סיכום שנה
לפרק הקודם לחצי כאן
היי, זאת אני. זוכרות שכעסתן עלי שהפסקתי את הבלוג באמצע? אז… אני מנסה לתקן את זה לפחות במעט – על ידי פרק סיום וסיכום. אני אשתדל להיות הכי כנה וישרה אתכן ולספר את הנקודות החשובות.
הפוסט יהיה ארוך מהרגיל הפעם כי אני פשוט חייבת לכן לסיים אותו ואם שוב אמשיך לחלק לפרקים אני שוב אנטוש אותו. אתן יכולות לחלק אותו למנות, אם קשה לכן לקרוא משהו ארוך – הפרדתי את הקטעים בכוכביות.
אז הנה, לפניכן; הסיום והסיכום של הבלוג, אחת ולתמיד.
(אם מישהי לא קראה את הפוסטים הקודמים בבלוג ומתעניינת, היא מוזמנת לקרוא אותם. אבל גם בלי לקרוא את הפוסטים הקודמים אפשר לקרוא את הפוסט הזה.)
אז. מה היה לי השנה?
בית ספר חדש בכיתה י"ב.
בית ספר חילוני.
שינוי.
טלטלה. רגשית, חברתית, מוסרית, אמונית, אישית.
את הפרקים הקודמים של הבלוג כתבתי לכן ממש בתחילת השנה, כשעוד רק נכנסתי לעולם החדש והמוזר הזה. פתאום האנשים היו שונים, הדעות היו שונות, הבגדים היו שונים. פתאום למדתי עם בנים בכיתה… פתאום קראתי למורים בשמם הפרטי! פתאום קללות גסות הפכו להיות הפסקול הקבוע ברקע.
הזוי, הזוי, איפה אני נמצאת? מה אני עושה? איך הגעתי לכאן? אני חולמת, נכון?
אלה היו שאלות שהתנגנו לי בראש הרבה פעמים במהלך השנה.
נחשפתי למצבים שקודם לכן לא נחשפתי אליהם, אתן קוראות לזה "ניסיונות". הנה כמה מהם:
1. תמיד כשאני כותבת לכן אני משתדלת להתאים את התוכן לאתר כמה שיותר, ולכן אכתוב רק במרומז: תארי לעצמך כמה קשה להיות בסביבה של בנים ולשמור על עצמך… לא להיקשר נפשית… לשמור נגיעה… והאמת שזה כמעט בלתי אפשרי…
2. דמייני שכולם סביבך מערערים על דברים כמו מוסד המשפחה… הגישה שלהם אליו פרוצה ופתוחה בטירוף… בכלל לא מקודשת כמו ביהדות.
3. תחשבי שאת לומדת בתוכנית הלימודים, דברים שמנוגדים לתורה לגמרי…
4. דמייני שאנשים אומרים כל הזמן בדיחות לא לעניין… גם על דת… משתמשים בשם ה' סתם… נשבעים בשמו. זה יוצר תחושה של זילות במקום קידוש.
ועוד…
אני לא רוצה לאכזב אתכן ולנפץ את הדמיונות הוורודים שאולי יצרתן עלי, אבל אני לא דוגמה ומופת. אני לא הייתי בטוחה בדרכי לפני שהלכתי לתיכון הזה. וגם עכשיו לא.
אני, בניגוד לחב"דניקיות, הייתי ועודני צפויה ללמוד באוניברסיטה ובעבודת חול וכו', כלומר לצאת מה"חממה". אתן למשל עוברות מתיכון חרדי לסמינר ואז נהיות מורות בתיכון חרדי, על פי רוב, נכון? אז אצלי זה לא היה הכיוון בכלל. כלומר, המעבר שלי לביה"ס החילוני בעצם הקדים את היציאה שלי מה"חממה" בשנה.
בואו נצלול רגע כמה שנים אחורה לסיפור קצר:
בכיתה י' הייתי באולפנה (דתית לאומית). ראש האולפנה, הרב, שאל את השכבה שלי פעם: "לאיזה עולם אתן יותר מרגישות קרבה, לעולם החרדי, או לעולם החילוני?"
הבנות חשבו רגע ואז הרימו את היד לפי תור; בהתחלה כל הבנות שיותר קרובות לחרדי, ואז לחילוני.
התוצאה קצת זעזעה אותי – הרוב הגדול הרגישו יותר קרובות לעולם החילוני. אני, כמו שהבנתן, הרגשתי קרובה יותר לעולם החרדי באותה נקודת זמן.
ואז הרב דיבר איתנו על זה שנהוג לחשוב שהדתיים הלאומיים הם אמצע הדרך בין החרדים והחילונים, אבל זה לא ככה אלא הם דרך אחרת פשוט. אבל זה לפעם אחרת.
בסוף כיתה י"א, כשעדיין הייתי באולפנה, נזכרתי בשאלה הזאת שהרב שאל אותי, ושאלתי את עצמי אותה שוב. מה גיליתי? שאני מרגישה קרובה יותר לעולם החילוני…
ובסיום השנה הזאת בתיכון החילוני, ממש אחרי הבגרות האחרונה, כמדומני, שאלתי את עצמי שוב את אותה השאלה. והתשובה שבה והשתנתה; שוב הרגשתי קרובה יותר לעולם החרדי. (באופן מפתיע?)
ועכשיו, דרך אגב? עכשיו, זמן מה אחרי היציאה מכל מסגרת, אני לראשונה, כנראה, פשוט לא יודעת לענות על השאלה הזאת. לא יודעת פשוט. נמאס לי מהגדרות. יש לי המון תהיות. לפעמים אני מתעמקת בהן ולפעמים פשוט מניחה להן. מה אני? מי אני? אני עצמי, ואני בת אדם. מעבר לכך? לא יודעת כרגע, ולא יודעת אם אי פעם אדע. זו האמת, חיובית או שלילית ככל שתהיה.
בואו נחזור רגע לנושא העיקרי; למדתי בשנה הזאת המון. ומאחר שלא אמליץ לכן ללכת לבית ספר חילוני (עיינו לעיל, הנסיונות הרבים ששם), פשוט אתן לכן את התובנות שלי מהשטח כאילו הייתי שליחה ששרדה כדי לספר.
נקודת המבט שלי, אגב, אינה שיפוטית, אלא אובייקטיבית במידה רבה. כלומר אני לא בעד צד כלשהו… דתיים, חילונים, חרדים…
כמו כן, אני כמובן מכלילה בכתיבתי. מובן שיש יוצאים מן הכלל בכל צד ופגשתי גם אותם. (האמת, אני הכי אוהבת לפגוש יוצאים מן הכלל כי הם מלמדים אותי הרבה.)
אז הנה התובנות (לפחות 3 מהן):
1. כולנו בני אדם. כולנו ניתנים להבנה. המניעים שלנו דומים. כולנו מחפשים אחר חום ואהבה. כולנו מנסים להגיע להגשמה עצמית. כולנו מחפשים אמת.
2. הנפש של הלא-דתיים היא הרבה יותר משופשפת, מחוספסת. הם נחשפים להכול, מתוך אמונה שהם צריכים להיות מודעים להכול, בניגוד לדתיים ובמיוחד לחרדים שאצלם לסינון והתאמת תכנים יש ערך גדול.
3. החילונים לא שונאים דתיים. וגם לא חרדים. מה כן? הם חושבים שהאמונה לא הגיונית, ולכן הדתיים נראים להם תמימים – דבר שיכול לגרום לתחושת יהירות מצדם. בנוסף הם מאוד (!) מתרעמים על כך שרוב החרדים לא עושים צבא. שוויון בנטל וכו'. והם גם חושבים שהדת והמדינה צריכות להיות מנותקות זו מזו, כלומר שחנויות ותחב"צ יהיו פעילות בשבת וכו'. זה מחרפן אותם שהם לא יכולים לצאת לבלות בסופ"ש, למשל, כשהם בכלל לא שומרים שבת.
שאלת השאלות כנראה – האם השהייה בתיכון הזה דרדרה אותי רוחנית? קשה לי לומר. אולי בעוד זמן מה מנקודת מבט רחוקה יותר אוכל לענות טוב יותר. כן עלו בי שאלות רבות ואני לא יודעת מה הדרך שלי ובמה אני בדיוק מאמינה (או בערך), אבל זה לא בהכרח קשור לתיכון. גם בשנתיים האחרונות באולפנה היו לי שאלות רבות ללא תשובה. ושוב, הייתי יוצאת לעולם הזה במוקדם או במאוחר.
זהו. כלומר, לא זהו, יש לי טונות של חומר למחשבה שקיבלתי בחודשים האלה. אבל זה על קצה המזלג, הדברים שהם גם לא אישיים מדי וגם יכולים להתאים לאתר. יש לכן שאלות? מוזמנות לשאול ואנסה לענות. אתן קהל שכיף לכתוב אליו כי יש פה אווירה אינטליגנטית ותומכת על פי רוב. מקווה שהבלוג שלי תרם לכן איכשהו… ו… להתראות
38 תגובות
וואו קראתי בלי לנשום!
את נשמעת ילדה עמוקה ומדהימה!
וסורי על השאלה, עכשיו את כן מגדירה את עצמך כמסורתית, או דתיה? כלומר שומרת מצוות בעיקרון?
וואוו, אחרי יום קצת… מבאס, נכנסתי לאתר סתם כך ופתאום גיליתי שהפוסט שלי עלה? קראתי את התגובות וממש עלו לי דמעות בעיניים… ריגשתן❤❣
נוקיה – תודה רבה רבה! אני לא יודעת להגדיר:/ אני שומרת מצוות בעיקרון. לא הכול אבל…
מהממת!!
יש לי שאלה, את שומרת שבת?
אם כן, איך אפשר לשמור כשכל הכיתה לא שומרת, כאילו אם עושים משהו בשבת כל הכיתה?
ויש גם ילדים בכיתה שכן שומרים?
תודה!?
אני שומרת שבת, ולא היה עוד אף אחד בכיתה ששמר, אבל בשכבה כן היו עוד איזה 5 (מתוך כ-250).
איך שומרים שבת ככה? אני הגעתי בכיתה יב – ידעתי שיש לי רק שנה אחת, ואחכ פרצה גם הקורונה שהייתה סוג של חופש של כמה חודשים – ככה שפחות היה לי מרכזי הקטע החברתי. כלומר היה קיים אבל במידה. כך לא נסחפתי ולא נשאבתי מדי, ויכולתי לחיות את חיי לפי בחירותיי האישיות. לגבי שומרי השבת האחרים, שנמצאים שנים במסגרת הזאת? זה באמת נראה לי קשה מאוד. אבל היה אצלנו כבוד לשומרי השבת לפחות בשכבה שלי.
פעם בערב שבת פגשתי 2 חברות והסתובבתי איתן די הרבה זמן, והן לא היו בפלאפון (כמעט) בזמן הזה. הם מכבדים. ועל כך אני מכבדת אותם
התגעגעתי לזה.
למה סיימת? למה את מסיימת? אני אוהבת נורא את העולם של הדתלשים, בגלל חוסר השייכות שלהם לשום מקום חוץ מעצמם.
בבקשה, תמשיכי לכתוב לנו! לא אכפת לי באיזה סדר ומה יהיה התוכן…
אני אוהבת אותך
דרך כתיבה אפשר ללמוד הרבה על בן אדם – ואני אוהבת אותך
"חוסר השייכות שלהם לשום מקום חוץ מעצמם." וואו! אפיינת אותי במשפט אחד!
מודה לך מאוד ואוהבת חזרה❤❤❤
היי:)
את נשמה ברמות?
אני לא הבנתי, את כאילו לומדת בביס חילוני לא מרצון?
היי! נאלצתי ללמוד שם השנה לא מתוך העדפה. אם היתה לי אופציה דתית מתקבלת על הדעת, הייתי לומדת בה…
וואי את ממש מזכירה לי מישהי שאני מכירה.
היא גם אמרה לי חלק ממה שכתבת כאן…
כתבת פשוט מ-ה-מ-ם-!-!-!
יוו איך באלי להכיר אותך ? את מדהימה ברמוווותתתת
מאחלת לך מלא מלא הצלחה!!!!
תודה לך!!
אני מאמינה שאני נמצאת בנקודה לא ברורה בכלל בחיים שלי, כי מצאתי את עצמי נאחזת ממש ב"בהצלחה" שלך❤? הלוואי שיהיה לי בהצלחה
וואו את נשמעת בנאדם ממש מעניין ועם חשיבה עצמאית! מעריכה אותך שככה ניסית לשמור על עצמך ושאת מכילה את המורכבות הזאת שאת נמצאת בה,וכולנו בעצם. מאחלת לך המון הצלחה בהמשך ושתמצאי את האנשים הנכונים שיאירו לך את היהדות באור מובן ומחבר. כיף לשמוע על הצד שלך זה באמת חשוב להכיר ולהבין תצד השני בלי הכללות.
דברי חוכמה, תודה❤
באגדה!! 3>
כמה חיכתי להמשיך ואווווו קראתי את זה מהר מהר הייתי חייבת לקרוא הכל נראה לך שהייתי מחלקת את זה לחלקים???
תקשיבי…. ואוו ואווו ואווו.
כמה עומק, כמה רגישות, כמה הכלה, הבנה, מודעות עצמית. זה מדהיםםם!!!
ועל התוכן… עדיף שאני לא אתחיל לדבר כי אני לא אגמור… 🙂 כתבת כל כך ברור ומובן, הכתיבה שלך ממש זורמת וחלקה.
אהבתי ממש והיה מעניין לחזור אל הבלוג המהמם שלך!!
מחכה לעוד פוסטים.
במיוחד שאני בבידוד אז פליזזז. התחשבות 🙂
חחח תודה רבה לך במבי!! ממש ריגשת. שמחה שאהבת❤
דבר ראשון,
הלכתי לקרוא את שאר הבלוגים.
את מדהימה!!!
נק שממש התחברתי אליה זה שבסוף השנה הזו הרגשת יותר קרובה לחרדיות, מאשר לחילוניות.
אני חושבת שדווקא בגלל שחווית מזה חילוני, מה זה כולל, דווקא זה נתן לך את ההבנה עד כמה את רחוקה ומנותקת מהעולם הזה…
תודה באגדה על השיתוף,
נהינתי לקרוא 😉
השאלה מה יקרה אם אבלה כמה חודשים עמוק בתוך חברה חרדית. האם אז ארגיש קרובה יותר לחילונים שוב? או שלא?
יש לי הרגשה שאני יותר קרובה לעולם החרדי בכל זאת. למשל, כשאני הולכת במאה שערים אני מרגישה הרבה יותר "בבית" מאשר כשאני הולכת באיזה רחוב ראשי בתל אביב.
ובכל זאת, אצטט לך מה שהשותפה הערת אגב כתבה והרגשתי שזה מדויק: "…חוסר השייכות שלהם לשום מקום חוץ מעצמם."
אני מרגישה שאני לא פה ולא שם. ואפילו לא בין לבין. זה לפעמים קשה… ?
שמחה מאוד שקראת ואהבת את הבלוג!
וואי באגדה חייבת לציין שאת מהממת! אני כל כך נהנית לקרוא את הפוסטים שלך, במיוחד על התיכון אבל לא רק. התובנות שלך, הכתיבה, ההתמודדות המעניינת שכל כך שונה משלי ובכל זאת מושך אותי להכיר. אשמח ממש שתמשיכי לכתב כאן?
אוהבת?
תודה רבה לך גרביים אפורות! (דרך אגב, נכון לומר גרביים אפורים, את יודעת?? טיפ לזכירה: גרב-גבר. אלא אם כן זה בכוונה כמו "זוט עני" או שזה במטרה להכריז: "די כבר לכל המתקנות, אני אכתוב איך שבא לי וזהו!")
אני ממש ממש שמחה שאת אוהבת את הכתיבה שלי?
חחח עוד פעם מדברים עלי????
באגדה נשמה שאת ❤
אימלה יש לי דמעות בעיניים את לא יודעת כמה חיכיתי שתמשיכי את הבלוג הזה!!!!!
את מותק
את אולי לא יודעת אבל הושפעתי ממך המון באתר, ולטובה.
יאללה מחכה לעוד הרבה פוסטים ממך
פטרוזיליה יקרה, גם לי נהיו דמעות בעיניים כשקראתי את התגובות!
אני כל כך שמחה שהשפעתי, ולטובה.❤
וואו את מדהימה שאין דברים כאלו. פשוט מדהימה!
האמת.. תמיד דתיים לאומיים היו מן חידה כזו בשבילי-התורה מקום ראשון אצלם? או אולי הצבא תפס את המקום הזה? ועוד כל מניי,
לאחרונה התחלתי ממש להתעניין בהם/בכם וגילתי שיש לכם המוןןןן מה למכור אם זה רבנים רציניים מאווד עם ידע מטורףף וגם הדיבור הפתוח בהמון נושאים חשובים שהחרדי הקלאסי מטאטא מתחת לשטיח… אהבתי דווקא את השילוב הזה של גם א"י וגם שמירה על עקרונות היהדות ו..משהו בכם ממש קורץ לי (חבדניקיות פליזז בלי תגובות של חבד זו הדרך הכי טובה וכו כי יש לי על זה הרצאות שלימות בעצמי..) לא יודעת מה אחליט אבל עזרת לי המווון וממש אשמח אם תמשיכי לכתוב
מעריכה אותךך♥️
יש אולי הרבה דברים טובים שגם אני הייתי רוצה שהציבור החרדי יאמץ גם לעצמו, אבל יש גם כמו בכל ציבור דברים פחות טובים שפחות קיימים לדוגמא בציבור החרדי (לא בקטע רע בכלל, רק תשימי לב שאת לא מסתכלת בצורה אובייקטיבית אלא רואה רק את הדברים שחסרים אצלך ויש אצלם, ודברים שמובנים אצלך מאליו לאו דווקא יהיו קיימים אצלם, לא אכפת לי מה תהיי רק מפריעה לי ההסתכלות הזאת, קצת כמו הדשא של השכן ירוק יותר).
אני אף פעם לא הייתי יותר מדי עמוק בתוך התפיסה של "דתית לאומית", למרות שרוב חיי הייתי במוסדות כאלה (כלומר בטוח הושפעתי מהתפיסה הזאת רבות). אבל אני שמחה שעזרתי לך בחשיבה ושנתתי לך לראות את הצד שלי. זה מה שאני יכולה לתרום בהתחשב בסגנון החיים שלי..??
באגדה ! איך התגעגעתיייי!
איזההה מבאסס שזהוו הפרק האחרוןן…
תכתבי עוד מללאאאא זה ממש לא משנה לי על מההה
חחחחח תודהה!❤
באגדה?! אהלן חברה! הפתעת אותי עכשיו! קצת מוזר לי איך הצלחת לשרוד תיכון בתור דוסית, אני מאמינה אחת מתוך 6 וקשה לי…
סוני, היי! אז אנחנו במצב די דומה, הא? אני חייבת להגיד שלצד הקושי והשוני, אני גם נהניתי מה"מיוחדות". בלי קשר ל-מהי הדרך הנכונה, מי רוצה ללכת עם הזרם כשאפשר שלא??
אני מאחלת לך ולי ולכולם שנמצא את הדרך וכל זה…?
"…אני לא בעד צד כלשהו… דתיים, חילונים, חרדים…"
אופס, המשפט הזה תפס אותי.
ליהודי יש צד אחד ברור.
הצד הזה כולל אמונה בקב"ה ושמירה על תורתו ומצוותיו.
והצד הזה צריך רק ללכת ולהתחזק מדי יום…
אצל יהודי אין צד "חילוני".
כי יהודי = קודש. בעצם היותו יהודי.
כך שזה לא העניין בעד או נגד.
העניין הוא שאין לנו בחירה כל כך.
אנחנו שייכים לצד אחד ויחיד.
כן, יש לנו את הבחירה, אם ללכת לצד שלא שייך אלינו…
טוב, את זה את אומרת בתור אחת שהדרך הנכונה בהירה לה. יש כאלה שלא זכו…
באגדה המדהימה!!!! אין לי מה לומר לך כולם אמרו הכל…. את פשוט מדהימה!!!!!!❤❤❤❤❤❤❤❤❤
תודההה הלה❤??
מהמםםם!!! 3>
תודה!??
מכירההההההההההההההההה
אמאלה איך ריגשת אותי……
אבל רק שתדעי דבר אחד,
נכון,עכשיו את לא מצליחה לשייך את עצמך לשום מקום,
ואולי זה תלוש ומתסכל,
אבל אףףףףףףףףףףףףף פעם אל תפסיקי לחפש!!!!!!!!
בן אדם יכול להעביר שניםםםםם לא "משוייך", וזה הבזבוז הכי גדול
שקיים עלי אדמות……
אוהבת, תצליח הרבה אחותי!!!
תודה רבה! הלוואי❤
הצלחה!! ברור שהפוסט תרם לי והייתי עוקבת אחרי הבלוג הזה (מהאלה ששמות ♥️, קוראות ולא כותבות..) חבל לי שנגמר וכייף לראות את ההסתכלות שלך על החיים ב2 תקופות באותה שנה.
תודה רבה, שמחה שאהבת❤❤❤