בואי לגני /1

אלפי משפחות מזירות הקרב בארץ גרות בחודשים האחרונים במלון. איזה כיף להם, אה? המיטות הנוחות, האוכל כמו נעשה מעצמו, והכל מסביב אומר פאר והדר.
כל בר-דעת מבין ש"כיף" הוא לא בדיוק ההגדרה הממצה לשהות הזו במלון.
הם רחוקים מהבית, וחוששים לגורלו. הלב נשאר שם, ורק פיזית הם במלון.

מה הסוד של הבית, שעם הפשטות שלו הוא יעלה על כל סוויטה מפוארת?

במשפט אחד: בית הוא המקום בו אני מרגישה בנוח, בו אני יכולה להיות עצמי במקסימום. מלונות יוקרה הם נהדרים, ללא ספק, אבל אין כמו הנוחות וההיכרות של הבית.

*

לא רק עם ישראל נמצא רחוק מהבית; גם הקב"ה נמצא בסוג של גלות.
נכון, אלוקים נמצא בכל מקום, אבל העולם עדיין לו המקום בו הקב"ה מתגלה בכל עצמותו.
איך העולם יוכל להיעשות דירה לה'?

במאמר "באתי לגני" מבאר הרבי הריי"צ (האדמו"ר הקודם של חב"ד) יסוד גדול בעבודה של יהודי בעולם:
"וזה כל האדם ותכלית בריאתו… להיות לו ית' דירה בתחתונים" – כל מטרת קיומנו עלי אדמות היא להפוך את העולם הזה למקום מגורים עבור ה', מקום שבו הוא ירגיש בבית.

*

את המאמר הכין הרבי הריי"צ להדפסה לקראת י' שבט תש"י – יום ההילולא של סבתו הרבנית רבקה, היום בו הוא הסתלק.
שנה אח"כ, במעמד קבלת הנשיאות, החל הרבי לבאר את הפרק הראשון (מתוך עשרים) של המאמר, וכך נמשכה המסורת של לימוד אות בשנה.
חסידים נוהגים ללמוד לקראת י' שבט את הפרק המתאים לאותה שנה (השנה פרק י"ד).

בבלוג הזה, אציג השבוע נקודות עיקריות שמבוארות במאמר הכל-כך יסודי הזה.
אז נפגש מחר? 🙂