את לא תגידי לי! – 6

"את לא תגידי לי!" צעקתי וטרקתי את הדלת.
מה היא חושבת לעצמה?
אני שונאת את ימי שלישי. שונאת!

נסי לשלב את שלושת המשפטים הללו בכתיבה משלך. הצלחות!:)

תילוש
עומס… מבחנים ,שיעורי בית, לימודים,
חוגים… מה לא…. בא לי עכשיו פשוט
לאטום אוזניים וללכת לישון…
לסגור את המחשבות, ולחלום..
הצלצול הודיע על סוף היום.
תיק ,סוודר, מעיל, יצאתי.
כל הדרך הביתה אני עמוסה בתכנונים
איך אגיע הביתה, יאכל, ויישב
ללמוד למבחן הענק ביום שלישי…
נזכרתי שאני צריכה גם
לגמור את העבודה בספרות שדחיתי..
המורה אמרה היום "מועד אחרון ביום שלישי"
וואי…אני שונאת את ימי שלישי. שונאת!
הגעתי, מפתח, סיבוב, פתחתי,
נכנסתי הביתה, נשכבתי על הספה…
אויייי… אני עייפה….
מה ללמוד למבחן הזה עכשיו?…
וואי המורה הזאת ..מה היא חושבת לעצמה??.
נותנת בלי סוף ש"ב , מבחנים עבודות..
ובעיקר שיעורים משעממים.. מילא שיעורים מעניינים.. בנות היו מקשיבות…
אבל ככה, בשביל לעשות מבחן צריך ללמוד את החומר מהתחלה..
אוווף… אני רעבה…. נכנסת למטבח באה לפתוח ת'מקרר…
פתק קטן מודבק "תילוש, אני אחזור מאוחר היום. לא הספקתי להכין
אוכל בבוקר.. בבקשה תכיני משהו לצהריים.(תשאירי מסודר) אמא."
מה?? וואי.. למה אמא מפילה הכל עליי?? אין מה לעשות… אני רעבה..
הוצאתי קוסקוס, מים חמים, שמן, תבלינים.. ערבבתי..
יצא מבחיל… חתכתי בצד כמה ירקות.. התיישבתי מול המחשב..
מדליקה.. ערוץ 7 , מדפדפת.. אני חייבת לקנות נעליים.. נקסט..
ייואוו המבחן ביום שלישי….. 🙁 אוקיי.. אני עכשיו עוד חצי שעה במחשב
ואז ללמוד.. באמת. יוטיוב….. ערוץ 7 .
מה!? 'פיגוע דקירה בירושלים 2 פצועים הרוג אחד…'
לא … די נו ה' באמת.. למה?.?…
הדלת נפתחת." תהילה אין לך מבחן מסכם עוד יומיים?
תלמדי במקום להיות במחשב…."

זו אחותי הגדולה… אין לי כוח אליה..
"סליחה? שאת תגידי לי מה לעשות??"
ניסיתי להוציא אותה מהחדר.
"את לא תגידי לי" צעקתי וטרקתי את הדלת.
וואו.. סיוט.. למה היא תמיד מזכירה לי את מה שאני רוצה לשכוח?….
נעלתי את הדלת.. שלא תיכנס יותר..
התיישבתי מול המחשב… די מצפון.. תהיה בשקט עכשיו..
מעדיפה להדחיק את הרגשות והעומס בעוד דפדוף במחשב.
היום כמעט נגמר..
הלילה תפס שליטה.. אני עייפה…
מקלחת , פיג'מה, להתכרבל בשמיכה…
לילה טוב… ! אויי מבחן ביום שלישי…
איזה עומס.. טוב ,מחר אני באמת לומדת….

איילה
הסתבכתי בתוך המחשבות האיומות שלי והתכרבלתי בעצבות הממכרת שעטפה אותי.
הנופים בחלון נראו אינסופיים והפחד להיתקע באוטובוס לעולם היה מוחשי מידי.
לא רוצה בכלל לחזור הביתה. מי מחכה לי שם? סתם ריק, ודיכי גדול. לא באלי.
גם בביצפר היה מבאס יותר מתמיד… בהפסקה ניסיתי ליצור עניין ולהעלות נושאים מעניינים שישמחו אותי וישכיחו ממני דברים שאני רוצה לשכוח, אבל החברות עיקמו תאף והתעצבנו עליי, לא זרם קיצור.
בטח אגיע הביתה ושוב אמא תהיה בטלפונים ותספר על ההחמרה במצב לכל העולם, ואני אצטרך לשמוע הכל בפעם העשר.
נכנסת הביתה. אמא מחכה לי בפנים טרודות ועייפות. כולה שחוקה.
איילה, היום יום שלישי, אין מה לעשות, אני חייבת לצאת עם אבא. נחזור סביבות 11 בלילה. תארגני לקטנים אוכל ותשכיבי אותם כמו שצריך. אוקיי?
לאאאאא
לא רוצה. היום אין לי כוח.
היום לא מתאים לי התפקיד המעצבן הזה.
היום אני במיטה עם חושך מצרים ושמיכה על כולי, ושהשינה כבר תגאל אותי למקום ערפל שלא אזכור כלום.
כל זה צעק לי בפנים, לאמא אמרתי-
"דיייי, לא מתאים לי היום שוב הסרט הזה, את שוכחת שיש לי חיים מחוץ לכל המצב המטופש הזה, אפילו לא שאלת אותי מה היה היום בביצפר. לא אכפת לך ממני בכלל, טוב?"
אמא התחילה להאדים ..
"זה מה שאני צריכה לקבל ממך? חשבתי שלפחות את תקבלי את המצב בבגרות, תקלי עלי בכל הכאב והלחץ, אני נגמרת מזה, ואת מתחילה לחשוב על עצמך? מתי תגדלי, תתחילי להבין שיש עולם מחוץ לריבוע נוחות שלך?!"

"את לא תגידי לי!" צעקתי וטרקתי את הדלת.
מה היא חושבת לעצמה?
אני שונאת את ימי שלישי. שונאת!
נזרקתי על המיטה בחידלון שחור.
שונאת את כולם!!!
כל שבוע מחדש הסיוט הזה, כל יום לחיות בבית הזה סבל
סיוט של משפחה
סיוט של חיים
מתי כל זה יגמר
אין לי תקווה ואין סיכוי
רע רע רע