ארוכה? או קצרה? תחליטו?

תניא מהזווית שלי?
היה יום חם. חם, לוהט, ושרבי.
השמש יוקדת בעוז על ראשו, מקשה עוד יותר את ההליכה הארוכה אל העיר. הרב מאיץ את הליכתו, מקווה שיספיק להגיע לעיר עד השקיעה.
ההליכה קשה, התרמיל כבד, וכשמגיע לפרשת דרכים הרב מתחיל להילחץ. מהי הדרך לעיר??
הוא נושא את עיניו, ורואה ממרחק ילד קטן, יושב בצל ומרוכז במגילת קלף.
הוא ניגש אליו. מברר מהי הדרך הקצרה ביותר אל העיר.
הילד מהסס לרגע. "יש את הדרך הקצרה והארוכה—"
"זה מצוין לי, תודה" הרב קוטע אותו באמצע ההסבר, ומתחיל לצעוד לכיוון המדובר.
כחצי שעה חולפת, והרב חוזר אל הילד, תמה. "מדוע אמרת לי שזו הדרך הקצרה?!"
הילד מחייך, שלו. ובפקחות שיש רק לילד יהודי, הוא עונה, "אמרתי לך שישנן שתי דרכים, דרך אחת שהיא קצרה וארוכה, בדרך הזו אתה בחרת. היא אולי קצרה, אך מלאת מכשולים ומהמורות, ובפועל היא ארוכה יותר. ויש עוד דרך- דרך ארוכה שהיא קצרה. הדרך ארוכה, אבל סלולה וקל להגיע ממנה אל העיר."
"מעולם לא נצחני אף אדם" מכריז הרב "חוץ מהתינוק הזה".

את מכירה, נכון?
טוב, לא חשבתי שלא תכירי?
אבל למשל הזה יש גם נמשל. נמשל פשוט מהמם שאני מאוד מאוד רוצה לשתף אתכן בו (אני אישית לא שמעתי אותו בחיים.. אבל כן, יכולהיות שפשוט לא הקשבתי בשיעור תניא כשלימדו??)

בקשר שלנו עם הקב"ה יש שתי דרכים.
דרך ארוכה שהיא קצרה. אהבת ה' כרשפי אש, זו הדרך הקצרה יותר, הקלה. זה מה שכולם עושים.
זה כשאני חוזרת מהתוועדות, מקבלת מענה מיוחד מהרבי, או גילוי מדהים של השגחה פרטית. אני מרגישה מקושרת, מחוברת. אני מחליטה אלף החלטות טובות. אני באורות. ב א ו ר ו ת
הדרך הזו מהממת. אבל היא כמו לשרוף נייר. שרפה גדולה, מתלהבת, אבל קצרה.
ההתלהבות לא מחזיקה הרבה זמן.
אחרי יומיים אני שוכחת מההתוועדות.
אחרי שבוע ההשגחה פרטית המיוחדת, שכל כך התלהבתי ממנה, פורחת מזיכרוני.
וההחלטות? עדיף שלא נדבר?
הלהט פג ונעלם, וצריך שוב לעורר את האהבה לקב"ה. ושוב ושוב.
לכן הדרך ארוכה, לא נגמרת.

ו… (טאדדם טאדדם ?) יש דרך ארוכה שהיא קצרה. היא ארוכה. מאוד. היא קשה, אבל משתלמת. פשוט (או לא כל כך פשוט) ללמוד, להעמיק ולהתבונן בגדולת ה'.
נדרשת התמדה רבה, יגיעה עצומה.
אבל היא ארוכה וקצרה, כי אחרי שאני לומדת, מתייגעת, ומתבוננת- רק אז אני מגיעה לאהבת ה' אמיתית, שמחזיקה, שנשארת.

ובונוס! (רק למי שעדיין אוחזת ראש?)
האדמו"ר הזקן מסיים את דף השער של התניא בצירוף המילים- בעזרת ה' יתברך.
וכאן זה לא רק סיומת. האדמו"ר הזקן אומר לנו ש.. נכון. זו דרך לא פשוטה בכלל, דרך קשה. אבל אם נרצה מספיק חזק, נעבוד על עצמנו, נתייגע, נתאמץ- הקב"ה יעזור לנו, שנצליח!
מאחלת לכולן המון המון הצלחה 🙂