בחירה במבחן / 13

אז איפה הוא?
לפרק הקודם

"מירי?" קול מהוסס משו…
"הניה! מה שלומך?" איך הקול שלה תמיד מלא מרץ ומחמם כזה?

"ב"ה בסדר" לא תכננו לדבר..

"אז שנתחיל?:)" אני שומעת את החיוך שלה, אותו אחד שבטח היה גם כשהיא קיבלה את ההודעה ממני… חודש שלא היינו בקשר – ולא מסיבות משמחות – ואז הבקשה שלי שנלמד, זה עשה משהו. 100 אחוז בטוחה!

"אין בעיה" אני פותחת את הספר , מחפשת את העמוד של "ביום עשתי עשר".  רק רוצה שנתקדם, לא נוחה לי השיחה הזאת. מרגישה כאילו נתפסתי בקלקלתי.

**

"בואי נסכם" היא אומרת לי ואני מתרווחת על הערסל שבמרפסת שלנו, נותנת לעצמי להקשיב "בחלק הראשון במאמר מביא הרבי מדרש שאומר "כי אין אישורן של ישראל אלא על שבחרו בהקב"ה להיות להם לאלוקים" אבל אח"כ מגיע נשיא השבט ומקריב קורבן על שם הבחירה של הקב"ה בעם ישראל. עולה השאלה, לכאורה מה קשורה כאן הבחירה של הקב"ה בעם ישראל אם כל העניין הוא בחירת עם ישראל בהקב"ה?

עוד שאלה שמתעוררת, מה קשור כאן המונח בחירה? בחירה אמיתית מתרחשת בד"כ בין שני דברים שווים או שבכל אחד מהם יש מעלה שאין בשני, אבל אם אחד חשוב/שווה יותר מהשני, אדם בעצם מוכרח לבחור בדבר החשוב/השווה יותר, כי אין פה באמת אפשרות לבחור! אז איך אפשר לבחור בין הקב"ה לאלוקי נכר שאלו דברים שלא שווים בתכלית? ולבחור בינינו לבין שאר האומות? הרי אנו נעלים באין ערוך משאר האומות!

בשביל להסביר את זה הרבי מביא לנו משל מהמדרש:
כן?! משל למלך שנכנס עם כל מיני שרים למדינה. כל אחד מהנתינים בוחר בשר אחר, לפי רצונם. רק אדם אחד פיקח בוחר במלך והוא מסביר את הצעד שלו בכך שכל השרים מתחלפים ואילו המלך – לא.  כך גם אומות העולם. חלקם עובדים לשמש, חלקם לירח, ואילו עם ישראל עובדים להקב"ה. למלך."

"מה השאלה המתעוררת?" היא מעירה אותי משרעפי על העניין.

"אממ… השאלה היא;  מהי הפיקחות בעניין? בעצם כל אחד יודע שהמלך נעלה מהשרים, גם אם הם לא מתחלפים, אז מה ההדגשה שלאותו אדם הייתה פיקחות?"

"בול פגיעה?  " היא מחייכת ואני נשארת מתוסכלת.. כל פעם כזאת מלחיצה אותי, ואני מתחילה להתבלבל..  'אבל למה הניה? את מהממת בלימוד, אז מה קרה..?'

"אז יש לנו כאן 3 שאלות.
1. האם נשיא השבט הקריב קורבן על בחירת הקב"ה בעם או העם בקב"ה?
2. מה שייכת כאן בחירה בהקב"ה ובעם ישראל הרי אין דמיון ושום ערך ביניהם לאלוקי נכר ואומות העולם?
3.למה צריך פקחות בשביל לבחור במלך? הרי גם בלי הטעם שהוא לא מתחלף הוא נעלה מכולם..

מוכנה לתשובות?"

"כן" אני אוהבת ללמוד חסידות, בעיקר כשהעסק מתחמם…?

"אז קדימה קראי" היא ממש מתמצאת בהכל, אין עליה!

"והנה לכאורה הי' אפשר לבאר זה על פי הידוע…
…שבדורות הראשונים, אלו שעבדו לכוכבים ומזלות, ידעו שהשפע שנשפע בארץ ע"י הכוכבים ומזלות (ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים) הוא (לא שהם עצמם משפיעים, אלא) שהקב"ה משפיע על ידם, אלא שטעו וחשבו שהשפע שנשפע ממנו יתברך ע"י הכוכבים ומזלות הוא בבחירתם, ולא ידעו את האמת שאין להם בחירה כלל, והם רק כגרזן ביד החוצב . ולכן השתחוו  להכוכבים ומזלות  ועבדו אותם, כי לפי טעותם (שהשפע שנשפע ע"י הכוכבים ומזלות הוא בבחירתם) ראוי להודות להם על זה, ע"ד חמרא למרא טיבותא לשקיי'. וגם כי לפי טעותם שהכו"מ (-הכוכבים ומזלות) הם בעלי בחירה חשבו שע"י שיעבדו אותם ישפיעו להם יותר, וגם כי לפי טעותם שהכו"מ הם בעלי בחירה חשבו שע"י שיעבדו אותם ישפיעו להם יותר. ומזה נשתלשל אח"כ שבאו לטעות גדולה יותר, שחשבו שעזב ה' את הארץ בידי הכוכבים ומזלות, והנהגת הארץ תלוי' רק בהם. ובדוגמת מלך שמינה שרים להנהיג את המדינה, דהגם שזה שבכחם להנהיג את המדינה הוא מפני שהמלך מינה אותם על זה, מ"מ, לאחרי שנתמנו, הנהגת המדינה היא ע"י השרים, ואין המלך מתערב בזה (מלבד לפרקים רחוקים, בשביל צורך גדול)"

"בעצם מסביר הרבי, שהכל התחיל מזה שהיו אנשים שעבדו לכוכבים ומזלות, אמנם בידיעה שמי שמשפיע עליהם את השפע הוא הקב"ה אבל הם חשבו שזה שהשפע הוא ע"י הכוכבים המזלות – זה בבחירתם. ואם ככה, צריך להודות להם.."

"ומה זה חמרא למרא ו…" אני קוטעת.

"הפרוש של זה; שכמו שהיין שייך לבעלים , אבל בכל זאת  מודים למלצר כי הוא בחר להגיש לנו אותו, כך בעצם גם חשבו עובדי הכוכבים והמזלות. הם טעו בעניין כי כל גרמי השמיים הם רק חפץ בידיים של הקב"ה"

"ואז הם בעצם חשבו שאם הם יודו הם יקבלו יותר.."

"נכון, והטעות הגדולה הייתה?"

"שהם חשבו שהקב"ה עזב את הכל… כמו ששרים יש להם יכולת להנהיג מדינה, גם אם תכלס המלך הוא זה שמינה אותם…"

"בדיוק. בהמשך הרבי מסביר בסוגריים שגם אלה שחושבים שהקב"ה עזב את העולם , עדיין קוראים לו  "אלוקא אלוקייא" האלוקים של מי שהם חושבים שהם האלוקים. שגם אם יש מישהו למעלה, עדיין לכוכבים ולמזלות יש כח של אלוקייא.

הקאטצ' מגיע עכשיו,
כאשר הרבי מסביר שכל העניין של הפקחות של 'אנא נסיב מלכא' היא בגלל שיש ליהודים יכולת שאין לגויים. דעת גדולה שמאפשרת להם לראות את הפנימיות של הכל ולהבין שגם אם כאילו נראה שהקב"ה ח"ו עזב ומי שמשפיע זה הכוכבים והמזלות עדיין הם בוחרים במי שבאמת שולט. בהקב"ה!"

"הדעת הזאת לכולם? ז"א לכל היהודים?" אני שואלת, מהורהרת.

"כן הניה, לכולם."

"גם לך" היא מוסיפה, הראש שלי נהפך לכבד.

אז איפה הוא???