את איתי? כע

עונת המה??
אנחנו יושבות כמה בנות כזה. לומדות. אמורות ללמוד.
יאללה כבר 6 וחצי ואנחנו מרחנו כאן 3 שעות מינימום על חצי נושא.
יאללה חלאס מריצים חומר.
אני יושבת עם הטלפון מראה משהו ל2 בנות. אחת מלמדת. השאר מנסות לקלוט משהו.
"עולם את איתי?"
כע. דיר באלאק לא צריכה עוד מורה על המוח. יש לי מספיק.
"אוקיייי. מה למדנו"
שתיקה

אני יודעת שהנושא הזה נמאס אבל כע. הקורונה חוץ ממה שהיא עשתה טוב או לא טוב לא מעניין אותי, על דבר אחד כמעט או בכלל לא דיברו…
הרגלי למידה.
אנחנו היינו בבית שנה בערך עם הפסקות של חודש אולי.
אין
לנו
הרגלי
למידה
פשוט אין.
לקלוט את זה. הרגלי למידה זה משהו שמתנוון. יותר מהר מהמוח.
כע אחרי הקורונה, ואני אדבר בשם עצמי, אני לא יכולה לשבת וללמוד מידי הרבה זמן, כע בשבילי זה רבע שעה. ואין לי בעיות קשב וריכוז. סבבה?
אני לא יכולה להתרכז יותר מידי שאני רגילה כבר שנה שבזמן הלימודים אני עושה עוד 1000 דברים ביחד עם הזום.

ועוד משהו הכי חשוב
י ש ל נ ו פ ע ר י ם
לא מאשימה את המורות. הן לא מלאכים. לא חושבת. אבל קצת התחשבות. במבחנים, בשיעורים. משהו

כן אני יודעת שנגמר הקורונה, בישראל לפחות, אבל לכן מה הכל חזר לפעם? שום דבר לא השתנה?
אני רגילה למשהו אחר. לא יכולה לחזור בבום. ואני לא היחידה. בכלל לא. לא יודעת אם יש כאן מורות או משהו אבל אם כן אז טיפה תתחשבו. לא הרבה. פליז אנחנו לא רובוט