תפריט
אינסטנט פודינג וניל
בדור שלנו ב"ה הכל זמין.
הכל בכל מכל כל.
החיים שלכן תותים. פודינג וניל ומעל זה קצפת עם דובדבן.
כואב הראש? אמא, תביאי לי בבקשה כדור נגד כאבים.
רעבה? המורה, אפשר מים חמים מחדר המורות בשביל המנה החמה שלי?
אין לך מושג מה המורה הסבירה בשיעור על פרוטונים? את פותחת גוגל.
הבגד התלכלך? מכניסים למכונה, לוחצים על כמה כפתורים, והופ! הכל נקי (למרות שאצלנו בבית הבנות בטוחות שהתהליך שונה: שמים בסל הכביסה, והבגדים חוזרים לבד ריחניים למדף שבארון – נחשו לבד איך…)
מאחרת ללימודים כי קמת מאוחר? את מפשפשת בערמת הפתקים שקיימים אצלך לעת הצורך בתא הקטן שבילקוט (מעניין באמת מי כתב לך אותם. כי החתימה שלי לא בדיוק זהה…)
ערמות של בגדים חדשים ויפים מקופלים לך בערמה בחצי מדף בארון (זה החצי שאני קיפלתי הבוקר. בחצי השני הכל הפוך מגולגל ודחוס ביחד…)
כל שני וחמישי את קופצת לקיוסק שליד בית הספר לקנות לך איזה קרטיב/ ארטיק/ מסטיק כי מתחשק לך.
הסבתות מפנקות אותך בדמי-כיס.
ויש לי תחושה מאומתת שאת עדיין לא יודעת שובע.
רוב הזמן לא מרוצה. אני נותנת אצבע ואת רוצה את כל היד.
והכל צריך להיות מיד. כאן ועכשיו. אין סבלנות לחכות.
לפני שבוע כאב לך הגרון. עשיתי לך כוס תה. לא עזר. נתתי לך נשיקה – זה כבר לא עובד אצלך. כנראה זה משהו שמרפא עד גיל 9-10.
נתתי לך אקמול 500 מ"ג . גם לא עזר.
לא היה לך חום, ובמבט מהיר שהעפתי לא ראיתי ממצא חשוד במיוחד.
למה זה לא עובר? ממש נלחצת. צריך לראות רופא ומיד. אפילו שכבר אין תור פנוי. נעמוד ונחכה עד שכל המוזמנים ילכו, ואז נכנס.
זה מה שרצית.
"אבל מותק, לפעמים לוקח זמן עד שעוברים הכאבים" שדלתי אותך.
ואת נתת בי מבט מאוכזב כאילו אני האמא הכי מזניחה בעולם, ותיכף תגיע לפה עובדת סוציאלית לבדוק האם יש צורך להוציא את הילדים מהבית בעוון הזנחה פושעת.
הזמנו ביחד פריט בעליאקספרס .
נראה לי שזו תהיה הפעם האחרונה.
כי בערך כל חצי שעה, טרחת לבוא לשאול אותי: "אמא, כבר הגיעה הודעה על דבר דואר מדואר ישראל?".
וזה לקח 3-4 שבועות עד שסוף סוף זכינו לקבל את המוצר.
ולך לא היה סבלנות, ולי כבר צמחו קרניים.
הכל צריך להיות מהיר, מיידי. אין זמן, אין סבלנות, רק רוצים עוד ועוד.
נראה לי שהאינפלציה והזמינות והנגישות והמיידיות הזאת יוצרת קצת בלבול וזלזול במה שיש.
וזה מפריע לי.
כואב לי הלב לראות אותך זורקת לפח כל 5 דקות כוסות חד-פעמיות ששתית בכל אחת מהן בערך רבע כוס מים.
את לא יכולה לשמור לך כוס אחת למשך אחר הצהריים?
את רוצה לסגור את המיטה בחדרך זרוע החפצים, ואני לא מספיקה לקרוא את שמך בבהלה, לפני שאני שומעת את קול ריסוק הקשת החדשה שקניתי לאחותך לחג, שנמחצה לה בין המיטה לבין הקיר.
את מתנהגת לפעמים כאילו אבא ואמא קוטפים את הכסף מהעצים שברחוב, וברוב "חוצפתם" ו"קמצנותם" מסרבים לשתף אותך בשלל.
לאיפה הלכו הימים האלה בהם היתה לי רק קשת אחת – לשבת, ושמרתי עליה במשך שנים?
בהם היה לי רק זוג נעליים אחד לשבת? (באמת, ולא כמו שלך יש רק זוג "אחד" כי את השחורות את לא אוהבת כבר ולוורודות אין עקב…).
שכיתתנו כמה חברות את רגלינו לספריה, ועיינו שעות בעשרות ספרים כדי להוציא עבודה מתוקנת מתחת ידנו אותה כתבנו ביד…
הלכו אותם ימים. הלכו לבלי שוב.
ועכשיו הכל אחרת.
אבל אני חושבת שאפשר להפיק מזה תועלת, מכל השפע המיידי הזה. זה שפע שמוכן כבר לזמן הגאולה שלנו.
רק צריך לשנות את ההסתכלות עליו. לדעת להודות על מה שיש ולשמוח.
להיות מאושרים ומלאי הכרת תודה לה',
ולהורים שעושים הכל על מנת שיהיה לילדיהם הכל.
תעשי את המאמץ הזה עבורי ילדה גדולה שלי?
אוהבת אותך בעבר בהווה ובעתיד
אמא
שותפות בדרך הוא בית חב"ד הראשון ברשת לבנות תיכון חרדיות. האתר מציע באהבה עזרה אנונימית בכל נושא, תכנים איכותיים ומעניינים ופלטפורמה כיפית להעלאת פוסטים משלך.
52 תגובות
כל פעם את כותבת מצחיק ונכון כל כך
תודה רחלי יקרה
חייבת לציין שמפוסט לפוסט אני פחות מתחברת אלייך. אני לא מסכימה עם מה שאמרת.
בוגי.. כמה חמודה… רק שלא תסמיק מרוב מחמאות ואהדה.
היא אמא, למען ה
היא לא ילדה שנעלבת מכל דבר ואני בטוחה שהיא שמחה לשמוע דיעה ישירה וכנה
ועוד משהו בוגי,
אימהות הן ילדות שגדלו, דהיינו- הן בהחלט יכולות להיפגע….
כמובן כל אחת ממשהו אחר….
זאת אומרת שאני מכירה אימהות שנפגעות הרבה יותר מילדה קטנה….
לגבי מה שאמרת על הפוסט, כמו שכתבתי בתגובה הקודמת שלי- אני רוצה שתמקדי אותי. רק כך זה נחשב לדבר ענייני בעייני
את ישירה… יש בנאדם מאחורי המילים!
בוגי
לדעתי הערה כזאת יכולה להשמר בבטן.. מועיל זה בטוח לא..
בוגי,
הייתי מודה לך אם היית ממקדת את דבריך- מה פחות אהבת.
כשאת אומרת סתם כך בכללי, זה לא יכול להועיל לפוסטים הבאים
אוקי, אז אני אמקד.
קודם כל אני חושבת שהשם "אמא של סטערנא" עשה לך משהו קצת יותר פשוט ועממי, שיש בזה משהו טוב אבל לפעמים זה גם גורם יותר מדי "לרדת רמה" (גם אני בעצמי – שאני משתמשת בשמות השונים שלי, יש שמות יותר 'פשוטים' וגם התוכן שאני מוצאת את עצמי כותבת תחתם מתאימים לבנות קטנות ממני)
דבר שני התנגדתי למה שכתבת, בגלל שאני ממש לא ככה!!!!!
אני לא רצה לאקמול על כל כאב – יש לי יכולת סיבולת גבוהה בה וגם אם כואב אז סובלים קצת.
טוב יכולת סבל זה אולי משהו שלא כולם נולדו איתו, אבל הי – יש לי זוג נעליים אחד לשבת ואחד ליום חול – 2 זוגות סכה, עכשיו הזמנתי משהו מהחנות ולא מגיע כבר די הרבה זמן אבל אני מחכה בסבלנות, אני לא אימפולסיבית וסוגרת דלתות וארונות על חפצים יקרים (חוץ מהיום הראשון של המחזור שאני ממש משתדלת אבל לא תמיד הולך לי…) ועוד ועוד.
בקיצור על כל הדוגמאות שהבאת היה לי משהו להגיד.
אולי את אמא שפינקה את הבנות שלה יותר מדי ולכן הם יצאו ככה – את זה תבררי עם עצמך, אני לא באמת יודעת.
וסליחה על התגובה הארוכה, זה באמת רק בשביל להסביר למה לא התחברתי ואולי תחזרי לשם המקורי שלך במקום "אמא של" וכו… תקווה קטנה
לא, בוגי. לא מסכימה איתך בכלל.
אם את לא מזדהה עם מה שאמא של שטערנא כתבה אז את כנראה שונה מאוד מרוב הבנות הרגילות באוכלוסייה.
ואם יש לך 2 זוגות נעליים בסה"כ אז את נראה לי ממש יחידה בדור..
נכון,לא כל הדוגמאות שהאמא כתבה פה קיימות אצלי,ואני מאמינה שזו לא תמונת מצב אידיאלית אצלה בבית אלא מוקצנת קצת לצורך העברת המסר,אבל הרעיון המרכזי של הפוסט מאוד נכון לגבי הדור שלנו.
תעשי סקר בין בנות הכיתה שלך לגבי הדוגמאות שהיא העלתה ותראי שהרוב מתנהגות ככה בדיוק.
מזדהה איתך.
ככל שהתקדמתי בקריאת הפוסט פחות ופחות התחברתי.
אבל זה בסדר לגמרי.
כי העולם מגוון.
ויש כאלה שלא שולטים בעצמם וברצונות שלהם.
ויש כאלה שכן.
בכל מקרה לא חושבת שיש סיבה לשינוי.
ש'אמא של סטערנא' תכתוב על הבת שלה. ואנחנו לא נזדהה.
יש עוד הרבה דברים פה באתר שאני לא מזדהה איתם. כי אני זאת אני ומי שכתבה היא אחרת ממני. אבל יש בנות שמתחברות. וזה מקסים.
וזהו.
נכון מאד, לא כל פוסט מתאים לכל אחת. כל אחת תיקח מזה מה שמתאים לה.
אויש בוגיייייי רוב האנשים בעולם הזה מפונקים! היום נדיר למצוא אנשים כמוך. אני מזדהה איתך בקטע הזה, אבל אי אפשר להשמיד מפונקים (למרות שאני להוטה לעשות את זה)
חחח להשמיד. אחותי בואי לא נשכח שהם בני אנוש
מצטערת בוגי,
בד"כ ממש אוהבת לקרוא את התגובות שלך אבל הפעם ממש הרגשתי איך העלבון שלי צף כאן בשביל אמא של סטערנא, ולא רק אלא בשביל כל הבנות שקוראות את התגובה הזאת
מה שמוריד מהרמה של הפוסט זה לא השם אמא של סטערנא אלא תגובה כזאת
כשבנות נכנסות לתגובות ורואות כזאת תגובה אפילו אם הם לא מסכימות ישר זה מוריד משו.
ותביטי קצת סביבך, תראי באיזה עולם את חיה, מה סובב אותך, איך הכול זמין נגיש וקל.
השפע הוא לא סתם משו שאמא של סטערנא המציאה אלא משהו מוחשי שאפילו הכינו אותנו אילו מראש במקורות. שפע של ימות המשיח כמעט,
את לא מרגישה ככה?
אשרייך,או שלא.. אבל כאן זה פוסט לכל השאר ( הרבות,מאוד) שכן שמות לב לתופעה שמסביבם,שכן שמות לב שהכול נגיש,מהיר ובשפע.
ועוד דבר
שדווקא התפלאתי, יש לך אתזה ממש בכתיבה, אני זוכרת..
אז לא הבנתי איך לא הבנת שיש דברים שהכותבת כתבה קצת בשביל הגוזמה,בשביל הנפח..
באמת כותבת ממקום שאכפת לי,ממך ומאמא של סטערנא.
ממש מעריכה אותך בוגי ואשמח לשמוע מה את חושבת
פרח, התרגשתי מאוד על האכפתיות שלך כלפי. תודה על כך?
לפרח –
אני אוהבת אמת. ופשטות.
לא אוהבת שמנפחים דברים רק בשביל המסר או בשביל כל דבר אחר.
וואי בוגי אני איתך בכל מילה…
מבינה אותך.
יש הרבה דברים שאני מאוד לא הסכמתי איתם, בתשעים ותשע אחוז מהפוסטים שלה שהיו כאן…
אני לא סתם עוזרת לאמא שלי, אני עושה את הכל. מתוך שמחה והערכה שמגיע לאמא שלי! ומה שאני עושה זה רק אין ואפס למה שמגיעה לה באמת..
אני לא מתפנקת ויש לי סופר כוח סבל.. אני מאוד מעריכה את השפע שב"ה יש לנו ולא מזלזלת.
והפעם אני אגיד את זה ישיר – אני מתנגדת לתוכן הפוסטים בקביעות.
ברעיון אני שומרת את זה לעצמי כי אני מבינה שב"ה אני שונה משאר בנות גילי וב"ה זה לטובה!
מצטערת על האורך… אבל רציתי שתדעי שאת לא היחידה בדעתך…
ואמא של סטערנא,
הפוסטים שלך מאוד חמודים. זה נותן לי הצצה לבתים של חברות שלי ולדעת מה קורה איתן..
זה שאני מתנגדת לתוכן, לא סותר שנחמד לי לקרוא את הפוסטים שלך…
העיקר הוא להפיק תועלת מכל דבר. תהני
החלפת שמי לשם העט "אמא של סטערנא", הוא החלטת הנהלת האתר, ולא ניתן לשינוי.
בטח שלא קשור לתוכן הפוסטים
וואו אמא של סטערנא,
את כ"כ צודקת,
אני יקח את זה לתשומת ליבי,
שוב ממש התחברתי לסיטואציות שתארת.
תודה
תודה לך, ותודה לה' שנותן לי את היכולת לעשות זאת בכתיבה שלי
היום הנסיון הוא השפע. מזדהה מאוד עם כל מילה (אפילו שני לא מחנכת אף אחד)
אהבתי את תגובתך
נכון כ"כ..
תודה על ההארה:)
באהבה רבה
נכון ואמיתי
מה המייל של איטי?
itty@shutafotbaderech.co.il
תכתבי לי. מחכה לך
זה מייל?
כן
קודם כל פוסט מדהים!!! אני תמיד אוהבת את הפוסטים של אמא של סטערנה (:
סתם בא לי להוסיף משהו קטן
??????????
היום-
כואב הראש: דוחפים כדורים לגוף. מכניסים מכניסים..וממסטלים את הגוף..
פעם-
הולכים לשדה! קוטפים בעליזות צמחים מרפאים. צמחים שעושים טוב לגוף! מרפאים מכל חולי!
היום-
רעבה?- ייאלה בואו נאכל את הדברים הכי לא בריאים שיש ביקום!! חטיפים, ממתקים שלא ברור מי חשב שהם ראויים למאכל אדם, שוקולדים ..ואין ספור סוכרים לגוף!..ותמיד חשבתי שבגלל זה אנחנו מתים יותר מהר מפעם חחחח
פעם-
רעבה?-
הולכים לאכול אוכל בריא! אוכל שנותן כוח לגוף ומזין אותו בצורה הכי טובה שהוא צורך! אוכל טבעי! ישר מאמא אדמה!!
היום-
אין לך מושג מה המורה הסבירה היום בפרוטונים? נכנסת לגוגל.
פעם- מפעילה קצת את השכל! הולכת בודקת! אפילו במקרים מסויימים הולכת ובודקת בטבע!! מתצפתת!! פותחת ספרים! ומעשירה לעצמך מידע!!
הבגד התלכלך?
היום- כביסה. וביי
פעם- "ייאלה ילדים הולכים לנהר לקירצוף היומי!! תביאו משחקי מים! נעשה כיף!!"
מאחרת ללימודים כי קמת מאוחר?
היום- בסדר. מונית והסתדרת
פעם- (טוב..די נדפקת..שעה הליכה)
?????????
טוב ברור לכם שלא תמיד אני חושבת ככה חחחח אבל פשוט לפעמים מרגיש לי שכיף לחיות בלי טכנולוגיה(;
את מדהימה שרה שמחה. ממש העשרת את הפוסט שלי! קבלי ביג לייק
❤️
מהמם והתוספת של שרה שמחה ממש חמודה..
שרה שמחה את חיה בסרטטטט עמוקקקק החיים פעם לא היו "הולכים לאכול אוכל בריא" אלא לחטוב עצים, לשתול פירות וירקות, לעבד, להתרוצץ… הילדים היו עם עצמם, בחוץ, או עוזרים בבית או עובדים כדי לפרנס את המשפחה. החיים פעם לא היו דבש וגם לא בננה עם שחור.
לא יודעת..משום מה זה נראלי יותר כיף לחטוב עצים ולא להיות מכורים למחשב 7\24.. ברור שבכל תקופה יש את היתרונות והחסרונות!! אז הדגשתי את המעלות(:
כתבת נהדר.. ומה לעשות צחקתי כי זה אמיתי.
צחוק טוב לבריאות?
תודה מותק
היי,
אני אוהבת את הפוסטים האלה מאוד והם גורמים לי לחשוב איך אמא שלי מרגישה שאני עושה כל מיני דברים…
אבל, הבנות שלך לא עושות כלום בבית? אני עוזרת ואוהבת לעזור, עושה את זה באמת מתוך שמחה ומתוך הבנה שלכל אחד יש חלק שהוא תורם מעצמו בבית.. גם דברים שאני פחות אוהבת לעשות אני עושה- כי צריך!
אז מה הבנות שלך כן עושות בבית? ותורמות מעצמם?
אני באמת רוצה לדעת, ולא כדי לפגוע ח"ו..
לא כתבתי שהבנות שלי לא עוזרות! וודאי שהן עוזרות, בכל מה שצריך.
בכביסה קצת פחות….
עדיין, יש "בעיה" כללית, שהיא שפע עצום: "הכל בשקל" "קופיקס" "עליאקספרס" וכו' וכו', הכל זמין וזה גורם לדעתי- כמו שכתבתי, לזלזל בכל הטוב שסביבנו
העלתי נקודה למחשבה, לא נקודת ביקורת על הבנות הנהדרות שלי, שאני אוהבת עד כלות
תגרמי לבנות שלך לממן משהו אחד בעצמן ותראי איך הן בולמות.
היי אמא של שטרנא. את העלת משהו פעם על גירושים , נכון?
(עזבו את זה שזה לא קשור לפוסט הספיצפי)
אכן כן. הפוסט נקראה הסתרה
וואי וואי כזה נכון.. הרגשתי כאילו אמא שלי מרביצה בי קצת מוסר?
אם זה היה הסגנון כתיבה שלה (זה מאוווד לא) כבר הייתי בטוחה שזאת היא?
לא מוסר, רק לראות דרך משקפיים אחרות?
איזה אמא טובה את!!!
אני מאחלת לך שתראי ממנה רק נחת!!!
את כותבת ממש יפה. ואין מה לעשות לא תמיד כולם קולתות כמה לא טוב הם עשות… זה ממש עצוב לי לשמוע כמה את משתדלת בשבילה… וזה זה מה שאת מקבלת בחזרה ממנה… אני ילדה בת 14 ואני אישית עוזרת בבית (תמיד אפשר יותר). מאחלת לך המון נחת והצלחה:)
ממני,
טולי
וואי זה ממש מגדיל לי את ההערכה לאמא שלי!
איך שהיא תמיד מתאמצת לעשות לנו טוב ולא תמיד אנחנו קלים ונוחים במיוחד;)
רק רוצה להוסיף שאני מסכימה לגמרי שאנחנו בעולם מפונק שיש לנו הכל ובאמת יש לנו במה לעבוד על עצמינו-סבלנות ואיפוק וכל זה
אבל לפעמים אני מרגישה שמאוד יועיל אם גם האמהות קצת יחשבו בגדול,קצת יפתחו ראש ולא יקחו כל מעשה כדבר לא רצוי שהבת עשתה..
לזכור שאנחנו נולדנו לתוך זה,זה מה שאנחנו רגילים אליו ומבחינתינו ככה העולם אמור להתנהל.
אני לא רואה את עצמי חיה עם זוג אחד של נעליים
ויכול להיות שכבר נגמרתי מרב עזרה ואין לי טיפת פנאי מיותר ומבחינת אמא שלי עשיתי חצי אחוז בעבודות הבית ואני סתם מפונקת
אני לא מתכוונת לוותר לבנות לעשות מה שבא להם,אבל קצת להבין אותם…ולזרום עם החיים,לא להתקע על כל דבר..
מקווה שאני מובנת ואין פה איזה רושם של ביקורת:)
תודה רבה על הפוסט הוא כתוב ממש יפה!!
מבאס שתמיד זה ככה. משבחים ומפארים ומתגעגעים למה שהיה פעם.. מה נוכל לעשות? אנחנו גדלנו לדור של אינטרנט ושל מכונת כביסה ווואצפ ומה לא. זו לא אשמתנו שזאת התקופה.. וכל הדיבורים על כמה טוב היה פעם לעומת היום רק מתסכלים
יאוו זה כתוב כל כך יפה ומדויק, אמנם אני לא מתחברת לכל הסיטאציות אבל אהבתי מאד!! תודה!