שלי מאד ארוכה;) כבר מי"ט כסלו בערך;)
אז 'אחת', אני סומכת עליך שאצלך זה יהיה יותר מהיר;)
בהשגחפ למדתי היום עם חברה פרק ו' בתניא, מתוך הספר "ללמד תניא", אז הנה כמה שורות חזקות מתוך הספר:
"כאשר משתמשים במושג "ביטול" אין הכוונה לפאסיביות. להיות אפס ולא לעשות כלום. אלא הכוונה שאדם מזיז את רצונותיו האישיים והופך להיות צינור לרצון ה', דבר שדורש ממנו הרבה מאד אקטיביות ועשיה".
ה' נתן לך כשרונות, והוא רוצה שתשתמשי בהם כפי רצונו! זה ביטול אמיתי!
שנזכה:)
אשתדל למצוא מקור שמדבר על זה בעז"ה.
ו.. כן, חסיד זה מי שמודע למעלות שלו (נראה לי זה כתוב בהיום יום). מודע למעלות ועושה בהם שימוש כמובן לשם שמיים.
הקב"ה לא נותן לנו כשרונות בכדי שנדכא אותם חלילה, אלא בכדי שנעשה בהם שימוש בעבודת ה' שלנו.
אם אני מקדישה מחשבה לכשרונות בצורה הנכונה, זאת אומרת, מתוך ידיעה שהכשרונות האלה לא הגיעו אלי בזכות עצמי אלא בזכות הקב"ה ולמטרה שהקב"ה רוצה ממני, אז זאת ממש לא גאווה.
גאווה זה כשאני מייחסת את הכשרונות שלי לעצמי…
אופסי,
קראתי עכשו שוב את הפוסט ורואה שמקודם לא הבנתי אותו ממש נכון…
בעצם מה שכתבתי מתחבר למה שאת ?
נשמה שזה ככה חשוב לך לדעת!
טוב, אני ממש לא יכולה לומר לך שאני לא חושבת על עצמי אלא על הקב"ה, אבל יש לי רעיונות שבעז"ה יעזרו לי להגיע לשם בסוף.
אז ככה:
דבר ראשון, כשנפשי הבהמית רוצה לעשות משהו קצת בעייתי, אני מנסה להתגבר (יש לי כל מיני דרכים יצירתיות, בדיוק היום חשבתי לכתוב עליהן פוסט… נראה?) אבל לא בגלל שזה טוב לי, כדי שאהיה יותר חסידית, שיותר יעריכו אותי וכדומה, אלא פשוט בגלל שהקב"ה רוצה. וכן, זו עבודה, אבל אם מתרגלים את החשיבה הזו נהיה יותר קל.
דבר שני, וזה משהו שדורש דיוק בפרטים הכי קטנים, וזה האופן שבו אני עושה. זה יכול להיות לעשות דברים בסתר, זה דברים יותר מהרגילות, וזה בעקר דברים שפחות מושכים אותי לעשות. למשל, ב"ה יוצא לי לארגן פעילויות חסידיות בסביבתי. חשבתי הרבה על מה כדאי יותר לשים דגש – על השקעה בלימודים או על שלל פעולותי. בסוף הגעתי למסקנה שמה שאני פחות רוצה זה מה שאני צריכה לעשות.
יצא קצת לא קשור, אבל לא נורא.
מקווה שעזרתי?
אני חושבת שה' הוא באמת מרכז החיים ומי אנחנו לעומתו?? כלום!! אנחנו כמו עבד לעומת האדון שלו!! אבל מה?? ה' הוא אבא ואנחנו הבנים שלו!!
זאת אומרת יש כאן שילוב מדהים!! בין לזה שאנחנו עבדים לבין זה שאנחנו בנים אתן מבינות?? מצד אחד אנחנו כלום לעומת ה' (עבד) מצד שני אנחנו הכי חשובים לה' אנחנו יכולים לבקש מה שאנחנו רוצות להרגיש קשורות ולא רק לפחד מה' אלא לדעת שהוא אוהב אותי ורוצה בטובתי! (בן)
זאת הדעה שלי האמת שהיא עלתה לי עכשיו ואני חושבת שהיא נכונה אבל אם אתם חושבות שלא מוזמנות להגיב…?
אנסה לתמצת את זה לנקודה אחת – אנחנו לכשעצמינו אנו כלום. אפס. (אפילו לא אפס כי גם אפס הוא משהו…)
מייאש?! חכי רגע.
בתוך כל אחת מאיתנו (בהנחה שכל השותפות כאן יהודיות?) יש חלק אלוקה ממעל – חלק מה', מהאינסוף.
מה שהופך גם אותה ללא מוגבלת!
חסידות לא באה לדכא אותנו, להראות לנו שאנחנו גורנישט מיט גורנישט.
חסידות באה להאיר בנו את המקומות הנכונים.
אנחנו חלק מאינסוף, וככאלה אין דבר שלא נוכל לעשות, אם רק נרצה!
זה התמצות ממש. אם אראה צורך, ארחיב על כך בהמשך
קראתי בספר "והם יבוננהו" הסבר ממש יפה על מה זה ביטול בחסידות,
נקודת העניין שם היא שביטול זה לא אומר לבטל את עצמך, אלא לבטל את מה שמרחיק אותך מעצמך האמיתי- הנשמה האלוקית שלך.
זה להיות מודע שכל מה שיש בי הוא מה'.
זה די דומה למה שכתבת, רק בלי להגיד לעצמנו שאנחנו אפס:)
יש בנו מלא, והכל זה מה'!!