תפריט
נמאס. לי. כבר.
לא יכולה יותר.
אוף, נמאס לי כבר.
אני בבידוד מרצון,
לא שלי,
של ההורים שלי.
לא הולכים לשום מקום,
כי "מי אמר שכולם שם ישימו מסכות?"
ולא פוגשים אף אחד,
כי "אף אחד לא שומר על ההנחיות"
ולמרות שהתחסנו,
כולנו –
שני חיסונים ושלושה,
עדיין, "זה רק 60% הגנה".
ולמרות ששמים מסכות, ועושים בדיקות,
עדיין, "זה לא לגמרי עוזר".
ומצטערת, אבל נמאס לי לגמרי,
אני רוצה להיות כמו כל אלה שפשוט לא אכפת להם.
שחיים את החיים נורמלי.
ואף אחד לא מנסה אפילו להקשיב.
אבא – בטוח שאנחנו נהנים מלדבר על דברים כיפיים.
אמא – מפנה אותי לאבא בכל הנושא הזה, ובכלל – יש המון מה לעשות, את יכולה לשטוף כלים.
אחים ואחיות שלי – לא יודעת. נראה שרק לי נמאס לאכול, לישון, לקום, לאכול, לקרוא, לדבר, לישון, לקום, לאכול וכווווווו??? הם לא אומרים כלום כמעט.
ואני, סובלת פה,
מרגישה קצת בבית כלא,
אני אפילו קצת בוכה.
כי אני גם מרגישה שירדתי,
ושאני לא עושה שום דבר בחיים שלי.
זה חופש, אנשים! למה אני מוצאת את עצמי בשעה שלוש וחצי וקולטת שלא עשיתי היום כלום חוץ מלהיות על המחשב ולצייר???
דיי כבר. אנחנו היחידים שלא נהנים?
*כתבתי את זה בשעת ייאוש. יכול להיות שקצת הקצנתי, אבל היה נחמד לפרוק. תנו טיפים להפגת שעמום, וטיפים בכללי. אה וגם תגידו לי בבקשה שאני לא היחידה. תודה, אוהבת אתכן:)
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
16 תגובות
את לא היחידה:(
היינו הרבה זמן בלי לצאת מהבית
אבל כשיצאנו, יצאנו, ובגדול?
ובעז"ה נצא, ובגדול- בגאולה!?
תודה על התגובה, פילוט!
כן אני יודעת שכולם היו במצב הזה…
אני דיברתי בפוסט על התקופה האחרונה יותר, שלחתי אותו בחופשת סוכות, כשהרבה אנשים כבר התנהגו כרגיל לגמרי ואנחנו עדיין שמרנו… בין היחידים, כי כמו שאת אומרת – כולם יצאו ובגדול, ואנחנו לא. כי ההנחיות לא אישרו…
אבל זה כבר עבר לי, האמת. מצחיק שהעלו את זה, שכחתי לגמרי שכתבתי את זה?
וכן – בעז"ה, בגאולה!!!
אוצ'.
נשמע קשה, קשה, קשה!!!
באמת לא יודעת איך שרדת…
אבל אם את מרגישה שאת כל כך סובלת, כדאי שתדברי עם מישהו…
כי חבל, מצב כזה יכול באמת להביא למקומות שאת לא רוצה להיות בהם – מכל בחינה.
תחשבי על מבוגר אחד, חכם, מבין עניין שאת סומכת עליו ויכולה לשתף אותו, ויוכל באמת לעזור לך בעצות מעשיות ולא רק להזדהות (זה גם משהו ;))
מאחלת לך בהצלחה ענקיתתתתתתתתתת!
תודה על התגובה המהממת!!!
אין לי מושג איך שרדתי, כנראה כמו כולנו, אבל לי היה קשה במיוחד כי אני בנאדם שצריך אקשן… ולצאת…
בטח שדיברתי על זה, כולם כבר השתגעו מהחפירות שלי על השעמום והעצבים – וזה עוד יותר עצבן אותי, כי לא הבנתי – מה אני היחידה? – אבל אני גם מבינה את זה יותר עכשיו.
וברצינות יותר – דיברתי על זה הרבה עם אמא שלי, וניסינו למצוא דברים מעשיים בבית (התמחיתי באיפור למשל:)).
תודה לך!
נשמע קשה נורא. לא מפתיע שאת בכזה מצב רוח.
תנסי להסביר להורים שלך עד כמה קשה לך המצב הזה. בסופו של דבר כמה ימים שלא תרגישי טוב מקורונה, ואפילו אם זה ישאיר כאבים ועייפות לחודש, זה עדיף על פני שנתיים של בידוד בלי חברה אנושית.
אם את מחפשת תעסוקה את פשוט צריכה לצאת מהקופסה ולהתחיל ללמוד ולנסות דברים חדשים!!
בקמפוס IL יש מלא קורסים דיגיטליים שאת עושה מהבית בכמעט כל נושא שתרצי: כימיה, ביולוגיה, גוף האדם, מחשבים, שפות תכנות, אסטרולוגיה, היסטוריה, פסיכולוגיה, מדעי החברה.
אפשר גם לחפש קורסים דיגיטליים או סרטונים על דברים יותר אומנותיים כמו איפור, תסרוקות, קונדיטוריה, בישול, רקמה, תפירה, ציור בטכניקות מיוחדות.
תודה רנדומלית!!!
זה בהחלט היה קשה מאוד, הרגשתי שאני יוצאת מדעתי…
ב"ה עד עכשיו לא חליתי בקורונה (אבל אי אפשר לדעת…) והרבה בזכות השמירה במיוחד בהתחלה, ויהיה דבילי לחלות עכשיו, כזה עוד שניה מסתיים, לא??
תודה על הרעיונות!
תרצונת (:, הבנתי כ"כ את מה שכתבת (:
יש הרבה מה לעשות בבית- אפשר לשטוף כלים ??, מוכר, מוכר (:
אמאאא,
-מהה??
בואי רגע, תראיי
-בואי, תראי לי, אני באמצע פה… (מחשב נייד (: )
יש עוד אימהות כמוך ?
– רק כמו (:, וכן, מה, זה לגיטימי, לא?
??
אח אמא, אני אוהבת אותך ?
אי אי אי, זה היה מצחיק (:, קראתי שכבר הכל בסדר עכשיו, אז מה שנשאר לנו זה לצחוק על זה ?
חחח יהל!!! איזה כיף לקרוא שהצחקתי אותך!
ואיזה הורסת – הראית את זה באמת לאמא שלך?!?
וכן – כל האמהות כנראה לא אוהבות לשטוף כלים?
ב"ה, עכשיו הרבה יותר טוב, הקורונה (הלוואי, אמן!) ממש לקראת סיום!
(: (:, הזדהתי פשוט (:
לא, אבל זו אמא שלי היקרה והאהובה (:
האמת שכלים אמא אומרת שלא כי היא לא רוצה שזה ייקח לי זמן ?
אבל יש כביסה במקום ?
ברוך השם… (:
אמןןןן
אומרת לך בבקשה שאת לא היחידה
באותו מצב בדיוק כמוך
רק הרבהה יותר גרוע עם הורים שלוקחים הכל בהיסטריה ולחץ קיצוני ומזעזע
חיים סיוטיים
וואיי וואי
תקשיבי, זה נשמע סיוטט
גמאני, מתחרפנת בלי תעסוקה
מזדהה איתך.
❤
וואו תודה על התגובה!
עצוב לי שאת מזדהה… ובמיוחד ככה עם הורים שלוקחים הכל בצורה כזאת… באמת קשה. אמנם ההורים שלי לא היו בהיסטריה – אבל הם מאוד רצו להקפיד על ההנחיות ולשמור כמה שיותר.
הלוואי שהתגובות פה עזרו גם לך!
אמאלהההה איזה כייףף לשמוע שיש עוד אנשיםם כאלההה
השםםםםםםם
אנחנו בוללל ככה, שניםם הייינו בבית. באמת. שנה וחצי. הזוייי. אחרי החגים הגענו…. עם מסכות, כמובןןןןןןןןן
הזייהההה
והכי מעצבןן זה לראות את האנשים שלא אכפת להם, איזה כייף זה!!!! קנאההה חחח
סתם, למדתי להתגבר, פיתחתי שיטות. אבל היה תקופות קשותת בטרוף!!!
אבל אני בול ככה, השם. אני פשוט בהלם שיש עוד אנשים כאלה. (מדברת ממש על החופש האחרון, בין החגים וכו)
ושנה שעברה – – –
נכון?! גם לי כיף לשמוע! שאני לא היחידה…
וואו ממש כתבת מה שהרגשתי! וכן, אני לא מדברת על תחילת הקורונה שבה כולם שמרו, אני מדברת על אחרי… על התקופה האחרונה של החגים.
מצב לגמרי הזוי, מעצבן ממש, והקנאה…! – למה רק לי חשוב לא להידבק?!?
שמחה שפיתחת שיטות. אולי תשתפי??
ב"ה, המצב הרבה יותר טוב עכשיו, גם אצלך?
אויש, באמת מעצבן.❤️
אני הייתי בדיוק ככה בסגרים הארוכים של שנה שעברה, סיוט.
תא"ר! (אפשר לקרוא לך ככה??)
מסכימה איתך לגמרי. המילה המדויקת – סיוט.
תודה לך על התגובה, נחמד לשמוע שלא הייתי לבד בעצם.